❖ רגע של לבן ❖
יפה. צחורה. נקייה.
היא צועדת אל החופה.
והוא מביט בה, במבט כנה, מרטיט, עמוק.
השמלה הלבנה נותנת הרגשה כאילו היא עשויה משלג,
זך וצחור כמוה.
היא מביטה בו בחיוך, ודמעות של אושר מלטפות את פניה,
היא שמרה על עצמה, על גופה, על ליבה.
עם כל צעד אליו, רשרושי הלב מתגברים.
עם כל צעד אליו, חוט השני שבניהם נקשר חזק עוד יותר.
והם לא שומעים את האנשים מסביב,
אלא רק את השקט, את המתח המטורף הזה.
והם מתבוננים אחד בשנייה בעיניים זוהרות, ויודעים שזאת רק ההתחלה.
את האהבה האמיתית בונים.
על אהבה אמיתית שופכים דמים.
והמסע מתחיל מעכשיו.
תגובות (12)
מדהים מדהים!!
תודה רבה ♥
אהבתי :)
אשמח עם תקראי את הסיפורים שלי
ותגידי מה דעתך :)
נא, תמיד חשבתי שזה בולשיט.
כל הטקס הזה, שמסמל תחילה של מסע של…הזנחה עצמית, שנאה עצמית, שנאה לבן הזוג, אתה מתחיל להבין שהחלומות שלך לא יתגשמו ובין מטרנה ללהביא את הילד לגן אתה פשוט מתחיל לשקוע בדיכאון.
כן, בחרתי בהתייחסות השטחית למה שאת קוראת לו "מסע". אני סבורה שמדובר בסוג אחר של מסע, עמוק יותר, אבל מפחיד אותי בכל מקרה אז לטובתי ולטובתך עדיף שלא, לא ככה?;)
אנדריאנה,
בדת החתונה היא הרבה יותר מסתם טקס שמביא כאבי ראש…
יש הרבה דברים שעושים אותם רק אחרי החתונה ואז דווקא החלומות כן מתגשמים… אני בכל אופן לא רואה את זה כדרך להשמיד את עצמי ואני בטוחה שעוד אנשים חושבים כמוני כי עובדה שהם מתחתנים חחח.
ואביה לדעתי היית ממש מדויקת בשיר דווקא במילה מסע, אהבתי את השיר נורא וכמו כל קטע שלך הצלחת לעורר אותי לחשוב על משהו.
אוהבתתת
חחחחח לי יש חלומות אמיתיים.
חוץ מזה דת זה גם בולשיט, תראה\י איך הכל מסתדר:)
אני לא מתכוונת להתחתן, לפחות לא במובן הרשמי, בולשיט כבר אמרתי?
ואנשים מתגרשים המון, אני לא יודעת מה הסטטיסטיקה אבל גירושים זה דבר נפוץ.
וגם אם לא מתגרשים מתים להתגרש פשוט בגלל כל הבירוקרטיה לא עושים את זה.
זה עצוב מה שהעולם, האנשים והתקשורת הפכו את העניין של נישואין, של חתונה…לעול, לדבר שעדיף בלעדיו, לדבר שמביא עימו רק סבל.
בעולם שלי זה לא כך, ולא בגלל שאני חיה בעולם ורוד או לא מציאותי, פשוט התפיסה של נישואין היא שונה,
אני מאמינה בתורה, באלוקים, התפיסה שלי ושל הסביבה שלי היא אחרת. אנחנו מתייחסים לדבר בכובד ראש, כדבר קדוש. והאמת שכך החיים שלנו נראים. וזה לא מכיוון שאין לנו ירידות וקשיים, אלא להפך הם רק מצמיחים את חיי הנישואין.
כשאנו בוחרים את האחד שלנו, האחד שלראשונה בו אנחנו נוגעים, מקיימים יחסים, שהקשר שלנו בנוי על קשר נפשי ולא על מגע, אנחנו הופכים לאחד לפי היהדות. ומאותה נקודה אנחנו רק נותנים אחד לשני, כשאתה נותן לבן אדם נוצר בניכם קשר, קשר עמוק. וכל החיים שלי, את הבית והחינוך אני בונה איתו.
ואת צודקת, כשאין מי שיוביל לנו את הדרך זה נהיה בולשיט, המיקוד של העיניים זה על המטרנה שבפעם המאה אני צריכה להכין…נישואין זה דבר מורכב, זה חיבור של שני הפכים ואלמלא הייתה לי את התורה שתורה לי את הדרך באמת עדיף שלא, לי ולך :)
אני לא מתכוונת להתחיל איתך עכשיו דיונים וכאלה חחח אבל בקשר לדת אני מציעה לך לבדוק את העניין לפני שאת שמה עליו וטו, אבל תלכי אל האנשים הנכונים…
ודרך אגב אחוז הגירושין אצל החילונים גבוהה בהרבה מאצל הדתיים, זה גם מסתדר יופי :)
בדקתי, בדקתי.
האמיני לי.
לא אצל שרלטנים בכל מקרה.
אני קוראת ולמרות שזה כן כתוב טוב
אני לא ממש אוהבת את מה שזה מנסה להביע.
שחור לבן מדי. שיקרי מדי. ילדותי מדי…
משהו מסרטים של ילדים. טהור. אבירי. אצילי
זו אולי הכוונה. אבל אני לא מתחברת לזה. אני רוצה לשמוע
את הילד הזה מהקהל שצועק שהכל הוא שקר. שכל התיאורין
השמימיים האלה מדי לא באמת קורים במציאןת. כי בהם לא נתקלתי
אלו רק אשליות למענן תטביע ארמונות. למה שתיארת כאן אני לא קוראת אהבה
אהבה היא נפלאה ושקטה. היא אפשר לתפוס בה. היא לא גסה ומגושמת
שטויות כן. תקוות כן. ציפיות כן. נסיכות כן. אבל אין נסיכות
קודם כל תודה על המחמאה :)
אני אשמח שתקראי את התגובה שלי מעלייך לפני שתקראי את זאת.
בכל אופן, לא ניסתי להציג משהו נסיכותי, אלא טהור. אני לא מאמינה בשלמות, אלו הפגמים שהופכים את הדבר לשלם יותר.
את הכלה הצגתי באופן זך ונקי, כדי להראות שהיא שמורה רק לחתן שלה, נקייה ממגע לגבר אחר, היא כל כולו שלו.
צר לי שלא יצא לך לחוות דבר כזה, או לראות בכל אופן. אבל זכיתי בשנה הזאת להיות בסביבה של אנשים כאלו.
אהבת אמת לא מוצאים, אהבת אמת בונים.
והם בנו אחת, והם ממשיכים לבנות.
יש כעסים. יש מתחים. יש בלבולים.
אבל יותר מכל יש שני אנשים עם הכלה והקשבה.
אהבה היא לא שטויות, לפחות לא אהבה שאני מכירה.
מקווה שגם את תחווי אחת פעם, שבוע טוב :)
בדיוק סיימתי לראות את הסרט 27 שמלות אז חייבת להגיד שהקטע בא לי בדיוק במקום :>
אני אישית ממש אהבתי