אומרים שאני חזקה *-* פרק 3
לילה. אני מביטה על הירח בחלון חדרי ונושמת לרווחה את האויר הצח.
אמרתי להם שאני לא מתכוונת להתאהב ואני בטוחה שהם לא מאמינים.
בצדק, איזה בנאדם נורמאלי היה אומר את זה!
אבל אני מודעת לזה שאני לא נורמאלית ולכן אני מאשרת לעצמי לומר את זה.
מה גם שאני מתכוונת לזה, אהבה יכולה לפגוע יותר מידי ואני לא צריכה את זה על הראש.
לא אכפת לי אם אחרים יאמינו לזה או לא.
יותר מידי זמן התחבאתי מאחורי המשפט הזה "אנשים מדברים".
כבר לא אכפת לי על מה אנשים מדברים. מי הם שימנעו ממני להצליח, לחיות להיות אני?
זה שהם מדברים לא אמור להשפיע על הגישה שלי. שידברו, רק שלא יעמדו לי באמצע הדרך.
אני שמחה שהבנתי את זה לפני שיהיה מאוחר מידי.
אני שומעת דפיקות חלשות בדלת, אני די בטוחה שזה אבא.
"תכנס " אני לוחשת ומתיישבת על המיטה.
אבא נכנס בצעדים איטיים ומתיישב לידי, הוא מביט בי בעיניים,עמוק,חודר,יותר מידי.
פתאום צף לי כל הדיכאון הזה שוב. הדיכאון שגורם לי להפסיק לעשות דברים שאני אוהבת.
נראה לי שאבא מבין שאני מדוכאת כי הוא שואל :"אני מפריע לך?"
כאילו יודע שאני צריכה את השקט הזה,לחשוב.
"לא" אני עונה.התגעגעתי אליו.
אבא מספר לי שגם לו הייתה תקופה של דיכאון בגיל מסויים.
"הדבר שהכניס אותי לזה היה ההרגשה שאני לבד בעולם." אמר אבא ובהה בנקודה קטנה על התקרה. זה היה נראה שהוא חוזר לזה שוב, אבל הוא התנתק מזה ואמר:"אבל את לא צריכה להריש ככה. את לא לבד בעולם. אני בחיים לא אשאיר אותך לבד. אני וירדן תמיד נשאר לצדך".
פתאום יש לי רצון עז לחיבוק ממנו אז אני אורזת אומץ ומחבקת אותו בחוזקה, הוא מחזיר לי חיבוק חם. הוא נותן לי תקווה שזה יעבור לי.
"את יודעת שאני אוהב אותך ושאת הילדה היחידה שלי שאני סומך עלייה נכון?"
ידעתי את זה. "אני אוהבת אותך" אמרתי בחזרה.
הוא חייך אליי ושאלתי :"אבא איך יצאת מהדיכאון? " בהתעניינות.
מיד התחרטתי ששאלתי את זה,הרי זה ברור שזה בזכות 'אמא'.
"אהבה". אבא אמר. מילה קטנה בעל משמעות חזקה.
"וכשהאהבה נעלמת? " אני רוצה לשאול אבל מתאפקת. כי זה מה שאמא עשתה. היא הוציאה אותו מהדכאון והכניסה אותו לזה שוב פעם כשעזבה אותו והשאירה אותו לבד . התחושה שהכי חשש ממנה.
"תקשיבי. ברגע שיש לך משפחה אז את כבר לא לבד. ולא משנה כמה האדם שאהבת מתרחק".
הוא מסיים. כנראה שהבין שעבר לי על זה שאלה בראש.
כמה שמילים יכולות לחזק. אני רק מקווה שזה נכון.
הוא קם מהמיטה ואני נשכבתי לישון הוא כיסה אותי בשמיכה עד הכתפיים ונשק לי על המצח.
"אני אוהב אותך" חזר על זה שוב.
"ואני אותך".
חושך. הוא יצא מהחדר.
זה הזכיר לי את התקופה שלנו עם אמא . כשאבא היה נותן לי נשיקת לילה טוב עם אמא.
'למה עזבת?' אני שואלת את אמא בתקווה שיש לה יסורי מצפון איפה שהוא בעולם.
העיניים נעצמות מעצמם ואני שוקעת בחלום.
תגובות (0)