אני יודע,את האישה של חיי״,פרק 8
•אליאן•
ברחתי מהבית ספר אחרי שלירון גילתה על החתכים שלי,נלחצתי,לא רציתי עזרה…
כשיצאתי מהמחשבות שלי הבנתי שאני באיזור לא מוכר
״ילדה יש לך סיגריה?״,שאל אותי איזה אחד,התעלמתי,לפתע הוא התקרב אלי וחסם לי תדרך
״ביקשתי משהו,למב את לא מנומסת״,שאל בעצבים
״אנ..אני צריכה ללכת״,אמרתי לו בפחד
״ואני צריך אש״,אמר לי
הסתכלתי עליו בפחד,החיים הם כל כך מייאשים,למה לנו לחיות בעולם אכזר וקשה?,למה פשוט אי אפשר להגיד אל תחזיר לי את הנשמה היום,טוב לי איפה שאני,טוב לי להיות בחלום שלי,כי שם הכל שונה,שם הכל אחר,אני אחרת והאנשים הם אחרים וכפי אך שאנחנו רוצים,אתם קובעים את החלום שלכם,את החיים שלכם,אז למה לי פשוט להתעורר ולחזור לחיים קשים?
אנשים תמיד אומרים ׳יהיה טוב׳ ובישבילי המשפט הזה כזה שקרי,הכל יותר ויותר ניהיה רע…
״היי!…את מתחילה ממש לעצבן אותי״,אמר לי
״מאיפה אני השיג לך אש?,אני נראת לך כמו אחת שמעשנת״,עניתי באומץ
״ואו!,מאיפה האומץ הזה שככה את מדברת אלי?״,שאל בעצבים
לפתע מכונית חנתה מולנו וראיתי את אבישג,לירון,אליאור ואריאל יוצאים,פתאום תקפה אותי לחץ,הם לא היו אמורים למצוא אותי…
״תעיף תעצמך מאחותי,יש לך שניה!״,אליאור אמר לבחור
״אוי,אליאור למה אתה תמיד חייב לבוא כשאני נהנה?״,שאל המפגר הזה
״דביר,לא כדי לך להתעסק איתנו היום״,אמר אריאל
דביר הזה התרחק בחיוך,ואז התקרב אליהם
״מאיפה אתה מביא את כל היפות האלה?״,שאל את אליאור והסתכל על אבישג בצורה דוחה
״אני רואה שאתה מחפש מכות היום״,אמר אליאור והתקרב אליו באיום
״טוב…תירגע,אני זז״,אמר דביר והתקדם לעבר המקום שבא
״אני מקווה מאוד שנתראה שוב…״,קרץ לי והלך
בין רגע היה שקט,אליאור הסתכל עלי,התלבט אם להיות קשה או פשוט לרחם,ואבישג מסתכלת עלי בפרצוף של מרחם…
״בלי כל כך הרבה דיבורים״,אמרתי להם בעצבים
״אמ…אריאל אתה בא?,נעשה סיבוב קטן״,אמרה לירון לאריאל והוא הנהן,הם התרחקו ונישארתי עם אבישג ואליאור
״אליאן…את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל״,אבישג התקרבה אלי ואמרה לי בקול העדין והדואג שלה
״אה כן?…אתם כל כך עסוקים בחיים שלכם שאתם בכלל לא שמים לב למה שקורה!״,התפרצתי בבכי
״את יודעת שאנחנו תמיד כאן בישבילך!,למה את מעדיפה להתמודד עם הדברים האלה לבד״,אמר אליאור בעצבים
״די!,אין לי כוח לשמוע!,אני רוצה הביתה״,אמרתי בעצבים
״לא זזים מפה עד שאת מספרת לי מה קורה!״,התעצבן אלי
״אליאור…די,פשוט ניתן לזה כמה דקות ונדבר,לא חייב שכל העולם ישמע״,אבישג אמרה
הוא הנהן לבסוף וכולנו נסענו הביתה
כשנכנסנו רציתי פשוט לגמור הכל,הכל יראה יותר סיוטי,עליתי לאט לחדרי וסגרתי את הדלת
•אבישג•
היה לי רע בישביל אליאן,למה זה חייב להיות כל כך מגעיל,דפקתי על הדלת של חדרה
והייתי בהלם,אליאן עמדה ליד מיטתה,סכין בידה ודם זולג על ידה,כשראתה אותי הסתובבה,פניה היו מלאות בדמעות
״אליאן!..למה?״,שאלתי בדאגה והתקרבתי אליה במהירות
״עזבי אותי״,אמרה בבכי ודחפה אותי
״תני לי לגמור אם זה!,תני לי!״,צעקה בבכי
״למה את מחכה אז?״,אליאור עמד בפתח הדלת ושאל,הייתי בשוק שזה מה שהוא אומר לה
״אל..אליאור״,אמרתי בגמגום
״נו!…תעשי את זה,למה את מחכה״,אמר לה
היא הסתכלה עליו בוכה,
לא הבינה בידיוק ולא הצליחה לעכל שאח שלה אומר לה לעשות את זה
היא הסתכלה על הסכין
״מה אין לך אומץ!…נו אני מחכה!״,צעק עליה
הוא התקרב אליה ולחץ לה על המקום החתוך,היא נאנחה מכאב בשקט והסתכלה עליו
״זה כואב נכון?…את מרגישה את הכאב הזה?״,שאל אותה ולחץ על ידה
היא שתקה ובכתה
״תרגישי תכאב!,תרגישי טוב טוב תכאב הזה..הכאב שאת הולכת לגרום לאמא ואבא ולכולנו אם תעשי את את זה,את מרגישה,זה כואב לך ושורף,וזה בידיוק אותה הרגשה שתעשי לכולנו,את לא רק רוצחת את עצמך את רוצחת את כולנו ביחד,לא חשבתי שאת תיהיה כזאת חלשה,שתתני להם פתאום לנצח,חשבתי שאת הרבה יותר שווה מכמה מטומטים חסרי חיים,את צריכה להילחם על החיים שלך,להילחם בכל כוחך על החיים שלך כי זה רק תלוי בך!,את פשוט ככה תתני להחיים שלך להיגמר,לתת לנו לסבול,את תביני שאת החיים שלך את כבר לא תוכלי לקבל אותם חזרה,תחשבי על זה אליאן,את בוחרת לתת להם לנצח ולהכאיב לאמא ואבא ולכולנו,בישביל כמה מפגרים,אם ככה תוותרי לעולם לא תמצאי את הטוב שבך,הטוב יגיע מתישהו,אבל לא ככה!,לא כשאת גומרת איתם…״,אמר לה,הייתי עם דמעות בעיינים מהמילים שהוא אמר
היא התפרצה בבכי והוא חיבק אותה,ושניהם נופלים על הרצפה מחובקים,אריאל ולירון עמדו בפתח הדלת והביטו בהם בכאב
היום הארוך הזה נגמר,אליאן נרגעה והבטיחה לאליאור שהיא תפסיק עם כל זה,ומהצד שלו הוא ידהר עם אלה שהם הציקו לה,יצאתי לבחוץ,התיישבתי על הנדנדה שבחוץ וחשבתי לעצמי
לפתע אריאל יצא והתיישב לידי
״איזה יום…״,אמר בעייפות ונעשן לאחור
״כן אה..״,אמרתי ונעשנתי לאחור גם
״אליאן כזאת…קשה להגיד אבל כואב לי בישבילה,היא כולה ילדה שכואב לה ורע לה,למה אנשים מגיעים לדברים כאלה ולדחוף אותם להתאבדות״,שאל לא מבין
״פשוט רע להם בעצמם,הם אנשים שחסר להם אהבה בחיים,והם פשוט מתנקמים בחלשים..״,אמרתי
״אך זה שאת תמיד חיובית?״,הסתכל עלי
״למדתי שאין לשפוט אדם,אף אחד לא יודע מה הוא עבר שנהפוך אותו למגעיל,זה לא שאני מצדיקה את אותם הילדים,פשוט אני יודעת שלא קל להם״,{
אמרתי
הוא הסתכל עלי וחייך
״את מדהימה,אם אנשים היו כמוך באמת..״,אמר לי
חייכתי והסתכלתי עליו
״אני לא כזאת מדהימה…פשוט אני מנסה להבין את כולם״,אמרתי בחיוך קטן
הוא לפתע קיבל הודעה
״אני…חייב לזוז״,אמר לי
״אוקיי..״,הנהנתי,חלק שבי כל כך רצה שהוא ישאר איתי…הוא חיבק אותי ולאט לאט התרחקנו,כשמבטנו תקועים זה בזה…וזה קרה,שפתינו ניפגשו והתנשקנו
תגובות (1)
תמשיכייי