לחיות את הזמן
לחיות את הזמן זה לא לדעת ש"עכשיו" זה "עכשיו".
הידיעה שקיים זמן, ושהוא בא לידי ביטוי דרך המצב שקיים עכשיו, התחושה שמורגשת עכשיו, הדברים שקורים עכשיו לא היא שמובילה אותך לחוויה של לחיות את הזמן.
לחיות את הזמן זה לדעת שאתמול היה עכשיו ומחר יהיה עכשיו. עכשיו זה לא "עכשיו", "עכשיו" לא קיים. "עכשיו" הוא שילוב של כל העכשיוים שהיו עד "עכשיו" ושל כל העכשיוים שיהיו מ"עכשיו".
אז איך זה בא לידי ביטוי? איך זה ש"עכשיו" אתה חווה את עכשיו? הרי "עכשיו" לא קיים! אבל עובדה ש"עכשיו" אתה חווה אותו!
התשובה היא פשוטה, ואם הבנת את ההיגיון שעומד מאחורי הגרשיים, מאחורי הבדלת "עכשיו" מ-עכשיו, כנראה שאתה בדרך הנכונה ואתה כבר חיי את הזמן מבלי להבין ולדעת את זה.
חווית הזמן מתאפיינת בעכשיו. איך לאורך כל חייך ראית את עצמך עכשיו. איך אתה רואה "עכשיו" את כל העכשיוים העתידיים. לכאורה, אם מעולם לא חשבת בעבר על ה"עתיד"(העכשיוי) שלך , אתה לא אמור להצליח לדעת איך לאורך כל חייך ראית את עצמך עכשיו. אתה לא יודע מה קורה "עכשיו" אז תולה את כל תקוותך באיך אתה רואה את כל העכשיוים העתידיים שלך. אתה בבלאגן. אתה מבין את כל המשפטים החכמים שנכתבו כדוגמה "העבר הוא המפתח להווה", "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".
אבל אתה מבין למה תמיד התבלבלת כשראית את המשפטים החכמים האלה, אתה מבין שהם שכחו לשים את הגרשיים!
הפתרון הוא פשוט מאוד ואתה כבר מבין את זה לגמרי, זה לא משנה אם לא חשבת עד "עכשיו" על עכשיו. כל ה"עבר" הוא עכשיו. אתה לא צריך לזכור מחשבות, כל ציר האופי שלך לאורך חייך טמוע בך, אתה חווה אותו יום-יום, הוא אתה ואתה הוא. גם אם השתנית ברמות קיצוניות לאורך הציר, זה לא שעברתה מנקודה לנקודה, זה הצטבר, אתה תוצר של כל ציר האופי הזה. אז אתה מבין של"זיכרון" אין משמעות כשזה קורה עכשיו, אתה פתאום יודע בדיוק איך האופי שלך בכל נק' בציר חווה את העכשיו שלך.
מה שנשאר לך זה רק להוסיף את כל העכשיוים שיהיו לך מ"עכשיו", את כל ציר האופי העכשיוי שלך שיקרה מ"עכשיו". אתה כבר חווה את כל ה"עתיד" שלך "עכשיו", אתה יודע שמחר יהיה עכשיו ושזה רק עניין של חוויה ותחושה.
החוויה הזאת היא שמעצבת את כל תחושת הזמן שלך. אתה עכשיו חיי את כל העבר כמו שמעולם לא חווית אותו. אתה חווה את כל העתיד כמו שמעולם לא חיית אותו. אתה יודע שהחוויה הזאת היא גם הסיבה וגם התוצאה של כל החוויות שהיו לך ושעוד יהיו לך. אתה כבר מכיר את עצמך ומ"עכשיו" אתה תמיד תכיר את עצמך, העכשיו תמיד ילווה אותך ואתה כבר לא תופתע יותר כשתרגיש ש"ידעת שזה הולך לקרות" או ש"ידעת שזה ירגיש בדיוק ככה".
כל מה שנותר הוא פרדוקס השפה. למה אתה צריך את הגרשיים האלה? איך זה שאתה מגדיר את כל ציר הזמן שלך במילה עכשיו למרות שאין בכלל "עכשיו"?? איך זה שגם העבר שלך וגם ההווה שלך הם רק ציר של עכשיוים כשאין בכלל "עכשיו"?? איך זה ש-"עכשיו" ו-"עבר, הווה ועתיד" מוגדרים כולם כעכשיו?
או לא מוגדרים בכלל…?
אתה מבין שכבר לא צריך להגיד את זה. המילים שמגדירות את זה כבר לא משנות כלום, הן כבר לא חשובות. כל מה שחשוב לך זה לחיות את הזמן. ואתה חיי אותו הכי חזק שרק אפשר.
תגובות (7)
מעניין
מאוד אהבתי את הקטע, בקטע הזה יש חוכמה .
+5 כתיבה מושלמת
אבל לפני שמדברים על דברים בתוך הזמן אתה צריך לשאול את עצמך: מה זה זמן בכלל? איך אתה יודע שהוא קיים? ואם הוא אכן קיים, האם יש בו יחידות מדידה באמת? האם הוא מחולק ליחידות כמו שניות ודקות ו"עכשיו"? לדעתי התשובה היא – לא. אני לא יודע כמה אתה בקיא בפילוסופיה יוונית, אבל דוגמא טובה לנושא הוא פרדוקס החץ של זנון. זנון מביא לנו דוגמא של חץ שנורה מקשת ונמצא בדרכו למטרה. בכל רגע מסויים או "עכשיו" כמו שאתה אומר, החץ נמצא בנקודה שונה, ובכל עכשיו כזה הוא עומד במקום המדוייק הזה, בלי לזוז, ועדיין אפילו שבכל העכשיוים האלה הוא עומד במקום ולא זז, אנחנו רואים אותו נע. אז האם הוא באמת זז? האם יש משהו בין העכשיוים האלה שגורם לו לזוז? או שאולי לחלק את הזמן לעכשיוים זה לא נכון?
קודם כל תודה על התגובות :)
Loliflory, אני שמח שזה העלה לך תהיות ומחשבות, אם הם כבר היו אז אני שמח שזה העיר אותן. בחרתי להציג את הפירוש שלי לבעיה ברמה החוויתית ולא ברמה המדעית, אמנם זה בודאי לא פותר את סוגיית הזמן, בשביל זה יש מאיצי חלקיקים, מדענים ופילוסופים שמשקיעים בזה את מירב "זמנם". הנק' היא שכל עוד שהם מנסים להבין את זה לנו חסרה השפה לבטא את זה כי לפעמים הבנה של קונספט מסויים יכולה לשנות את התפיסה שלנו למילים בשפה שקשורות לקונספט (לדוג'- הביטוי "כל העולם" השתנה כשהבנו שהיקום לא כולל בתוכו אך רק את כדוה"א).
לצערי אנחנו עדיין מוגבלים בשפה ולכן מה שניסיתי לעשות פה זה לעקוף את בעיית השפה ולנסות להמחיש את תפיסת הזמן שלי ברמה החוויתית, וכמו שאמרתי, החוויה עצמה גורמת לך להבין שהמילים כבר לא חשובות. בכל מקרה אני מקווה שהצלחתי קצת להעביר את החוויה האישית שלי :)
נ.ב אם אתה רוצה אני אשמח להמשיך את הדיון בפרטי…
מעניין מאוד
תודה :)
תקופה ארוכה שאני חייתי בעבר ובעתיד, כל הזמן חשבתי רק עליהם במקום להתרכז בהווה. לאחרונה הבנתי עם עצמי שכשאני חייה בעבר ובעתיד אני מפסיקה לחיות את ההווה ואני מבזבזת אותו בהרבה במחשבות. אני מנסה לחיות כמה שיותר את הרגע שקורה עכשיו, כי זה הרגע היחיד שבאמת עושה לי טוב.