שינה נצחית

"אתה לא מבין ג'ון, אתה תחווה כל כך הרבה כאב בעתיד, מוטב כבר לגמור את סבלך בהווה" אמרה אלין. "האם אני אחווה את כל הכאב הזה אתך?" שאל ג׳ון, גוסס לצד ארוסתו ואשתו לעתיד. "כן…" היא הנהנה ברכות וליטפה את ראשו בעדינות. "ג׳ון… אתה תמות" הוסיפה. "כולנו מתים בסוף הדרך" חייך. "את תהיי לצידי ביום מותי?" שאל אותה. היא חשבה לעצמה רגע ואז ענתה לו "כן אהוב" אהיה איתך ביום מותך, את סבלך אטול גם אני" אמרה בקול דואב. הוא הסתכל על שפתיה האדומות מטבעם, על שיערה החלק הגולש אל מעבר לכתפיה, על עיניה הירוקות השובות. הוא חייך והיא כמו לא מבינה שאלה "הינך הוזה? האם האור הגדול בשמיים נגלה אלייך? זה בסדר אהוב, לך אליו, אחריו הכאב יעלם." רעדה אלין.
"אינני הוזה יקירתי, ואינני עוזב אותך לטובת האור הצבוע שמפתה אנשים אחריו ויוצר ביניהם קרע שלא ניתן לחברו חזרה" ענה לה בחיוכו הכובש, חושף את שיניו שהתלכלכו מדמו שלו.
"אני פשוט שמח" אמר. "איך אתה יכול להיות שמח במצב עגום שכזה?" נדהמה אלין והזיזה את שערה לאחור בחן.
"הרי אתה שוכב כאן באמצע שדה הקרב, אתה פצוע אנושות וכבר אמרתי לך שראיתי בחלומי את כל הסבל שתעבור. מוטב למות עכשיו ולהשאיר את כל הכאב והצער בעבר." אמרה בלב כואב ודמעה ירדה במורד לחייה הסמוקות.
"את צודקת יקירה, אני באמצע שדה קרב, אך את נמצאת כאן מעלי ומוכנה לסכן את חייך שלך בעבור חיי שלי שכבר נלקחו מהרגע הראשון שדפקו החיילים בדלת ביתי" ענה לה ג׳ון.
"אם אתה אינך חיי, חיי הם לא חיים" השיבה לו ונשקה את שפתיו. "תאמרי לי נא," ביקש והשתעל בכאב.
"הינך על ברכייך מעלי, מסכנת את חייך שלך עבור שלי, אומרת לי שאם איני חי, חייך שלך אינם חיים. האם זוהי הצהרה על אהבתך אל ליבי?" שאל בטיפשותו המושכת.
אלין חייכה. "תמיד רצית לראות האם הגבולות שהוצבו דקים מספיק בכדי לשבורם".
"אני אוהבת אותך ג׳ון כריסטופר, ואם תמות אתה כאן בשדה הקרב, אמות איתך" חייכה אליו בעצב.
"אם אבטיח לך למות פה, אבטיח לך שלא אסבול את כל הסבל שראית בחלומותייך, תברחי מן הארץ למקום בטוח ותתחילי חיים חדשים?" שאל, מנסה להתגבר על רעמי היריות של מפלצות הקרב שוקקות הדם שרבו בינהם סביבו.
הוא הרגיש כי ראשו עומד להתפוצץ וכל שרצה היה רק עוד רגע אחד של שקט עם אהובתו, אך הרגע הזה לא הגיע.
"אני אוהבת אותך יקיר" אמרה לו בלב שבור ועוד דמעה ספוגת כאב עפה מגופה ואיבדה כל טעם ומשמעות. "האם זה אומר כן?" שאל בתקווה ושוב חייך את חיוכו המקסים.
אלין הנהנה בשקט ונשקה לו בפעם האחרונה.
מגע שפתיה החמות בשפתיו הקרות חישמל את גופם בהרגשה שלא מהעולם הזה.
היא קמה בחינניות כשל נסיכה אצילית ורצה לה על נפשה, לחיים חדשים מלאי הפתעות, חושבת לעצמה איך תרים את שברי המראה ותחברם חזרה כשחצי ממנה חסר.
אך מחשבותיה נקטעו בצליל ירייה מחריש אוזניים והיא נפלה ארצה מלוא קומתה.
חזהה חדל מלנוע, גפיה חדלו מלזוז, דמה פסק לזרום ונשמתה האלוהית נפחה. חייה נגדעו כשם חיים נקלחו וחיים באו.
——————————
"בוקר טוב ג׳ון, איך אתה מרגיש?" שאל הרופא את המטופל.
"רע מאוד" ענה ג׳ון בקול חלוש, ובניסיון כושל וכמעט פתטי לקום, צנח בחבטה על מיטתו הלא נוחה וקילל בתוך ראשו המסוחרר את כוח המשיכה.
"היכן אני?" שאל. "אתה בבית חולים צבאי" ענה הרופא.
לקח לג׳ון כמה רגעים לעכל את הכל.
"אלין" אמר לבסוף.
"סליחה?" שאל הרופא.
"אלין, ארוסתי היפה. היכן היא?" שאל ג׳ון.
"תאר לי את אהובתך" ביקש הדוקטור.
"שערה שחור חלק, בוהק ומבריק. שפתיה אדומות כיין רימונים ורכות כתות בשל. היא רבת קומה, אך קומתי שלי גבוה יותר.
היא יפהפיה אמתית, שתראה אותה, תדע שזו היא, כי אין יפה ממנה בכל קצות תבל ומעבר להן." אמר ג׳ון לעיתו, מפנטז במחשבותיו על בחירת ליבו.
"אני אעביר את התיאור למפקדה" אמר הרופא ויצא מהחדר.
"תודה…" לחש ג׳ון, ובליבו הרגיש כמו נתון סטטי בטבלה- הוא מספיק חשוב כדי שהנתונים יהיו כמה שיותר מדויקים, אבל לא מספיק חשוב.
"אלין אהובתי, היכן את?" שאל ג׳ון בליבו וכבר דמיין את מציאתה. היא תבכה על כך שהוא שרד ולא קיים את הבטחתו אך תשמח שהוא חיי. כזו היא האלין שלו, עליזה, אך רואה גם את חצי הכוס הריקה.
כעבור כמה שעות חזר אותו הרופא עם בשורה בפיו.
"ואילו חדשות תביא לאוזניי הלילה?" שאל ג׳ון.
"מצאתי את נסיכתך" אמר הרופא.
"זה משמים!" נרגש ג׳ון, "אך למה אינך שמח?" שאל בתהיה.
" כי מצאתי אותה בחדר הגופות" ענה בקול נגה והחל להתייפח.
"חדר הגו…-" ניסה להגות את המשפט.
"אלין מתה? אינה? נשמתה נכנעה לאור לפני שלי?" נדהם ג׳ון כריסטופר והחל לבכות גם הוא.
"הו אלין שלי, יופייך ימשיך לזהור בחשכה הכי אפלה, אני לא אמות, אני אסבול את סיבלי שאת רצית לסבול יחד איתי. הו אלין שלי, למה שיקרת לי? אמרת שאסבול איתך ועתה עליי לסבול את חיי לבד, גלמוד, בודד וערירי כזאב שנתלש מלהקתו.
יפתי, עכשיו מתחיל סבלי והוא לעולם לא ייחדל עד שתחזרי אלי ואני לעולם לא אפסיק לנסות להחזירך, לא משנה עד כמה הסיכויים נגדי!
אך סיבלי שלי גדול מידי מכדי שאוכל להכילו, לכן אקריב את חיי שלי למענך כפי שעשית זאת עבורי וניפגש בעולם הבא. רק אקווה שאפגוש אותך בגן העדן המתוק, ואם לא, תמיד אוהב אותך מתוך בטן אדמה האדומה." אמר ג׳ון אל אהובותו, רק למקרה שישותה נמצאת בחדרו.
"אני אוהב אותך ארוסתי" אמר ומילים אלו הטביעו אותו לשינה נצחית לצד אהובתו הנשגבת.
"לפעמים סבלו של אדם גדול יותר כאשר הוא חיי את חייו לאחר שאיבד דבר מה, מאשר חיי את חייו לאחר שלא קיבל דבר לאבד." אמר הרופא וניתק את שאר המכשירים המצפצפים והזוהרים בחדרו של החייל אמיץ הלב, הנאה והצנוע ששמו המהולל לא יישכח לעולמי עד, בדיוק כמו שאהבתו אל אלין לא תדעך.
וכמו שלכוכבים בגלקסיה אין סוף, ולאהבה אין גבולות עבים מספיק בכדי שלא יישברו, כך גם הסיפור ימשיך לחיות ואהבתו של ג׳ון כריסטופר לאלין, תשאר נוצצת לנצח.
ג׳ון כריסטופר ואלין היצ׳נס, מי ייתן ותנוחו בשלום על מדף הספרים בחדרי.