תיכון זה לא כולכך פשוט.. פרק 1

רק תסתכלו קודם ב 'רציתי להוסיף' ,תודה .
–
–
–
–
-בדרך ללוס אנג'לס-
-נקודת מבט של ליליאן-
"ווווווווואי אני לא מאמינה לעזבנו את טקסס בשביל זה!" אמרתי.
"יהיה לנו ממש כיף נהנה ואז אם הזמן נחליט אם להשאר או לא,נכון יקרתי?" אבא אמר.
"נכון יקירי,ממש נהנה פה תראו את החופים את האווירה הנעימה השכנים שגרים ו.." מאט עצר אותה במשפט.
"ו.. הבית שאנחנו הולכים לגור כאן!! אמא פה נגור?!"
"חח כן פה נגור." אבא ענה במקומה.
"הנה הנכדים היפים שלייייי " סבתא יצאה מהבית וחיבקנו.
"גם אנחנו התגעגנו אלייך סבתא " ענינו לה . "נתחרה עד הבריכה ?!" ליליאן צעקה.
"נתחרה!" והתחלנו לרוץ.
–
–
–
–
–
–
–בוקר–
-נקודת מבט של מאט-
אני מרגיש את קרני השמש עליי ,נסיתי להתעורר ולא הצלחתי אז המשכתי לישון עד ש..
המטורפת הזאת תקפה אותי עם כריות וצעקה.
"קווווום ,תתעורר, היום הראשון לבצפר!!"
"אני קם, אני קם" עניתי לה שכול הגוף שלי כואב ממה שחטפתי.

-נקודת מבט כללית-
"בוווקר טוב" ליליאן צעקה.
"נכון שבווקר אבל טוב לא." מאט אמר,היא צחקה.
"מה קרה המצב הרוח הרע זה??" אמא שאלה.
"הבת שלך תקפה אותי אם כריות על הבווקר, במקום שאני יקום שלם קמתי אם חלקים פזורים על הרצפה" עניתי בחזרה.
"הרמת את החלק התחתון שלה?" סבתא אמרה והתיישבה.
"אמא! ,בבקשה אל תדברי בצורה כזאת מול הילדים!" אבא אמר, אנחנו גיחחנו .
"כולה מה אמרתי 'חלק תחתון' זה לא שאמרתי ז.."
"אממא! בבקשה ממך, ילדים זה הזמן ללכת לבצפר" אבא אמר.
"כן כאילו היינו רוצים ללכת לבצפר שאתה מנהל בו." מאט אמר.
"נכון,אבל זה לא בחירה שלכם אז קדימה."
"בסדר בסדר, רק אל תצור איתנו קשר עין" ליליאן אמרה.
"חחחח אנחנו נראה לגבי זה" .
–
–
–
–הגענו לבצפר הוא ענק! נכנסתי ונתקלתי במישהי לא שמתי לב פשוט הייתי עסוקה בלהסתכל על המקום.
"וואי אני כולכך מצטערת"אמרתי לה.
"פעם הבאה תסתכלי לאן את הולכת 'ילדה חדשה' " היא ענתה.
"סליחה " והמשכתי ללכת.
וואי להיות ילדה חדשה זה ממש אבל ממש לא כיף!
ובמיוחד להיות הבת של המנהל. –זה הולך להיות קשה–. :(