זאבים: לוס פרק 16+17

פרק 16: צ'ייס
"אמרתי לך.. אני אחסל אותך." אמר הנפרמק, -"זה שהצלחת לחסום רק מכה אחת פשוטה שלי, לא אומר שתביס אותי." הוא ענה והגביר את כוחו, הנפרמק נהדף לאחור ונפל על הרצפה ממש לידי,
הוא עמד על רגליו באיטיות, ומיד לאחר מכן התקדם בריצה לעבר צ'ייס, "צאו מכאן אני אעסיק אותו!" קרא בזמן שהוא נאבק בצ'ייס, לין עזרה לי לקום על רגליי ויצאנו במהירות.
"תתקשרו לעזרה." אמרה לין, -"אני אתקשר למי שבאמת יכול לעזור." אמרה קילר, היא חייגה למספר מסוים.
"דניאל. יש לנו מצב חירום." היא אמרה, לפתע הקיר נפרץ וממנו יצאו הנפרמק וצ'ייס, נאבקים זה בזה. צ'ייס חנק את הנפרמק בחוזקה, והוא בעט בבטנו של צ'ייס,
"בוא מהר!" קראה וניתקה את השיחה, לין המשיכה לגרור אותי אל היציאה יחד עם שאר החבורה שהתקדמה גם כן ליציאה. –"כולם להתפנות, עכשיו!" אמרה סם, סופי וליאה עזרו לה לפנות את כולם מהבניין. קולות מבוהלים של ילדים נשמעו כאר ראו את צ'ייס ואת הנפרמק נאבקים זה בזה.
הנפרמק השתמש בכוחותיו שנשארו לו והעיף את צ'ייס למרחק.
התלמידים המבוהלים וגם המורים יצאו מבית הספר, אני, קילר ולין יצאנו מבית הספר, בזמן שלהקת הזאבות נכנסו חזרה. לעזור לנפרמק. דניאל והתאומים פגשו אותנו.
"ריק, ג'וש." אמרתי חלושות וחייכתי, הם נהיו חזקים יותר. ראו את זה על פי גופם. הם חיבקו אותי, ואני אותם. "מה קרה לה?" שאל דניאל, שערו התנופף ברוח,
"צ'ייס, הוא מצא אותנו, היא השתמשה בכוח שלה ורוקנה את שאריות כוחה. היא צריכה רק מנוחה." אמרה קילר, "ומה איתה?" שאל ג'וש קולו היה עמוק וגברי הוא הצביע עם ראשו על לין, "היא ראתה הכול, לכו תעזרו לנפרמק, הוא זקוק לכל עזרה אפשרית." פקדה קילר.
התיישבתי על גבעת הדשא ושתיתי מבקבוק המים שלי. הלוואי שיכולתי לעזור.

גוף שלישי
דניאל, ג'וש וריק התקדמו לעבר הרעש שנבע מהמאבק של הנפרמק בצ'ייס. דניאל נהם לכיוון צ'ייס, וכך גם התאומים, אוזניהם התחדדו ועיניהם נצבעו בצבע זהב. "צ'ייס!" קרא דניאל לעברו, ג'וש וריק רצו לעבר צ'ייס במהירות, סם הכתה בפניו של צ'ייס וסופי ניסתה לחנוק אותו, אבל צ'ייס היה חזק מדיי. הוא הכה את הרצפה בחוזקה וקווים שחורים עטפו את גופו, ונזרקו לכול עבר, הקווים השחורים פגעו בחבורה והשאירה אותם על הרצפה, דניאל היה היחיד שנשאר עומד, הוא נהם שוב ועיניו נצנצו באדום, הוא רץ במהירות לעבר צ'ייס והכה את פניו, הנפרמק קם על רגליו ובעט בפניו של צ'ייס.
"זה לא כוחות. אני אביס אתכם." התגרה צ'ייס, הוא חייך למרות כל הפצעים והדם שזלג מפניו,
"תשתוק!" קרא דניאל והמשיך להכות את פניו, הוא אחז בקצה חולצתו והכה עם אגרופו בשיא הכוח את בטנו, לאחר מכן הוא התכופף והנפרמק בעט בפניו של צ'ייס, הוא נהדף לאחור.
"אל תתעסקו איתי!" הוא קרא והושיט את ידיו קדימה, אנגריה שחורה עטפה את ידיו ואז שני קווים עוצמתיים פגעו בגופם של הנפרמק ושל דניאל, הם נדפו עד לסוף המסדרון ונפלו על הרצפה ללא תנועה.
סופי וליאה נעמדו על רגליהם, ליאה יצרה קליקים עם ידיה ואז היא זינקה לאוויר והשתנתה לזאב,
סופי עזרה בינתיים לסם ולשאר לקום,
"אתם פשוט לא רוצים להפסיק? אז אני אהיה זה שיסיים את הקרב הזה, אני צ'ייס!" הוא קרא והאנרגיה השחורה עטפה את כל גופו והוא הכה עם כף ידו את הרצפה והבניין כולו התמוטט,
"לא!" קראה לוס חלושות, צ'ייס יצא מהבניין ההרוס והתקדם לעבר לוס. קילר השתנתה לאשת זאב ונהמה אליו. "אני עוד לא בזבזתי חצי מהכוח שלי." אמר ופצעיו התרפאו,
"בפעם הבאה שתראי אותי. אני אחסל אותך." הוא אמר וחייך.
"להתראות."סיים את הקרב הזה ונעלם.

פרק 17: הרס
נקודת מבט קילר
"אני אלך לעזור להם, לין תשמרי עליה!" קראתי ורצתי לעבר הבניין ההרוס, קרש אחד קם ונזרק לרצפה, דניאל יצא משם, כאשר הוא מגואל בדם ושאר הגוף שלא מכוסה דם מלא באפר, הוא משך את התאומים. עזרתי לו והוצאתי אותם משם, -"דניאל לך! אני מסתדרת." קראתי, התאומים היו מלאים באפר גם כן הם צלעו לעבר לוס ודניאל עזר להם ללכת, הזזתי קרשים במהירות והשלכתי לבנים כדי להגיע לשם. "עזרה.." שמעתי לחישה, סופי וליאה שכבו בתוך ההריסות כאשר לבנה אחת גדולה על שניהם והשאר הם קרשים שנמצאים מעל, התחלתי להזיז אותם והצלחתי להגיע אל הלבנה,
"נו.. קדימה.." אמרתי בעודי עוצרת את הנשימה, משקיעה את כל כוחי בלנסות להרים את הלבנה הזו. ללא הצלחה, עצמתי את עיניי והתרכזתי, לפתע הכוח של הבטא נכנס בי והצלחתי להתחיל להרים את הלבנה.
"קדימה.." אמרתי והצלחתי להעיף אותה, הושטתי את ידי לעבריהם והצלחתי להוציא אותם,
"איפה סם?" שאלה סופי בעודה משתעלת. המכנס של ליאה היה קרוע ומלא אפר,
"אני אמצא אותה! לכו!" אמרתי, הם התקדמו בעודם עוזרות אחת לשנייה להתקדם. איך צ'ייס גרם לכל זה?
ראיתי את סם, במקום עמוק יותר, הייתי צריכה להיכנס אל תוך ההריסות כדי לחלץ אותה.
"סם!" קראתי, "קילר.." היא לחשה, הזזתי קרש נוסף כדי למצוא גישה טובה יותר. הצלחתי לאחוז במפרק ידה, כמה פרורי חול נפלו על שערותיי. התחלתי להרים אותה אבל היא החלה להתנשף במהירות ובכבדות, משהו קרה ליד השנייה שלה, "מה קרה?" שאלתי,
"לבנה נמצאת על היד שלי.. אני לא יכולה להזיז אותה.." היא גנחה לאחר מילותיה,
"אני אנסה לעזור לך.. רגע." לחשתי והמשכתי לרדת בין ההריסות, מסמרים שרטו את עורי אבל זה לא הפריע לי עכשיו. ראיתי את הלבנה, היא הייתה ממש על ידה השמאלית של סם, אבל אם הייתי מזיזה את הלבנה הכול היה מתמוטט. "צריך שמשהו יחליף את היד של סם.." לחשתי וחשבתי לעצמי מה?
"קרש!" קראתי והבטתי במיליון הקרשים שהיו שם בהריסות, ניסיתי למצוא קרש מספיק דק שיוכל להחליף את ידה של סם. לבסוף מצאתי והזזתי אותו הכנסתי אותו ממש אל תוך החריץ הקטן והוצאתי את ידה של סם משם.
"אני מודה לך.." היא לחשה והשתעלה מיד לאחר מכן, התחלתי להרים אותה והיא הצליחה להזדחל בין האבנים והקרשים. –"קילר.." שמעתי לחישה, הנפרמק נמצא ממש עמוק באדמה שם, מתחת למלא קרשים ומסמרים, מתחת לשני לבנים שמחצו זה את זה.
"תמשיכי להתקדם סם אני אעזור לנפרמק." קראתי ורק כאשר ראיתי אותה יוצאת יכולתי להמשיך להיכנס. "איך הסתבכת ככה?" פלטתי נחירה בעודי מזדחלת לבפנים. הוא פלט נחירה גם והשתעל לאחר מכן.
התחלתי להרים את הלבנה הראשונה, אבל ראיתי שברגע שאני מרימה אותה, הלבנה השנייה נופלת. הזזתי את שאר החומרים ההרוסים ונכנסתי אל תוך החור הקטן שבו הוא נמצא, הרמתי את שני הלבנים, לבן בכול יד. טוב לפחות ניסיתי. הלבנים היו כבדים מדיי בשביל בטא.
"קדימה.." לחשתי והמשכתי לנסות להרים אותם, הרגשתי את הכוח של הבטא אבל זה לא הספיק עכשיו. אם רק היה לי מספיק כוח.
אם רק הייתי אלפא.
"קילר.." הוא לחש, דמעות חנקו את עיניי,
"זה לא נגמר!" אמרתי בעודי ממשיכה לנסות, "אני יודע שאת לא אלפא, אבל אני מאמין בך." הוא לחש, זו פעם ראשונה במשך כל חיי שמישהו אמר שהוא מאמין בי "את חזקה מספיק בשביל להרים את הלבנים." גם, פעם ראשונה שמישהו אומר לי שאני חזקה מספיק מלבד אני.
"זה לא משנה מה הצבע של העיניים שלך קילר. כי אני יודע, ואת יודעת וכולם יודעים מה את." הוא אמר הפעם בקול חזק יותר.
"אני, היא, האלפא!!" קראתי והמשכתי להרים אותם, ברגע הזה הרגשתי חזקה יותר. הרמתי את שני הלבנים, והזזתי אותם הרמתי את הנפרמק וסחבתי אותו על גבי. יצאנו שנינו מההריסות, ועזרתי לו להתקדם לעבר הגבעה שם חיכו לי כולם, פצועים אך עדיין מחייכים.
"כולם ניצלו בזכותך קילר." חייכה לעברי לוס, שהייתה נראית חזקה יותר.
עכשיו אני יודעת שבתוך תוכי. אני תמיד הייתי האלפא. ותמיד אהיה האלפא.