שרוכים שחורים וקשרים אפלים

קושרת בזהירות את השרוכים. כדי שלא תיפול.
כדי שלא תיפול שוב, לתוך מלכודת שחורה, למלכודת של שנאה, של רגשות, שהיא לא מעוניינת
להיכנס עליה שוב.
למלכודת שכל כך אוהבים להכניס אותה, מי? היא עצמה. החשכה הזאת שקיימת בראש שלה,
וכשמנסים לעזור, לא, צעד אחורה, מחסום.
היא מחייכת לכולם, תמיד, למה? כדי שלא יראו, והיא זועקת. היא צורחת. לעזרה. אבל אף אחד לא שומע, כי היא צועקת עם העיניים, לתוך העיניים של האדם שמולה.

ואז מגיעה מישהי חדשה, והיא מרגישה קרובה איכשהו. מספיק, בשביל לבקש עזרה.
והיא מאבדת את זה.
היא מאבדת את עצמה, ומועדת
על השרוכים של עצמה.