אח גדול-פרק 1

נכנסתי לחדרי, הוצאתי מזוודה קטנה במשיכה חדה וזועמת בעוד זרקתי את בגדיי המעטים לתוך, ואת חפציי.
"מה הוא עשה לך?" לפתע קפץ אריק מהמיטה העליונה, בה היה קבור בשמיכתו עם טלפון או ספר.
"אני הולך" אמרתי לו והתקדמתי למדפים שהיו לי מעל המיטה.
"רגע מה?" הוא שאל וירד מהמיטה לגמרי בעוד לקחתי את ספריי.
"הוא העיף אותך?" הוא של מופתע ורגע משך אותי מולו.
"לא, מישהו אימץ אותי" אמרתי בזלזול וזרקתי את ספריי למזוודה.
"היי! אמרתי לך לא לזרוק ספרים!" הוא מיד העיר וגלגלתי את עיניי, לוקח כמה דברים נוספים שהיו לי במדף.
"מי אימץ אותך כשאתה עומד מעט בן 18 לעזאזל?" הוא שאל בבלבול בעוד התיישב על המזוודה כדי לעזור לי לסגור אותה.
"שני מבוגרים וילדה קטנה" אמרתי אחרי שסגרתי את המזוודה.
"נראה לי אימצו אותך כדי שתטפל בילדה" הוא אמר בגיחוך.
"נפלא.. הפעם אני לא יוכל לשחק קלפים" אמרתי בייאוש.
"אגב, איפה מתיו והאידיוטים שלו, הם חייבים לי את החטיפים" אמרתי וקמתי ואריק צחק.
"אתה והחטיפים שלך" הוא אמר בגיחוך.
"חלאות" אמרתי בייאוש והרמתי את המזוודה שלי.
"אז אתה ברצינות הולך לנו? בלי לתת לנו זמן להיפרד?" הוא אמר ברצינות בעוד ידיו בכיסיו.
"לצערי" אמרתי בזלזול בעוד לבשתי את נעליי הבלויות ואת הג´קט הישן שהיה שחור.
"נתגעגע אלייך" אמרתי ולחץ את ידי.
"נדבר בשחרור" אמרתי לו בחיוך מאולץ.
"נתראה אז. בהצלחה" הוא אמר ואני הסתובבתי לדלת ויצאתי מימנה.
התקדמתי לחדרו של המנהל בעודי גורר את המזוודה אחרי, ואת רגליי ולחדרו. לבסוף נכנסתי וראיתי את הילדה הקטנה יושבת לבד בעוד רגליה התנדנדו.
"איפה האחרים?" שאלתי אותה והיא הרימה את מבטה אלי.
"הם באוטו" היא אמרה בקול מאוד גבוה, וירדה מהכיסא, מתקדמת אלי.
"הם ביקשו שאני אקח אותך" היא אמרה בחיוך קטן. אפשר לומר חיוך מתוק של ילדה בת 6 טיפוסית.
"בואי" אמרתי בייאוש.
היא חייכה חיוך רחב יותר ותפסה בידי והחלה למשוך אותי במהירות לעבר היציאה מהבית יתומים הזה. בחוץ הייתה מכונית שחורה ודי גדולה. הכנסתי את המזוודה לתא המטען, ואז התיישבתי מאחור, חוגר את עצמי והילדה חגרה את עצמה. הם החלו לנסוע בעוד שקט היה באוטו, ואני הסתכלתי דרך החלון, רואה את המקום האפור והעגמומי הזה.
לבסוף הם עצרו מול בית מסוים. יצאתי מהאוטו ולקחתי את המזוודה שלי, והם נעלו את האוטו. הסתכלתי על הבית והוא נראה גדול מימדים. הם הובילו אותי לכניסת הבית דרך חצר גדולה וירוקה, נכנסים לבסוף לבית עצמו. הוא היה מצוחצח ונקי ומבריק, מראה שיותר מידי נקי עד בחילה.
"אליסה, תעשי סיור לאלכסנדר" אמר האב ושני הוריה פנו למעלה, ונכנסו ככל הנראה לחדר עבודה. הרגשתי שהיא שוב אוחזת בידי, והיא משכה אותי למעלה אחריה.
"שם זה חדר ההורים," היא החלה ב´סיור´ והצביע על דלת לבנה שנמצאת אחרי חדרי העבודה שלהם.
"שם זה חדרי העבודה שלהם," המשיכה והצביעה על החדרים הקרובים למדרגות. "כאן זה החדר שלי" היא אמרה מחויכת והצביעה על דלת ורודה מקושקשת בצבעים אקראיים.
"את צבעת אותה?" שאלתי אותה והיא הנהנה במריצות ואז משכה אותי בהמשך המסדרון.
"כאן החדר שלך" היא אמרה בעוד היא פתחה דלת עץ לא צבועה.
"הצעתי שתצבע את הדלת שלך לפי טעמך, אז ביקשתי מההורים לשים דלת נקייה לגמרי" היא אמרה בחיוך בעוד היא פתחה את הדלת, עם ידית עגולה ומיושנת.
החדר לא היה מיוחד כזה. מרפסת שהייתה רטובה מגשם, מיטה לבנה נקייה, ארון עץ חסר צבע גם, ודלת לחדר אמבטיה אני מניח, שולחן עבודה די גדול, וכיסא מסתובב עם מנורה אדומה. הדבר הצבעוני היחיד כאן.
"מה אתה חושב על החדר?" היא שאלה והסתכלה עלי בעוד עמדה לידי.
"טוב, אני מניח" אמרתי ומשכתי בכתפיי, וגררתי אחרי את המזוודה.
"ואימא אמרה לי לשאול אותך אם עשית משהו שנקרא בגרויות" היא אמרה בעוד היא עמדה ליד הדלת.
"עשיתי" אמרתי בעוד פתחתי את המזוודה שלי והוצאתי מימנה את חפציי, מסדר אותם במקומות אפשריים בחדר הזה.
"אני יכולה לקרוא לך אלכס?" היא שאלה בעוד לפתע היא נעמדה לצידי.
"את יכולה לצאת?" שאלתי אותה די בקרירות בעוד סידרתי את ספריי.
"אני שאלתי קודם" היא אמרה וראיתי שהיא מחייכת.
"אז תעני קודם" אמרתי לה בציניות בעוד סדרתי עוד דברים על השולחן ובמגירות.
"לא. תורך" היא אמרה ואני נאנחתי בגלגול עיניים.
"לא. עכשיו תצאי" אמרתי לה בעוד פניתי למזוודה אחר בגדיי.
"אבל אמרתי שאני לא יוצאת. אז אם אני אצא אני יוכל לקרוא לך אלכס?" היא שאלה אותי כשהופיעה לידי שוב.
"זה החדר שלי ואם ביקשתי שתצאי, אז את תצאי" אמרתי לה בעוד לקחתי את כל הבגדים המקומטים שלי, וזרקתי על בגד למדף שונה. מכנסיים למדף עליון, חולצות מתחתיו, ג´קטים ובגדים תחתונים מתחת לזה.
"למה אתה לא מקפל ומסדר את הבגדים שלך?" היא שאלה.
"כי אני לא רוצה" עניתי בעצבים.
"אבל זה לא יפה ככה" היא אמרה ואז נעלמה מעיניי.
"מה זה הספר הזה?" היא שאלה וכשהסתובבתי ראיתי שהיא מחזיקה ספר שקראתי כבר. קמתי אליה מיואש ולקחתי את הספר.
"תצאי" אמרתי לה והנחתי את הספר במקום.
"אני יכולה לקרוא לך אלכס?" היא שאלה שוב.
"כן" אמרתי בעצבים והיא חייכה ודילגה בעוד יצאה מחדרי. קרציה קטנה. המשכתי לסדר את דבריי, ואז בעטתי במזוודה מתחת למיטה, ויצאתי למרפסת, רואה אך הנעליים המלוכלכות שלי מתמזגות עם הרצפה המלוכלכת מבוץ ומים של המרפסת הזו.