גורל אכזר.

"היא נהגה לבכות בחדר המדרגות, אותו חדר מדרגות בו הכול התחיל. היא נהגה לדבר בקול רם אל הקירות ולפרוק את מר כאבה בגלל אותו בחור שהכירה, אותו בחור שהבטיח לה עד חצי המלכות, אבל במקום זה נטש אותה בלית ברירה והמשיך הלאה להרפתקה חדשה כאלו מעולם לא נבראה היא לחייו". היום היא שנתיים אחרי המקרה, אותו מקרה ששינה את דמותה ועולמה. היא ריקה מרגש, היא רוצה נקמה.

היא הייתה גרה 2 קומות מתחתי, שם שמעתי את זעקות ליבה אל הקירות שלא ענו וכל זה בגלל אותו בחור שניתן לה ולבסוף גם נלקח לה ואת ליבה לקח הוא איתו. "תפסיק לעשות לי את זה, אני אוהבת אותך, תפסיק כבר.." , "תחזור..בבקשה..אל תיתן לי להשתגע.." היא מלמלה, אבל שום בכי מר, דמעות או דמיונות עזרו לה לרפא את שברון הלב הזה שכרסם בעומקי נשמתה השחורה. היינו נפגשים רק בבקרים, יוצאים באותה השעה לעבודה ובמבט מסגיר היו אלה עיניה, אותם עיניים שלא ידעו שינה מזה כבר תקופה ארוכה, אוי… עיניה הם שהסגירו אותה. היא התאמצה, שמרה על קור רוח לידי אך ברגע שהתפצלו דרכינו, הגבירה היא מהירות ומלמלה לעצמה בעצבות. שנתיים אחרי המקרה ושלומה לא היה טוב, אני יודע. היא הייתה כאובה וזועמת על מר גורלה.

באחד הלילות כשהורדתי את הזבל, היא נאנקה שם על המדרגות..משחזרת את הרגעים שלהם ביחד, נכנסת לעולם דמיוני בו היא לצידו, מחובקים ואוהבים כגוף אחד ופתאום מודחת מהעולם הזה אל העולם בו היא לבד, שוב. לפעמים אותו בחור שב לבקר, אמנם רק בחלומות, תקף אותה ולא הניח לה. היא השתגעה, היא לא עמדה בזה. שנתיים אחרי המקרה, היא עוד איכשהו שרדה בלעדיו, אבל גורלה נחרץ. מודעות אבל שהתפרסמו למחרת, הדהימו את השכנים… "למה?!, שירן?! ילדה מתוקה ונעימת הליכות, איך היא עשתה את זה לעצמה?!" , "היא הייתה כל כך נחמדה אלי, שאלוהים ירחם על נשמתה…" היום, שנתיים וקצת אחרי המקרה שלה, אני עולה לקברה לבקש מימנה מחילה, שוב, על שאותו בחיר ליבה נלקח מימנה בגלל נער חסר אחריות.

אחוז אלכוהול גבוהה הביא אותי למהירות 90 קמ"ש, 90 קמ"ש של טון פלדה אשר שלחו אותו אל העולם הבא. שאלוהים יחוס על נפשי ושהיא למעלה תקבל אותי בברכה.
"את המכתב הזה רשמתי לה אחרי לכתה. אומרים שנשמות מסוגלות לבקר כאן ואני מקווה מאוד שהשאירה כאן סימן ושאת המכתב הזה ביקרה, אחרת אצטרף אליה מהר מאוד".
תעריכו כל רגע יחדיו, אין לדעת מתי הגורל יחליט להתערב…