ג’יני ובן
"ג'יני!!!" קראה חברתי אווה כשהיא רצה אליי בשמחה. "לא התראינו כל הקיץ, לאן נעלמת?" לא עניתי, לא היה לי כל כך כוח.. כל מה שחשבתי עליו הוא איך אני מתחילה עוד שנת לימודים.
אני ג'יני, בת 17, לומדת בתיכון ממש כאן בקיימברידג'. יש לי אח גדול, סם, ושני הורים נורה וג'יימס. יש לי גם שני חתולים ברברה ופיצי. יש לנו בית גדול ובשכונה שלי גרות כל החברות שלי: אמה, זואי, אווה, לילי, דניאלה, קארן, בת'אני וטיילור. אנחנו שכנות ולמרות הכל לא נפגשתי איתן המון בקיץ.. הקיץ הזה לא היה מדהים, כל היום הייתי בבית, טלוויזיה, מחשב, כתבתי סיפורים, ציירתי..
הדבר היחיד שהיה מעניין בקיץ הזה הוא הים, אני תמיד הולכת לשם כי הוא מרגיע אותי. ממש כמו אומנות הוא נותן לי תחושת רוגע ובטחון. אני גרה מאוד קרוב לים, הייתי הולכת לשם לעתים קרובות. באיזו פעם פגשתי שם גולש, הוא אמר שקוראים לו בן, דיברנו וצחקנו וקבענו גם להיפגש עוד פעם בים. וככה זה המשיך כל הקיץ הוא הבן אדם היחיד שפגשתי. הוא המציא לי שם חיבה כזה, "ג'יין".
"ככה תזהי אותי אם אני פתאום אתחיל לדבר איתך" הוא קרץ.
הוא היה יפה. שזוף, גבוה, שרירי. שיער קצר וחום ועיניים ירוקות. כל כך שונה ממני וכל כך דומה לי. אומנם הייתי נמוכה, לבנה עיניים כחולות ושיער בלונדיני אבל כמוני גם לו היה קשר מיוחד לים וגם הוא אהב לצייר ולקרוא סיפורים, "אני אקרא את הסיפורים שלך אם תרצי" הוא אמר לי פעם והסמקתי "אבל רק אם תרצי כמובן." . הוא היה מקסים ובסוף הקיץ אפילו התנשקנו, זה היה חלומי אבל לצערי אני לא אראה אותו יותר כי החופש נגמר, חוזרים לשגרה וממה שהבנתי הוא לא מכאן.
אז הנה אני שוב בבית ספר, ליד אווה שמדברת בלי הפסקה ואני לא כל כך מקשיבה לה. התחלנו ללכת לעבר מעבדות הביולוגיה והתחלנו את השנה. זה היה יום מתיש. כל כך ארוך ומייגע..
השעות האחרונות שלי ביום היו אומנות, אני אוהבת אומנות, כל סוג אומנות אם זה ריקוד, שירה, ציור, כתיבה ותאטרון.. או כל אומנות אחרת, זה נותן לי חופש ביטוי ויוצר בי תחושת ביטחון. בחרתי ללמוד ציור בתיכון, חשבתי שזה יעניין אותי ויפתח לי עולמות חדשים. התיישבתי בקצה הכיתה בשולחן ריק. רציתי את השקט שלי בסוף היום, פשוט לצייר ברוגע ובלי הפרעות. שמתי את התיק על השולחן וחיכיתי שהמורה תיכנס.
נגמר השיעור, הוא היה מעניין ומדהים וגם זה היה סוף היום… פתאום עלה לי קצת מצב הרוח וגם נזכרתי בבן הגולש.
אני לא אשקר הייתה בי איזו צפייה לראות אותו, את הגולש מהים בבית הספר. 'טיפשה! מה זו קומדיה רומנטית?' חשבתי לעצמי כאשר התקדמתי לעבר הבית שלי. הטלפון פתאום צלצל… היה כתוב זואי וברקע תמונה מצחיקה שלה. "הלו?" היא אמרה בקול מצחיק. "זואי! לא ראיתי אותך כל החופש, וגם היום! איפה את?!" "לא בא לי כל כך על בית ספר אז חשבתי להבריז מהיום הראשון, מקורי לא?" "מה אני אגיד לך.. זה יתנקם בך.." "אוקיי, בסדר אמא" זואי צחקקה והמשיכה "בקיצור יש היום מסיבה אצל אווה, בטח היא אמרה לך ואנחנו הולכות ביחד" היא חיכתה שתי שניות, לא עניתי והיא המשיכה "מעולה, אני אהיה אצלך בשמונה ונלך, אוהבת אותך ביי!"
בגלל שלא הקשבתי לאווה לא שמעתי על המסיבה כנראה.. התחלתי להתארגן, לבחור את הבגדים שלי לסיבה הערב, 'לזואי לוקח שעות להתארגן עדיף לי להתארגן בלעדיה..' חשבתי והתחלתי להתלבש.
הגיעה השעה שמונה. זואי באה אליי והתארגנה, התחלנו לצאת לבית של אווה בתשע, אמרתי לכם שלוקח לה הרבה זמן.
כשהגענו היו מלא אורות מהבהבים מהחצר של אווה ושמענו מוזיקה חזקה והמון צחוקים וצרחות. "היא יודעת מה זו מסיבה אמיתית" אמרה זואי בשמחה תפסה בקבוק בירה וישר התחילה לדבר עם כולם ולרקוד.
אני שונאת מסיבות.. אף פעם לא רוקדת בהן, לא שותה, לא מדברת עם הרוב כי כולם שיכורים. ישבתי בצד ושיחקתי בפלאפון. פתאום מישהו התיישב לידי. "היי ג'יין". "בן?!" בהיתי בו. 'מה הוא עושה כאן?!' חשבתי בשמחה, חיבקתי אותו. "מה אתה עושה כאן?!"
"מה את חושבת?" הוא אמר וחייך חיוך מדהים.
תגובות (0)