זאת אני פרק 13- לא חברים ולא ידידים

התחרטתי על הרגע שהסכמתי לבוא לכאן כשראיתי את דניאל עומד ליד הספסל של המגרש, ותמר קרובה אליו עם הגב אליי והיא מנשקת אותו כשהוא מתרחק מעט.
נקודת מבט של דניאל:
תמר נישקה אותי, ניסיתי להתרחק מעט.
אי אפשר להשוות. הנשיקה עם אלינור הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי.
כל החברות שאי פעם היו לי , לא נישקו ככה.
התנתקתי ממנה. ראיתי את אלינור עומדת בכניסה עם רוני,ומסתכלת עלינו.
עזבתי את תמר בלי לומר מילה והלכתי לאלינור.
"אל? מה את עושה כאן?"
שאלתי כשהתקרבתי אליה.
"באתי לראות אותכם מפסידים"
היא אמרה בעוקצנות.
"אנחנו לא נפסיד"
אמרתי בביטחון.
"כן? איך אתה כל כך בטוח?"
היא שאלה בזלזול.
משכתי את ידה והובלתי אותה אל מחוץ לאולם.
"מה.."
קטעתי אותה כשריסקתי את שפתיי בחוזקה על שפתייה.
ידיה החזיקו בצווארי ואני משכתי אותה צמוד אליי.
העמקתי את הנשיקה, ונישקתי את שפתיה בחוזקה.
התנתקתי ממנה בפתאומיות.
לא רציתי לעשות את זה.
"כי זה ייתן לי כוח"
אמרתי מנשק את שפתייה נשיקה קטנה וקצרה וחוזר לאולם מסדר את בגדי.
ראיתי את רוני ובן , החבר של רוני והחבר הכי טוב שלי, מתקרבים אליי.
הם חייכו אחד אל השני כשראו את אלינור נכנסת לאולם דקה אחריי כשהיא מסדרת את שיערה.
"אנחנו לא חברים, וגם לא ידידים"
אמרתי.
"כן…"
הם אמרו ביחד, עם אותו חיוך מעצבן.
גלגלתי עיניים וראיתי אותה צוחקת עם החברות שלה , היא נראתה כל כך יפה כשצחוקה מתגלגל.
הבנתי שבהיתי בה.
השריקה של השופט שסימנה לנו להתחיל הוציאה אותי מזה.