no happy ending

ריד שכב על מיטתו ונאנח. הוא לא ישן בלילה והרגיש נורא. התרופות שקיבל נגמרו והוא לא היה בשום מצב לצאת לקנות עוד. הוא ביקש מהשכן כי הוא לא העז להתקשר למשפחה או לחברים. אף אחד לא הגיע לבקר אותו מאז שחזר הביתה מבית החולים. 'עם חברים כאלה מי צריך אויבים' הוא חשב לעצמו.
הוא סיפר לעצמו שהיו לכך יתרונות. אף אחד לא ראה אותו בוכה או שמע אותו צורח בלילה מהכאב הבלתי נסבל שהרגיש. לא הייתה לו סיבה להרגיש נבוך מול חבריו.
אך למרות הסיפורים שסיפר לעצמו הוא הרגיש רע.
אף אחד לא התעניין בו. לאף אחד לא היה אכפת איך הוא מרגיש למרות שלפני שבועיים בלבד כולם דיברו על איזה גיבור הוא.
אפילו היא לא התעניינה. קיילה. הוא הציל את חייה. הוא הציל אותה משריפה , נפצע פציעות חמורות כדי שהיא לא תפגע. 'אידיוט' חשב ריד. איך הוא נתן לעצמו לחשוב הכול יראה אחרת אחרי שהציל אותה? היא הרי עזבה אותו. נפרדה ממנו ושברה אותו לחתיכות אחרי שהוא נפתח בפניה וגילה לה על כל השלדים ששכבו בארונו. עשתה ממנו צחוק כשהתחילה לצאת עם החבר הכי טוב שלו. אך ריד עדיין הציל אותה . היא לא התקשרה. היא לא ביקרה בבית החולים או אצלו בבית. לעזאזל, היא כנראה לא ידעה אם הוא חי או מת.
הוא שנא את עצמו על כך שהוא נתן לה לעבור את החומות שהציב לפניו. הוא שנא את עצמו על כך שנתן לעצמו לחשוב שהיא שונה והיא לעולם לא תפגע בו כמו שאחרים פגעו בו בעבר. הוא שנא את עצמו על כך שהוא הכניס את עצמו למצב בו הוא שכב על בטנו, רעד וצרח לתוך הכרית מהכאבים, דמעות יורדות מעיניו ללא הפסקה . הכי הוא שנא את עצמו בגלל שהאדם היחיד שהוא רצה שינחם אותו במצב הזה הייתה קיילה .