לא להסתכל לאחור.

"לא להסתכל אחורה , לא להסתכל אחורה.." חשבתי לעצמי בלב. גופי רעד והמשכתי לרוץ. אזעקה ועוד אזעקה , רציתי להגיע הביתה , איבדתי משקל מהלחץ ונפלתי. שמתי את ידיי על ראשי והתפללתי שלא יקרה כלום.

"אור , אור.. אור!" העירה אותי דנה , דנה זאת אחותי החורגת. "מה? אה.. מה?!" אמרתי ונהפכתי לאגרסיבי. "צרחת כמו משוגע. מה קרה?" היא אמרה בעדינות והתיישבה על מיטתי. חולצתי הייתה על הכיסא וגופי הזיע , הוצאתי את השמיכה , רתחתי מחום לדעתי. הייתי עם טרנינג אפור ובלי חולצה , כשהבוקסר שלי עולה מעט כלפי מעלה.
"חלמתי חלום ש.." אמרתי ונהפכתי לרך. אני אגרסיבי כלפי בנות. לרובן לא. הקשר שלי ושל דנה לא טוב. היא חמודה. אני מחבב את הילדה הזו. "שמה?" אמרה ושתי הגומות שלה יצאו. היא חייכה. שייניה הבריקו וכל שן שהייתה מסודרת במקום. תמיד אהבתי שיינים ישרות..
"שיש מלחמה ואזעקה.. אולי זה בגלל שבצא אהיה בשיריון?" שאלתי. "ממתי אתה לא רשע ועצבני? אתה חולה?" אמרה וצחקקה. "תחזור לישון , רק אני ועוד כמה כלבים ערים , ארבע בבוקר. לילה טובב!" אמרה והדגישה את החלק האחרון במשפט. היא יצאה מהחדר ופיהקה.
חזרתי לישון.

התעוררתי לבוקר שימשי וחמים.. קמתי ממיטתי במהרה והלכתי לשירותים. צחצחתי שיינים בזריזות וסידרתי את שיערי השטני. "אוחח , שונא את הנמשיך על האף שלי!" מלמלתי בעצבנות על הנמשים והזזתי את ראשי מצד לצד בכדי ששיערי יסתדר. הסתכלתי לעייני החומות ויצאתי מהאמבטיה. נתקעתי בטעות בדנה. "אוי סליחה!" צעקה בפחד. אני חושב שהיא מפחדת ממני.
בכיתה שלי הלכתי מכות.. הילד ההוא התחיל. הוא התגרה בי ונתן לי כל רגע בעיטה.
"ממה את מפחדת? זה לא שאני אנשך אותך או משהו.." אמרתי. היא הסתובבה. "לא סתם.. כלום.." מלמלה.
הלכתי במסדרון ופניתי ימינה – למטבח. "מה יש לאכול?" שאלתי ונשכתי את שפתי התחתונה מרוב רעב. הייתי מת מרעב. "תאכל בבית ספר , ביי , אתה תאחר!" אמרה אימי ונאנחה. "למה אתה לא כמו דנה?! מסודר , נקי.." צחקקה. "כי אני בן. ביי אמא!" אמרתי והדגשתי את הביי. יצאתי מהבית בהליכה איטית. "חכה! דנה תלך איתך ברגל. אתם באותה השכבה" אמרה. "אוחח! איך אמרת?! אני יאחר" אמרתי והפניתי את גבי. "זה בסדר , תלך" אמרה דנה מאחור. העיינים הכחולות שלה נצצו מעט , ושיערה החום נאסף לקוקו גבוה. "ביי" מלמלתי ויצאתי מהבית.