המכשפות מאמבר אלי- פרק 1 (ניסיון)

"בוא נעבור על זה עוד פעם אחת, בסדר?" טום ישב וחקר את אחד העדים להיעלמויות ביער אמבר אלי. הוא היה די זקן, ולא שמע כל כך טוב, לכן טום היה חייב לחזור על שאלותיו שוב ושוב. ובכל פעם שינה הזקן את גרסתו, וגרסה לא אמינה של עד יכולה לדפוק את כל החקירה.
מעולם לא קרו דברים מוזרים באזור שלהם, אבל לפני כחודש החלו להעלם אנשים מהעיירה, ולכולם מכנה משותף- הפעם האחרונה שראו אותם הייתה ביער אמבר אלי.
טום לא היה מומחה בכל ענייני הבלשות האלה, והאמת שאת רוב הדברים שהוא יודע למד מסדרות המשטרה שהיה נוהג לראות. ותאמינו או לא, השיטה שלו דווקא הניבה פירות די נחמדים.
"ישבת בבקתה שלך," טום החל לשחזר את דבריו של העד. " שמעת את הצרחות שלהם, רצת לכיוון שממנו הם הגיעו, וכשהגעת אף אחד לא היה במחנה שלהם."
"בדיוק." ענה העד.
"לא ראית שום דבר חשוד?" שאל.
"אני אגיד לך מה זה היה." הוא אמר. טום התקרב אליו בהתעניינות. "אלה היו רוחות."
"רוחות?" חזר עליו טום בפקפוק.
"רוחות רפאים. אני ראיתי אותם, אבל לא אמרתי למשטרה. השוטרים לא יאמינו לי. יחשבו שאני זקן שהשתגע מבדידות. אבל אתה לא מהמשטרה, אתה צעיר, יש לך ראש פתוח."
"אני מעריך את האמונה שלך, מר וויסמן, אבל רוחות רפאים? אין דבר כזה." טום ניסה לסדר את מחשבותיו של העד. "יכול להיות שראית משהו שהיה נראה לך כאילו זה היה רוח."
"אתה לא תגיד לי מה ראיתי ומה לא." ענה וויסמן בתקיפות. " אני בטוח שזה מה שראיתי. ואני בטוח שהסיבה להיעלמויות האלה הן לא טבעיות."
"לא טבעיות?" שאל טום בבלבול.
"הרוחות." חזר וויסמן על דבריו בביטחון.
" בסדר." אמר טום, נמנע מעימות לא נחוץ. "אני אזכור את זה."
לאחר מכן נעמד והם לחצו ידיים, " תודה שפינית לי מזמנך, מר וויסמן." אמר טום.
"רק תמצא אותם, בסדר?" ענה לו.
טום הנהן כמבטיח שכך יעשה, ויצא מבעד לדלת הבית.