taper jean girl -פרק 2

ממבט מהצד יכולתי לומר שנראנו כמו כת , אולי כת השטן בהתחשב בעובדה שאני משווה את מי שמסתובב עם אסיה שטן , וכדי שלא יווצר כאן בלבול , גם את עצמי .
אני תמיד יכולה להתנער מאשמה כשזה קשור אליהם , אני תמיד יכולה לעצבן את השטן בכבודו ובעצמו הקרוי "ג'יידן" , ואני תמיד יכולה להרגיז את השדים הקטנים שלו הידועים לשמצה בשמות "בארון " ו"ג'אגר" , תגידו מה שאתם רוצים אבל בחיים בחוץ , מחוץ לפנימייה , לא הייתי יורקת לכיוונם של טיפוסים כמוהם וזה בגלל המוסריות הנמוכה והשפלה שלהם , בגלל שהם קוראים לעצמם "הכנופייה של הגיהנום" , בגלל שהכינוי של ג'יידן הוא לוציפר (וכך גם כולם קוראים לו מרצון וזה בכלל לא דורש שום מאמץ ) אבל זה עוד כלום ביחס לבן דוד של ג'יידן , גבוהה ממנו , וגם הרבה יותר ארסי ממנו , אולי תתפלאו לשמוע שקיבלתי את כל המידע הזה מסיפורים אבל אם ג'יידן מטריד אותי , מה הוא ביחס לבן דוד שלו ? אני מפחדת לגלות .
הפגישה הזאת נמאסה עליי . זה בזבוז זמן גדול לשבת על הדשא ולספור כמה עשבים ישנם באזור כשאסיה ו"הכנופיה" האהובה שלה מעשנים חשיש .
והאמת? שנה שעברה זאת הייתה ההתמכרות הקלה והסוד הקטן שלי- חשיש.
אבל לכל התמכרות יש היגמלות ואם אני רוצה להישאר פיקחית ולהוציא ציונים טובים במתמטיקה , אני חייבת להפסיק עם החשיש אבל מסיגריות אני בחיים לא אוכל להיגמל .
אני יכולה לחרוט FUCK IT גדול על התא במוח שלי שנועד למתמטיקה אבל אני לא יכולה . אני לא יכולה כי אני לא רוצה , ואני לא רוצה כי חלום חיי תלוי בזה .
אני רוצה לטייל בכל העולם , בכל מחיר שיהיה ואני יעשה הכל בשביל זה ואם זה אומר שאני צריכה להשיג עבודה מעולה שתממן את כל זה , שכך יהיה – אני ילמד מתמטיקה !
כששמעתי את מנועי האופנועים שהחלו לעבוד הסתובבתי למראה של אסיה מתקרבת לעברי ואת האידיוטים עוזבים על אופנועים בשביל לנסוע מרחק שלך 264 מטר (חישבתי) עד לפנימייה .
ירדנו שנינו והלכנו ברגל למתחם "לא יכלו להיות ג'נטלמנים ולהקפיץ אותך טרמפ בחזרה ?" ניסיתי להרגיז אותה .
"הם נחמדים" היא ענתה ופתחה בשיחה בזמן ההליכה בחזרה לפנימייה .
"נחמדים בשביל חשיש " סתרתי את דבריה כשנכנסנו למתחם הפנימייה .
"אני כבר לא יכולה להבדיל בינך לבין הדשא שם" היא ניסתה לדבר איתי כל דברים שלא חפצתי בהם .
"זה כי את על חשיש " צחקתי קצת כדי שנעביר נושא ומהר.
פתחנו את דלת הקפיטרייה ברעש צורם של ילדים מדברים בלי סוף והתיישבנו בשולחן הקבוע שלי , של אסיה ושל אייס .
כולם ידעו בפנימייה שזה השולחן שלנו ומי שבכל זאת התעקש , יום למחרת מצא את עצמו "בטעות" בתור המאפרה הפרטית של אסיה . כולם שונאים את אסיה ומפחדים ממנה אך בעיקר מקנאים בה . למה ? יש להם הרבה מאד סיבות . יש לה אומץ להסתובב איך שבא לה , היא גם תהיה יפה לא משנה איזה שק תלבש על עצמה והכי חשוב היא בקשר עם "שליטי" הפנימיה.
היא תמיד תגן עליי ועל אייס , "החנונים הקטנים והפחדנים שלה" , ככה היא קוראת לנו ולכן אף אחד , אף פעם לא מציק לנו . לולא היא , אני ואייס היינו סובלים , אייס במיוחד – נער שמנמן עם תלתלים ומשקפיים , ואני ? טוב נו אני זאת אני .
עמדנו בתור למגישת האוכל הזוועתית בקצה התור , אבל אסיה היא חסרת איפוק , היא השמיעה קולות שיעמום מפיה ובסופו של דבר דחפה אותי על הסנוב שעמד מלפניי .
"מה לעזע.." הסנוב הסתובב אליי במבט מעוצבן
"מצטערת ! הילדה כאן מאחוריי מאד משועממת " אמרתי בזמן שהוא הסיט מבט אל עבר אסיה והסתובב בחזרה , כי טוב נו , אף אחד לא מתעסק עם אסיה גריפין .
הסתובבתי אליה במבט כועס , כי אני כן יכולה להתעסק עם אסיה גריפין – היא החברה הכי טובה שלי .
"יש לי קיבה להאכיל!" היא צעקה
"הקיבה שלך תחכה לסוף התור ולא תגרום לידיים שלך לשוטט במרחב !!!" צעקתי עליה חזק יותר והרבצתי לה עם המגש שלי והיא בחזרה עם שלה וככה נפתחה קטטה מצחיקה בין שתינו שמתקיימת בערך כל יום על בסיס קבוע .
"מה קורה שם?!!" צעקה המגישת אוכל מרחוק , מתחילת התור
"ריב בנות !!" צעקתי לה בחזרה
"תפסיקו עם זה מיד אחרת לא תקבלו אוכל !!" היא צעקה בתשובה
"תחזרי למקום שלך מאחורי הדוכן , שעירה !!" צעקתי בכעס . כאילו מה אכפת לה , זה לא שהיא עומדת בתור , לא פחדתי לענות לה כי יש לי את אסיה בתור גיבוי.
כל המבטים של הנערים והנערות בקפיטריה הופנו אליי בהלם ואסיה צעקה עליהם שיתפזרו בזמן שמגישת האוכל נכנסה למטבח והחליפה אותה מישהי אחרת . היא בטח הלכה להתלונן למנהל ואז ישעו אותי . אני ואסיה קיבלנו את האוכל שרצינו מהמחליפה והתיישבנו בחזרה .
"הכל באשמתך" מלמלתי בזמן שאכלנו את הסלט פירות והלחמים המרובים שלקחנו .
"הדברים שבני אדם עושים כשהם רעבים …" אסיה צחקה ועשתה אנחה מזוייפת
"את אולי " סגרתי את השיחה ברגע שראיתי שתי פנים חדשות בשולחן ה"דחויים" בקצה השני של הקפיטריה ותמיד היה לנו מנהג לפגוש ילדים חדשים בפנימייה ולהתחבר אליהם , ככה אני , אסיה ואייס הכרנו .
"ברונטית" אסיה אמרה ועשתה פרצוף נגעל "אני לא סומכת על ברונטיות "
"הבן שטני " אייס אמר כשבחן בעינייו את הנער שישב מול הבחורה הברונטית.
יכולתי להבחין שאייס מתעניין בו במיוחד משום שזה הקטע שלו . זאת אומרת , ההעדפה המינית שלו .
אייס הומו , ותמיד היה . הוריו לא קיבלו את היציאה שלו מהארון ולכן עזב לכאן לפני שלוש שנים . האמת שההעדפה המינית שלו בכלל לא משפיעה על אישיותו למרות המון הומואים מוקצנים שממבט ראשון אפשר לדעת שהוא גיי ולשפוט , אני אני בחיים לא יעשה זאת וגם לא אסיה .
חשבתי שהעזרה של אייס תעזור מאד לנער החדש להשתלב אך פחדתי מאד על רגשותיו של אייס אם יתאכזב פתאום ויגלה שהנער החדש לא מעוניין בו בצורה שאייס רוצה שיהיה והוא יפתח תקוות שווא . אני ואייס החלטנו בכל זאת לגשת אליהם בזמן שאסיה הלכה לשולחן "הכנופייה" והתיישבה על ברכיו של ג'אגר .
"היי , חדשים?" שאלתי והתיישבתי מול הנערה הברונטית והיפה בזמן שאייס ניצל את הזמן בלדבר עם הנער השני שחייך אליו כל הזמן , הוא היה גבוה יותר מאייס ושרירי יותר עם חיוך כובש , שיער קצוץ ושטני ועיניים חומות .
הילדה שישבה מולי ורעדה בצורה תמידית כאילו יש לה פרקינסון , היה לה גשר בולט מאד שלא בדיוק תרם ליופיה , עיניים אפורות תכלכלות ואף מחודד . ראיתי ממבט ראשוני שהיא שמה מסקרה וליפגלוס זוהר על ריסיה ושפתיה , שמתי את ידי על ידה כדי שתפסיק לרעוד .
"איך קוראים לך ?" שאלתי בחיוך רחב
"ג'והנה " היא גמגמה מעט אך לבסוף זה יצא מגרונה
"אני ג'יה וזה שמדבר עם הילד לידך הוא אייס " ניסיתי לפתוח בשיחת הכרה
"הילד הזה הוא אח שלי " היא חייכה
"למה הגעתם לכאן ?" התעניינתי בחייה האישיים
"עברנו מקליפורניה לגור כאן אבל לאמא שלנו לא היה …" היא עצרה את המשפט
"מה?" ביקשתי שתמשיך
"לא משנה , אנחנו כאן עכשיו " היא חייכה חיוך מפוחד
"זה בסדר לפחד , את יודעת ?….. גם אני פחדתי כשהגעתי לכאן . פחדתי מפנימיות , מילדים ולימודים אבל הפחד הכי גדול שלי היה לעשות הכל לבד , אני לא יודעת אם זה גם הפחד שלך אבל את לא לבד כאן " ניסיתי לעודד אותה משום שהיא הזכירה לי את עצמי כשרק הגעתי לכאן .
"תודה , אני מניחה שלכל אדם יש את הפחדים שלו , אבל שלי נובעים מלחץ של לעבור למקום חדש "
"תסמכי עליי " סיכמתי