סיפורו של דרבוקה| שטויות מראשי המוזר #2 (feat. Riko_B)

שלום, אני אגרביל,
ואני קצת הרבה טיפה דביל.
כתבתי סיפור בחרוזים,
תקראו כבר! אתם רוצים את זה מבפנים.

היה היה דרבוקה מארץ השמוליקים,
המאוד מאוד מאוד סרוליקים.
הדרבוקה הפליצה על דגים שחורים,
ובלילה הפליץ גם על דבורים.

יום אחד לדרבוקה נמאס,
"די כבר! אני מרגיש כמו גזר מכובס!
– נמאס לי להיות דרבוקה מפליצה!
– אני רוצה להיות קציצת רחיצה!"

הלך הדרבוקה אל שמוליק קסום,
ושאל אותו: "האם תהפכני לקציצה לכרסום?".
(מה זה שמוליק קסום? דמיינו שמוליק שעובד במכולת,
והוא מאוד קסום ויש לו כרבולת)

"קציצה לכרסום?! על אתה מדבר?!
-לך להציק למישהו אחר!!!"
אמר השמוליק בכעס רב,
הוא כל כך כעס עד שנשמע כמו כלבלב.

דרבוקה החליט ללכת אל חד הקרן הפורחת
הידועה גם (ולא רק) כ"הרוצחת".
"שלום" היא אמרה בקול גברי,
אגב, היא הריחה כמו עכבר פרפרי.

דרבוקה ראה את לביבת החציל הגדולה בידה (או בידו)
אבוי! הדרבוקה קלט שהיא (או הוא) מנסה לרצוח אותו!
"הצילו" אמר דרבוקה בקול של שפנפנית.
"יש לו (או לה) את הלביבה החצילית!"

ברח דרבוקה מחד הקרן המטריד,
ולבסוף החליט "אני רוצה להוליד!"
דרבוקה שהיה דפוק לא במעט,
לא ידע שגבר לא מוליד (אפילו קצת).

לאחר שהלך לבית חולים,
נשלח הוא מיד לבית משוגעים.
"אני לא מטורף… אני לא מטורף!"
אמר הדרבוקה שבינתיים לעס דף.

מאז דרבוקה ממשיך לחיות בבית משוגעים,
לאחר שהתאשפז חשב ששמו עאזים.
אחרי תופעת לוואי הוא הפך למכונית סוזוקי,
והוא חשב שהוא נסיכת הניוקי.

מוסר ההשכל שלמדנו היום
לא לערוף ראש של סלמון אדום
זה לא קשור אבל מה זה משנה
וגם אל תציקו לג'ירף שבונה