עיר עתידית | עונה 3 – פרק 23
"מה?" נהם אורגון בחוסר סבלנות. הסתכלתי על טום "יש לו חולשה נפשית" אמרתי. "אני רואה את זה בעיניים שלו" לחשתי. ראיתי את זה רק פעם אחת בחיי, ראיתי את זה כל פעם שהסתכלתי במראה, ראיתי את הרצון הכל כך חזק הזה, הרצון למות…
"אתה סובל" לחשתי. אורגון הנהן. "נמאס לך כבר, משהו מפריע לך…" ראיתי ניצנוץ קטן בעינו הימנית, הוא היה נראה כמו דמעה קטנה, אבל הצירוף הזה של שתי המילים לא התחבר לי בראש 'אורגון' ו'דמעות'. אם כבר אורגון שיגרום לי לדמעות…
"אבל מה זה?" שאלתי. "מה מפריע לך? מה כל כך נורא?". אורגון שתק במשך כמה שניות, הוא היה דומם והיה נראה כאילו הוא לא נושם כלל. לאחר כמה שניות הוא פתח את פיו ואמר: "לפני כמה שנים, קראתי משהו. קראתי על משהו שאמרו פעם בני האדם. שאין לסמוך על החושים. בהתחלה לא הבנתי למה זה מתכוון מאוחר יותר התחלתי להביט סביב, הכל נראה כה מסתורי, כה מוזר כמעט לא אמיתי. התחלתי לתרגם את אותו משפט למשפט אחר 'החושים משקרים לי' אמרתי לעצמי. המשפט הזה רדף אותי במשך כל חיי מאז 'הפוך את המציאות לשקר'. ניסיתי להבין את המשמעות של הדברים. ניסיתי להשתכנע שהיקום קיים, שזה אמיתי. אך מוחי לא האמין למה שעיני הראו לו, למה שאוזניי השמיעו לו, למה שידי הרגישו בו. הכל הפך לסיוט, עולמי הפך לשקר. הפכתי את כל המציאות שלי לשקר, האמנתי שזה לא אמיתי. למען האמת גם עכשיו אני מאמין לכך. התחלתי לדמיין בראשי את העולם האמיתי, היו בו יצורים חיים, אך הכל היה כה שחור. הגיעו אליו רק האנשים שהצליחו לצאת מהשקר שהחושים מכרו להם. הייתי בטוח שאצליח להגיע לאותו מקום, הייתי בטוח שאם אאמין חזק אצא מהמקום הזה. ניסיתי וניסיתי, עבר הרבה זמן ונשארתי פה. נשארתי וחיפשתי אחר התשובה. אבל לא מצאתי אותה. נשארתי פה, מאמין שהכל הוא שקר מנסה לפתוח את עיניהם של האחרים אך כולם היו אטומים ולא האמינו לי. חיי הפכו לגיהנום. חודשים על גבי חודשים כתבתי את כל מה שעבר בראשי, כתבתי על העולם האמיתי, כתבתי על החברה שיש שם, כתבתי על אורח חייהם, כתבתי על הצבעים החדשים שיש שם ועל כל המקומות המלהיבים שהחושים רק צמצמו לנו אותם, כתבתי על הידע הרב שלהם ועל המצאות מדהימות, כתבתי על מקום שהפך בשבילי לאמיתי, אמיתי יותר משתוכלו לתאר בכלל. אבל כמה חודשים אחרי זה הפסקתי לכתוב, כבר לא האמנתי יותר בעולם הזה, לא האמנתי שקיים משהו אחר. למעשה כן האמנתי, אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שהעולם הזה לא קיים בכלל. המשכתי לחיות את חיי אבל לא שלטתי במעשיי, התחלתי להרוג בני אדם ועב"מים התחלתי להפוך למפחיד ומאיים יותר ויותר. התחלתי להפוך למפלצת. לא שמתי לב בכלל לזה, הייתי שקוע בניסיונות הכושלים להראות שלא קיים עולם אמיתי אחר כי זה העולם האמיתי. אבל נכשלתי בכך, מה שכן הצלחתי לעשות זה להפוך לשליט מאיים ואכזר. הכוח שהיה נתון בידיי גרם לי לעשות מעשים רעים. לא ידעתי איך להמשיך. הייתי צריך לעצור הכל שעוד יכולתי. עשיתי טעות…" וואו, זה היה הרבה מידע בזמן קצר. מוחי לא קלט את זה. הבטתי באדיסון, לרגע האמנתי שעולם אחר קיים, כמו אורגון ואז נזכרתי שלא. המחשבה על כך הבהילה אותי. ושוב פעם, החיים נראו כה שחורים…
תגובות (0)