מכתבים לאלון|ארבע שנים של בדידות
שלום חבר, פנים מסבירות פנים, להתראות.
נקרעת מאתנו, פנים מסתירות שברים, דמעות.
עולה באוב, מכאוב, אדמה קשה, מעיל רטוב.
עומדים כחלקים מהשלם שלך, נופלים כעלומים.
היית ואינך, לקחת אותנו איתך, דוממים.
זיכרונות של תקופה אחרת, מתחלף גלגל הסרט.
פנים חתומות, חסרי הבעות, נרעדים בשקט.
חרוט בראש, חרוט על הלב שעוד קורא בתחינה.
מטריות שחורות, והרוח כתוף במנגינה.
חולמים בהקיץ על שיכול היה להיות.
שלום חבר, פנים מסבירות פנים, להתראות.
תגובות (2)
אני יודעת שאמרתי שאני לא קוראת יותר קטעים שלך, אבל אוף…קשה לי להתאפק ><.
אני מצטערת אם באיזשהו שלב אני אשמע קצת חסרת רגישות.
כן, נדמה לי שקראתי את הקטע כבר בעבר כאשר פרסמת אותו.
בכל מקרה…אין לי מה לומר על זה, חוץ מדבר אחד שאהבתי…למרות שאני בטוחה שלא חשבת על הנאת הקורא בזמן שכתבת את זה וטוב שכך. זה לא היה מעורר רחמים, זה היה…היה בזה סוג של חוזק מנטלי, למרות שזה כואב, והקטע הזה הוא מכאיב.
מדויק.
תודה :)