לב לא טועה- הקדמה+פרק 1♥

היוווש בנוות! ממש התגעגעתי לאתר! החלטתי לכתוב סיפור חדש ואני מקווה שלא תרצחו אותי על זה שנעלמתי לכל כך הרבה זמן! ♥
——————————————————–
~לב לא טועה~
הקדמה:
-בר אמזלג-
היי, אני בר, בת 16 כיתה י'. שיער חום בהיר-בלונד חלק עד אמצע הגב עיניים כחולות בהירות, נמוכה יחסית.
אני לא נחשבת מקובלת בבית הספר שלי, אבל טוב לי ככה, עדיף שתי חברות טובות מאוד על מיליון מזוייפות! עברתי לתל אביב מארה"ב לפני חצי שנה אחרי 6 שנים שם ומחר האחים שלי מגיעים לפה גם! אני כ"כ מתרגשת התגעגעתי אליהם!
אני גרה בבית גדול, אם לא ענק… בריכה ויש לי גם מרפסת מהחדר.
ובשנה האחרונה למדתי לנהוג!

-אריאל והראל אמזלג-
היי אנחנו תאומים זהים ממש קופי פסט, בני 17 כיתה י"א, נשארנו עוד חצי שנה בארה"ב אחרי שבר וההורים חזרו לישראל. תספורת קצוץ עם קוצים טבעי מקדימה והצבע כמו של בר, גבוהים ובואו נגיד שאנחנו מתאמנים בחדר כושר;)

-הדר- חברה טובה של בר.
-אופיר- חברה טובה של בר.

יפורטו עוד דמויות בהמשך!

~פרק 1~
**נק' מבט אריאל**
קמתי בבוקר בשעה שבע כרגיל לבית הספר, תודה לאל מחר יום חמישי וזה אומר עוד יום אחד לסוף שבוע!
לבשתי חולצה קצרה שחורה, שורטס ג'ינס וסנדלים. פיזרתי את השיער, התבשמתי וירדתי למטה לסלון. ראיתי שם את אמא שותה קפה ולידה את העוזרת שלנו, הן דיברו להם וריכלו על כל העולם ואישתו.
"בוקר טוב!" אמרתי בקול.
"מי את ומה עשית עם בר?" שאלה אותי אמא והסתכלתי עליה במבט מבולבל.
"מה זה האנרגיות האלה על הבוקר בדר"כ את לא קמה מהמיטה לפני שבע וחצי!" הסבירה את עצמה.
"לא מצחיק אמא! היום אריאל והראל חוזרים!"
"נכון, בקשר לזה, אני ואבא לא נמצאים מהיום בצהריים עד יום ראשון בלילה בבית אז תצטרכי לנסוע להביא אותם כי דן בחופשה עד חודש הבא"
"אוקיי" אמרתי ושתיתי את השוקו שלי.
"ביי!" צעקתי, לקחתי את התיק ויצאתי החוצה. נכנסתי למכונית שלנו ושם ישב הנהג שלנו דן.
"היי בר, מה קורה?" הוא שאל.
"בסדר דנדן מה איתך?"(ככה אני קוראת לו מאז שאני ילדה).
"מעולה, אוספים היום את הדר ואופיר?"
"כן" עניתי והוא נסע לכיוון הבית של הדר, היא נכנסה לרכב ואחריה אופיר, התחבקנו והגענו ביחד לבית הספר.
הלכנו לכיתה והתיישבנו במקומות שלנו, הן יושבות אחת ליד השנייה ואני נתקעתי ליד אלכס המגעילה הזאת. (סטופ! אלכס היא 'מלכת השכבה' בלונדינית מכוערת מעצבנת ועוד הרבה דברים שאני מעדיפה לא להגיד! אפשר לומר שהיו לה הרבה חברים… תבינו לבד)
שמענו את הצלצול והתיישבתי ליד אלכס.
"וואי היא באה, טוב אני אחזור אלייך…" היא אמרה בפלאפון בעצבים וניתקה.
"שמחה שאת שמחה לראות אותי…" אמרתי בציניות.
"מאמי אל תקחי את זה אישי אבל את לא ברמה שלנו"
"את זה אני כבר יודעת *מאמי*" החזרתי לה באותו טון. השיעור התחיל והמורה נכנסה, וכך עברו להן שעתיים משעממות במיוחד של מדעים.
"בר! אני והדר הולכות לקפיטריה!" אופיר צעקה לי. הנהנתי והן הלכו.
הלכתי לשירותים ואז ראיתי את אחד החתיכים בבית ספר! אושרי אבוטבול… שיער חום כהה, קוצים מקדימה טבעי דומה לשל אחים שלי, עיניים כחולות, שרירי, גבו…. אאו!
פתאום התנפץ לי החלום ונתקעתי בו.
"חחח את בסדר?" הוא שאל אותי.
"כן…" אמרתי וסידרתי קצת את השיער.
"נעים מאוד, אושרי… את מוכרת לי"
"היי, בר" אמרתי ואז קרה הדבר הכי לא צפוי! מה היא עושה כאן?!
"היווש אושריש שליי" באה אלכס ונמרחה עליו.
"טוב אני רואה שאתה עסוק, ביי.." אמרתי והלכתי חזרה לכיתה. תגידו לא היו לה מספיק חברים עד היום?! למה היא צריכה גם את אושרי! מעצבנת! אני שונאת אותה עכשיו אפילו יותר ממקודם!
חזרתי עצבנית למקום והסתכלתי בפלאפון. הייתה לי הודעה מאריאל: 'בר הטיסה שלנו בסוף ב- 8:00, אנחנו נהיה פה בערך ב 20:30'
'אוקיי' שלחתי לו. סגרתי את הפלאפון ואלכס חזרה חזרה לכיתה.
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב מעצבנת אחת! תתרחקי מהחבר שלי!"
"איזה מהם?" שאלתי בהתגרות וכמה ילדים צחקו מאחורה.
"את יודעת בדיוק איזה!" היא אמרה והמורה נכנסה וכל מי שהיה סביבנו חזר למקום.
היום נגמר והגיעה השעה שאחים שלי היו צריכים לנחות כבר בשדה תעופה.
"הי ילדה, מה קורה? נפגשים היום שוב…" שמעתי מישהו מדבר אליי, הסתובבתי לראות מי זה, ומי זה היה אם לא אושרי?!
"כן… אמרו לי להתרחק ממך"
"מי?! ניתן לו מכות" הוא אמר וגיחכתי.
"אלכס" אמרתי.
"אלכס אמרה לך כזה דבר?!"
"תתפלא… אבל כן" אמרתי "ומה אתה עושה כאן?"
"מחכה לשני חברים מאוד מאוד טובים" הוא אמר. "ואת?"
"לאחים הגדולים שלי" סיימתי את המשפט ובדיוק אריאל והראל יצאו. ישר רצתי אליהם וקפצתי על שניהם. התגעגעתי לשני המציקים! אבל אז שמתי לב שגם אושרי בא אליהם.
"אחים שלי!" הוא אמר והם התחבקו חיבוק גברים כזה.
"מה קורה ימכוער?!" הראל אמר.
"חח בסדר, וואלה לא השתנתם!" הוא אמר ואני עדיין בשוק. הם דיברו שנייה ואז אושרי קלט אותי בצד.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל אותי.
"הם אחים שלי!" אמרתי.
"אהה, בגלל זה נראית לי מוכרת…" הוא אמר לי.
"לא ידעתי שיש לכם אחות" הוא אמר לאחים שלי.
"בטח שידעת הינו מציקים לה כל הילדות ביחד"
"רגע את המכוערת שהייתה תמיד משחקת עם הבובות?!"
"כן, זאת היא.. מכוערת" אריאל אמר וצחק.
"אריאל אתה רוצה כאפה על השעה הראשונה שאני רואה אותך?!" שאלתי אותו והוא פשוט צחק. כן, אני יודעת שאני יחסית חזקה לשאר הבנות, בכל זאת לגדול עם שני אחים גדולים אומר מלחמות כל היום. אבל בכל זאת לא משנה כמה חזק אני נותנת את המכה, לא כואב להם!
"טוב בואו, למדתי לנהוג" אמרתי ונופפתי במפתחות של הבאמוו הלבנה שלי.
"מזל שיש חגורות בטיחות" הראל מלמל.
"אל תצחק עליי עברתי טסט ראשון!" אמרתי, נכנסנו שלושתנו לאוטו אחרי שהם נפרדו כמובן מאושרי.
הגענו הביתה, התקלחתי והלכתי ישר לישון. אני עדיין חושבת שהוא חתיך. שיט! אסור לי להיות עם חבר של אחים שלי! טוב טוב, לכי לישון בר לכי לישון… חשבתי לעצמי ונרדמתי.