מה שאתה אוהב

אני מתיישב על הספסל,
מחכה שהיא תבוא כמו כל פעם.
היא באה כמו תמיד,
ואני מגיש לה את הנקניקייה בלחמנייה –
ששמרתי במיוחד בשבילה.
"תודה," היא אומרת ומחייכת.
"זה היה שווה את החיוך שלך," אני פולט ורגע אחרי זה מתחרט.
"תודה, שוב, על הכול." היא לוחשת בקולה העדין.
"היום הלכתי עם ירדן לסרט, למשחקי הרעב2…" אני מתחיל לספר לה.
"אתה באמת אוהב את הסרט הזה?!" היא פולטת בזעזוע.
"לא ממש… למען האמת, אני שונא אותו. אבל ירדן מתה עליו, אז ראינו."
ספרתי לה את האמת.
היא הסיטה את ראשה לכיוון השני, ושתקה בהרהורים.
"תעשה מה שאתה אוהב," היא פלטה לפתע בפתאומיות.
"מה?" שאלתי אותה בבלבול.
"אם אתה לא אוהב את הסרט הזה, תבחר ביחד עם ירדן סרט אחר."
היא הסבירה, ונשמעה חכמה ביותר.
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד –
או יותר נכון, לא ידעתי איך להגיד לה כמה שהיא צודקת.
התקרבתי אליה, והיא בנתיים הסיטה את מבטה אלי.
בלי לומר דבר, נשקתי אותה נשיקה קטנה, לא מחייבת.
היא לא נרתעה.
"למה עשית את זה?" היא שאלה לבסוף.
בקולה לא היה כעס, היא נשמעה מופתעת.
"אמרת לי לעשות מה שאני אוהב, ואני אוהב אותך." פלטתי בטעות.
לפתע נבהלתי, מה היא הולכת לעשות? ללכת? לכעוס?
לבסוף, אחרי דקה של שתיקה שנראתה לי כמו נצח,
היא התקרבה אלי ונשקה אותי.
לא נרתעתי, להפך, שמחתי.
"למה את עושה את זה?" שאלתי תוך כדי הנשיקה.
"אני עושה מה שאני אוהבת," היא אמרה.
"ואתה עושה מה שאתה אוהב," היא הוסיפה.