גאליס: להחזיר את המתים פרק 3 ארוך לכבוד החזרה שלי

~אביעד~ אני,יונתן ונוי היינו בעמדות לקראת הגמר. בזמן שבדקתי אם הכל תקין שמתי לב שיונתן קצת לא מרוכז."קרה משהו?" שאלתי."לא משהו חשוב" הוא השיב. הייתה לי הרגשה שיונתן מסתיר משהו אבל החלטתי לא להתערב."אתם יכולים להתחיל" שמעתי את הרמקול. יונתן ונוי נכנסו לבריכה והתקדמו ישר. אני החלטתי ללכת ימינה משום מה. אחרי כמה צעידות שמעתי קול ירי של רובה רחוק. הסתכלתי בלוח שהתקינו בשביל הגמר וראיתי שסקיי קיבלה אור אדום מה שאומר שהיא מחוץ למשחק. המשכתי להתקדם ופתאום שמעתי קול של יריה ממש קרוב אליי. רק במזל לא נדלק לי אור אדום. הסתובבתי ולחצתי על ההדק אבל אז קלטתי שמישהו הטמין לי מלכודת. אף אחד לא היה מאחוריי."המשחק נגמר" עוד קול של יריה. הבחנתי בארז עומד מאחורי ומכוון רובה."דווקא הפוך" אמרתי וכיוונתי את הרובה אחורה. יריתי והנורה האדומה של ארד נדלקה."בניתים 2:0 לאולימפוס" שמעתי את הרמקול. "2:2 לטורינו" הרמקול השמיע שוב. זה אומר שאו הם מנצחים או אנחנו. פתאום הבחנתי בעידן מכוון רובה ויורה. הנורה האדומה שלי נדלקה."טורינו מנצחים" הרמקול קרא."משחק יפה" אמרתי לעידן."גם אתה" אמר עידן. יצאנו מהבריכה ופנינו ללבוש בגדים.

לאחר ארוחת הערב יונתן אמר לי שהוא הולך לפגוש מישהו והוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא."אין בעיה" אמרתי לו. "לאן הולכים?"."לבית של טיראן. זה לא רחוק מכאן" הוא אמר. התחלנו ללכת ביער. באחד הפניות ראיתי מין משהו זהוב ונוצץ. התקרבתי וראיתי שזו טבעת זהב עם ציור של ענ'ח. הכנסתי אותה לכיסי והמשכתי ללכת בעקבות יונתן."הגענו" הוא אמר לאחר כמה דקות. מלונו היה קרוואן לא משהו במצבו."חכה לי כאן" הוא אמר."אם משהו לא בסדר אני אקרא לך" הוא אמר."אין בעיה" אמרתי. הוא נכנס לקרוואן. הוצאתי את הטבעת ותהיתי למה הטבעת הזו מיועדת. לאחר 5 דקות שיונתן לא יצא שמעתי קולות של מאבק. התקרבתי לקרוואן ושמעתי קולות של קשירת חבל."עכשיו לא תוכל לעשות לי צרות יותר" שמעתי קול שהנחתי שהוא של רפאל. הדלת נפתחה ומיהרתי להסתתר. גבר גבוה וקצת שמן יצא וצחק כמו מכשף מרושע."אני יודע שאתם כאן דורי ודני" הוא צעק. נכנסתי בזהירות לקרוואן והסתתרתי מאוחרי כיסא. יונתן ועוד שני אנשים היו קשורים בשלשלאות ברזל עבים."אתה חייב לצאת מכאן ולהזעיק עזרה" אמר לי יונתן. למרבה המזל לא סתמו לו את הפה."בסדר" אמרתי והסתובבתי לצאת אבל אז גיליתי שרפאל הקדים אותי או לפחות זה מה שאני חשבתי."אני רואה שיש פה נודניק חדש" אמר רפאל. משום מה משהו נראה לי לא בסדר. יונתן סיפר לי שיש לרפאל זקן אפור ואז הבנתי. זה האח האחר של רפאל,טיראן."מה אתה רוצה מיונתן?" שאלתי את טיראן. הוא צחק וכיוון אלי רובה ציד."בוא נשתיק את הנודניק החדש" הוא כמעט לחץ על ההדק אבל התחמקתי והיריה קרעה את השלשלאות שכבלו את יונתן. מצאתי סכין שהיה תקוע בקיר ושלפתי אותו. זרקתי את הסכין לכיון רגליו של טיראן ונוצר לו חתך ברגלו הימנית. הוא התקפל והכנסתי לו בעיטה בבטן. הוא נפל אחורה והתעלף."בעיטה יפה" החמיא יונתן."תעזור לי לשחרר את רפאל ואנה" אמר יונתן."לא עדיף שהם ישארו פה?" שאלתי."הם יעזרו לנו למצוא את מעין הנשמות" הוא השיב."מה זה מעיין הנשמות?" שאלתי. הוא תקע בי מבט של 'אני אסביר את זה אחר כך'. עזרתי לו לשחרר את רפאל ואנה. התחלנו להתרחק מהקרוואן. אחרי כמה מטרים של ריצה עצרנו."לא ממש הבנתי מה קרה פה הרגע" יונתן."בוא נגיד שקיבלת רושם שגוי לגבי אח שלי" אמר רפאל."הוא בעצם זה שמנסה למצוא את מעיין הנשמות" התערבה אנה. שוב פעם המושג ההוא."מישהו יכול להסביר לי מה זה מעיין הנשמות?" שאלתי."זו באר שבעזרתה אפשר להחיות אנשים מתים" השיב לי רפאל."כדי שאמצעותה הוא יחיה נגיד למשל איזה רוצח?" שאלתי."הוא לא יסתפק ברוצח אחד" אמר לי יונתן."הוא אסף 400 קברים של לוחמים צמאי דם שבאמצעותם הוא "יכתיב מחדש את ההיסטוריה"."כדאי שאנחנו נחזור הביתה בטח הכלב שלנו מת מרעב" אמרה אנה. לאחר שאנה ורפאל התרחקו התחלנו לחזור למחנה. כשהגענו ראינו אמנבולנס…