לצאת מזה
מחפש את הפנים שלי בתחתית של הכוס,
עם הטיפות המרות של האלכוהול הבוהק,
עם זה שהתמכרתי לראות בזוויות מוזרות
וחיוך בלתי מוסבר של טיפשות עילאית
ואושר בר חלוף.
כוסית ועוד כוסית ושום דבר כבר לא כואב,
גם לא הנפילה החזקה על הפנים,
זה חומר סיכה חברתי
מה שגורם לנו לצעוק עד השמיים,
לנסות לתפוס את הירח
או ללכת מכות עם העצים במסיבה הרועשת שנקלענו אליה,
אז אני מזיע ופותח עוד כפתור בחולצה,
אלכוהול גורם לי לרוץ אחרי עצמי.
הגוף נחבט בצדדים כשהראש רוצה ללכת ישר,
וכל עוולות העולם הבל הבלים
כל מה שאני רוצה עכשיו זה להתפרק,
ואם אפשר אז עוד כוס נפרק,
כל הזרים הופכים לחברים קרובים
לרגע אחד של צחוק ופתאום כולם שמחים,
פחות מתנגדים, גם לדברים רעים
גם למכות חסרות היגיון ושברי בקבוקים
גם לאובדן פתאומי של חיים.
והיא הביישנית שרקדה בפינה
עכשיו עומדת על הבר בלי חולצה
וכולם שולחים ידיים, היא תחייך עד שהיא תבכה,
טיפשה, תתבגרי ותתפכחי
תחבקי חברה תחבקי את האסלה
עד שלא ישאר לך כלום להוציא החוצה,
כולם נהפכים לתינוקות וזוחלים על הרצפה כשהמוזיקה נחלשת
וישנים כאילו אין דאגות בעולם
כשאתה כל כך שיכור עד שאתה נופל מעצמך לתוך שיח
ומוצא שלווה אלוהית,כזאת שאף מיטה לא מספקת באמת,
ולמחרת תמצא צלקות, מכות, והרבה שאלות ללא תשובות.
כמה מרגש זה לאבד את הזיכרון
לחיות בחיפוש מתמיד אחרי שעות מתות של ליל אמש, שנסגרה עליהן הדלת,
והדלת של המכונית והבגדים מכוסים בקיא ולכלוך, ואתה חצי צוחק וחצי בוכה.
פלא שבכלל הגעת הביתה, ולא נשארת דומם בתוך עמוד חלוד, באמצע הכביש.
שלא ממש ראית בבירור,כי התבלבלת בין שינה ונהיגה,
ולא ידעת בכלל איפה אתה נמצא.
תתאפס ותתרפס שיתנו לך ללכת שוב ,
עד שתבין שזה לא בשבילך כל הבלגן המלוכלך הזה,מתישהו.
תגובות (6)
הצגת דברים רחוקים בצורה קרובה. כלומר את הדמויות האלה, אף אחד לא חושב שהם כמוהם. אבל ככה זה נראה אנושי פתאום. מובן. וקרוב. יש פה הרבה מן האמת. אני אף פעם לא השתכרתי ובכל זאת… זה היה נראה קרוב. כאילו זה לא המעשה. זו ההוויה שמפתה את כולנו, כמו מעופפים לאורו של הירח. אשליות
נכתב ב2012….רואים.
ובכן, זה לא גרם לי לחשוב אפילו לא לרגע, אבל זה עדיין לא הופך את הכתיבה של הקטע הזה ללא טובה. לא נהניתי מהכתיבה במיוחד, וגם לא התחברתי למסר, לא יודעת למה…אולי כי אף פעם לא היה לי אכפת. לפחות כשאתה שיכור אתה אומר את האמת ואף פעם לא חשבתי על זה כי זה פשוט לא משנה.
משמעות? נדמה כאילו אתה מנסה להטיף משהו. אני שונאת כתבים מטיפים בעיקר אם מי שכותב אותם עושה את זה טוב.
והאמת הזו…, מוזרה היא…הרי כן, יש דאגות בעולם. אני לא יודעת…הם שוכחים לרגע שיש דאגות בעולם או שפשוט לא אכפת להם יותר?
בוחרים בלשכוח או בוחרים בחוסר אכפתיות..כל אחד והשיטה שלו.
כן, זה משהו מטיף..ובעיקר לעצמי, אחרי המון טעויות שעשיתי עוד בגיל צעיר כשזה קשור לאלכוהול.
וזה לא שהפסקתי לשתות או לעשות שטויות, פשוט הזכרתי לעצמי שלפעמים כל הטוב הזה זה פשוט רוע בתחפושת.
הקטע הזה בעיקר מדבר לאנשים שלוקחים את האלכוהול יותר מדי ברצינות.
זה באמת רוע בתחפושת, אבל מה הבעייתיות בזה?
אני מניחה שזה עוזר, ואני חושבת שאנשים מודעים טוב מאוד לנזקי האלכוהול ועדיין ממשיכים, קוראים לזה התמכרות, או מצוקה רגשית או דברים מהסוג הזה.
בכל מקרה…אם זה בשבילך אז זה בשבילך, ויופי שאתה מספיק פיכח או היית מספיק פיכח איך אומרים…להתפכח. לעשות שטויות זה בריא לפעמים.
זו דרך נחמדה להתמודד אני מניחה… עד שאתה קולט את התמונה הגדולה וכשאתה קולט אותה זה לא דבר נעים במיוחד ואתה מתחיל להבין שהמעשים שלך כן מגדירים מי אתה באיזשהו שלב. המסיכה מתחילה לקבל פנים. והם אתה. וזה מרתיע אותך ואתה לא רוצה להיות המישהו הזה. אז אתה מתרחק.
אני ממש אבל ממש לא חושבת שזו הטפה. כאילו תנו לי משפט אחד מטיף כאן. זו סתם האמת. טוב או רע זה אתה קובע. ואז בסוף הקול הפנימי של המספר אומר שהוא ימשיך עם השיגעון עד שיבין שזה לא בשבילו.
זה אולי לא גרם לי לחשוב כמו הקטע האחרון עם הסכינים. אבל זן באמת האמת. ואני מעריכה אותה
זה יותר מצביע ודוחף את הפנים לתוך הפרצוף, וזה מודגש בכוונה.
בקטע של הסכינים..זה מוחבא בכוונה.
אני מתחכם אתכם:)