מובייל סכינים

אתם זוכרים?
איך זה היה, לא להצטער כשקמים בבוקר?
כל אחד והסכינים שלו, שדוקרות לו איפה שצריך
ואם מתעוררים בצהריים זה כבר לקום עקום
תמיד לשאול מה לא מתקתק בתכנית
אולי בחלומות זה לדקור את הסכין בחזרה
כי היא חותכת אותנו ואנחנו מדממים שמחה

כשנולדים נצמדים אלינו תערים, וגם תארים, לא לדאוג
מההורים, מהסובבים, מכל מה שאפשר לקלקל
והן תלויות בחוטים במעגל, מחכות לתורן בשקט
מתנדנדות כחצאית משוננת ורק ממתינות לרגעים אחרים
תער מתקרב בצער ויגון וחותך ומשחית, משחיז את עצמו עלינו
כואב לנו ואנחנו מצטערים שלסכין יש שיניים ופה מלהג
כואב לנו שיש מחשבות שניוניות, וצער של בדיעבד
כי אז נחתכים, נפרסים לאורך, ומתרוקנים משלמות מתוכננת

ואולי לדמם את מה שהסכין דוקרת, זה בעצם להשקות
להשקות דברים טובים יותר, שנולדו ברצח שהוא לא רצח
אם נפצעים אז מגלידים, ומתחזקים, אבל זה תמיד כואב.