׳היחידה׳ ~ פרק 5

פרק 5-גבינה לבנה

~נקודת המבט של סהר~

׳איפה את?!?!׳ שקד שלחה לי הודעה
׳בדרך׳ כתבתי. השעה הייתה כבר שבע, הייתי צריכה להיות בכיתה כבר לפני עשרים דקות. מה נעשה שלא מצאתי מה ללבוש?! מוטו לחיים-״עדיף להגיע באיחור מאשר להגיע בכיעור!״ כל מי שמכיר אותי יודע שאני חייבת לצאת מהבית מתוקתקת. אפילו המורות היו מיואשת ממני כבר!
״סליחה על האיחור״ אמרתי ״בהתנצלות״ ופשוט נכנסתי לכיתה
״סהר נכון?״ אופיר שאלה והפעם בלי חיוך. מה קרה למדריכה עם החיוך התקוע על הפנים מהימים הראשונים?! דווקא עכשיו היא נעלמת?!
״כן,״ אמרתי
״למה איחרת?״ היא שאלה ושילבה ידיים
״קיבלתי על הבוקר…את יודעת איך זה״ אמרתי בחוצפה וגרמתי לכמה לצחוק
״מצחיקה על הבוקר״ היא ענתה בציניות
״משתדלת״ עניתי בחיוך מזויף מנסה לשלוט על עצמי כדי למנוע מעצמי לעשות בעיות על היום הראשון. שלא תתפוס מעצמה עכשיו כי היא מדריכה שלי!מבלי לחכות לתשובה התקדמתח לסוף הכיתה והתיישבתי ליד שקד שגילגלה עיניים על האיחור האופנתי שהאתי
״סהר אם את כבר פה אולי תוכלי להיענות לנו על השאלה״ אמר דור וגרם לי להרים את ראשי מהשולחן וראיתי את כל הראשים מופנים אלי. וואה וואה ניראלי חטפתי תנומה … איבדתי את עצמי וחרפתי להם פה על השולחן. בעיה שלהם שהם עושים את החרטה הזאת שנקראה שיעורים לפני הזריחה
״מה?״ שאלתי מתמתחת מעט ומנסה להסתיר את העובדה שהשלמתי עכשיו שעות שינה.
״מתי התרחשה מלחמת שלום הגליל?״ הוא שאל בקול מתנשא במטרה שאני לא אדע את התשובה ואז הוא יוכל להשפיל אותי מול כל הכיתה כמו שהמורות תמיד עושות כדי ״לבדוק את ההעירנות״ שלנו. רק מה שהוא לא יודע זה שבזמן שהוא עזב לו במיסתוריות אחרי שסיים תיכון, לי נשארו עוד שלוש שנים מעייפות ויכול להיות שהחכמתי קצת.
״מלחמת שלום הגליל, שמשנת 2006 נקראת גם מלחמת העולם הראשונה, התרחשה בשנת 1882 ותשע שנים אחריה, בשנת 1991 התרחשה מלחמת המפרץ שבעקבותיה גם הוקם פיקוד העורף!״ אמרתי בגאווה וכולם היו בשוק. גם הוא.
״י..יפה״ הוא מלמל שהתעשת על עצמו
״אמרתי לך שיש דברים שאתה לא יודע עלי…״ מלמלתי בשקט וחזרתי לתנוחה שהייתי בה כשהידיים משולבות על השולחן והראש בינהם.
*
״סהר אהרון לחדרו של המנהל. סהר אהרון לחדרו של המנהל.״ נשמע קריאה המכריזה ברחבי כל הפנימייה. אני והחבר׳ה היינו במגרש. אני ושקד ישבנו ביציע וראינו את ליאור וליאב משחקים עם עוד כמה בנים כדורגל בזמן שליאב מנסה לשכנע את עמית לשים את המדים של המעודדות, שמן הסתם היו חצאית קצרה ומעלייה חולצת בטן.
מיד כל המבטים הופנו אלי
״אז כנראה שאני הולכת לחדרו של המנהל.״ מלמלתי באנחה וקמתי משם לוקחת את התיק איתי

״סהר אהרון לחדרו של המנהל. סהר אהרון לחדרו של המנהל.״ נכנסתי בסערה לחדר של אדיר. סליחה-של המנהל. וחיכיתי את הקול שיצא ממערכת הכריזה וגרם לכולם לדעת שאני הולכת לחדר של המנהל. ״מה קרה אתה כבר לא יכול להתקשר אלי בשביל להיפגש כמו כל אח נורמלי??״ שאלתי בציניות והתיישבתי בזלזול בכיסא שלפניו שבפנינו מפריד השולחן מעץ שלו שעליו ממחשב, ציוד משרדי ועוד כל מיני מסמכים משעממים.
״למה אני צריך לשמוע מדור ואופיר שעל היום הראשון את עושה בעיות?״ הוא שאל ברצינות ושילב את אצבעותיו על השולחן
נאנחתי בכבדות ״באו להשתנקר התינוקות? ״ מלמלתי
״תקשיבי לי טוב סהר!״ הוא אמר ברצינות ואני נרתעתי קצת… מה קרה לאח המגניב והכייפי שלי!? הוא הלך ובמקומו קיבלתי אח משעמם שיושב כל היום במשרד וקורא לי במערכת כריזה מעפנה.
״תפסיקי בבקשה עם השטויות שלך״ הוא התהפך בשניות ופתאום נהיה חמוד וסובלני.
״תן לי סיבה אחת טובה,״ אמרתי בהתגרות ורכנתי אליו קדימה כשאני עומדת ונשענת עם הידיים שלי על השולחן.
״אם את תעשי לי חיים קשים אני אעשה לך חיים אחושרמוטה קשים!״ הוא אמר בחיוך מתגרה
״שכנעת אותי״ אמרתי בחיוך חמוד ומיהרתי לצאת מהחדר מהר.

״אין נדפקה לו הקופסה חופשיי!״ הנדתי בראשי ואמרתי שהתיישבתי על הדשא עם עמית ושקד
״מה הוא אמר ?״ עמית שאלה ויצרה צורות משונות עם מקל על האדמה שהראש שלה רכון כלפי מטה
״התינוקות האלה, דור ואופיר,״ אמרתי והן הסתכלו עלי במבט של ׳נו׳ ״הלכו להתבכיין לאדיר על זה ש׳לא התנהגתי כראוי׳״ אמרתי ואת החלק האחרון אמרתי בניסיון חיקוי עלוב ומזלזל
״אבל אחותי מה נעשה שבאמת לא התנהגת כראוי?״ שקד שאלה והוציאה בקבוק מים מהתיק שלה
״מה זה כראוי מה אנחנו בגן פנינה?! יאללה שיורידו פרופיל וישתקו!״ אמרתי בעצבים ונשכבתי על הדשא ושמתי יד על הפנים כדי להסתיר את השמש
״ווא ווא אם אופיר היתה שומעת אותך!״ עמית אמרה וגיכחה
״לא מפחדת ממנה.״ אמרתי בביטחון
״ומדור?! גם ממנו את לא מפחדת?! הוא מתעטש את עפה שני מטר אחורה!״ היא אמרה והתחילה לצחוק
״למה נראלך שהוא יעשה משהו לאהובת העבר שלו !?״שקד אמרה בצחוק ולקחה עוד שלוק מהבקבוק
״לכי לכי לגולן.״ אמרתי והיא ירקה בבת אחת את המים ועמית נרתעה לאחור ואני צחקתי
״נשפך לך״ הערתי לה והיא דפקה לי מבט רצחני
״טוב יאללה צריך ללכת להתאמן לאימון״ עמית קמה והתחילה לנער מהבגדים שלה חול ועלים שנדבקו אליה
״למה עוד כמה זמן יש ?״׳שקד שאלה והביטה אליה למעלה שהיא שמה יד על המצח כדי לא להסתנוור
״חצי שעה״ היא אמרה והרימה את התיק שלה
״חצי שעה?!״ שאלתי בגיחוך שאני לא זזה מתנוחת השכיבה ההיא ״שבי מה את בלחץ יש עוד הרבה זמן״ אמרתי ברוגע
״את רואה, זה נקרא לא להתנהג כראוי!״היא אמרה והפנתה אלי אצבע מאשימה
״זה מה שנקראה להתנהג יותר מידי כראוי!״ אמרתי והצבעתי עליה בחזרה
״זה מה שנקרא להתנהג באופן לא-שפוי!״ שקד אמרה בעצבים והצביעה על שתינו ״אתן באות או לא?!״ היא הוסיפה
״כן״ עמית אמרה בזמן שאני עניתי ״לא״.
״בואי עמית, סהר מסרי ד״ש לאדיר כשהוא יקרא לך עוד פעם״ שקד אמרה והן התחילו להתרחק
והוא עוד יקרא.

~נקודת המבט של דור~

שכבתי בחדר שלי במגורי מדריכים. הבנתי שאופיר הלכה לדבר עם אדיר על סהר, העדפתי שלא לבוא ולצאת מלשן.
ניסיתי להירדם ופשוט כל פעם תפסה אותי המחשבה עליה. שלוש שנים לא ראיתי אותה. והיא השתנה מהקצה אל הקצה. ועם כמה שהיא השתנתה היא נשארה אותו הדבר. אותה ילדה חמודה, שמבחוץ מפגינה ביטחון שיא אבל מפנים כל כך לא מאמינה בעצמה, אותה בלגאניסטית ואותה גאון כמו שהיא הייתה.
אני זוכר שפעם כשהיא הייתה ממש קטנה אז אני ואדיר תמיד היינו קוראים לה ״גמדה״ והיא הייתה מתעצבנת בטירוף והולכת להלשין עלינו לקרנית. כבר מאז הייתי אוהב להיות בחברתה.
היא בטח חושבת שלא שמתי עליה אז, אבל אני ידעתי כמה היא הייתה מאוהבת בי, ואני כמו טמבל פשוט התעלמתי מזה וכמו בן-זונה ניצלתי את זה לפעמים לטובתי. להגיד שלא הרגשתי כלפיה משהו? זה יהיה שקר..אבל לא ידעתי אל אני אוה אותה כמו שהיא אותי ובגלל זה כשהיא סיפרה לי על זה העדפתי לא להגיב ותכננתי לדבר איתה על זה מאוחר יותר. אבל אז הייתי צריך להצטרף ליחידה, וכמו אדיר, גם ממני דרשו לנתק ממנה קשר והיא הייתה בטוחה שהיינו בצבא ומשם אלוהים יודע מה.
כאב לי כל כך שהייתי צריך להשאיר אותה ככה פגועה וכאב לי כל כך שהתנהגתי כמו זבל.
אחרי נסיונות ארוכים ומתישים של הירדמות החלטתי לקום כבר ולהתארגן מוקדם לאימון. שטפתי את עצמי וכשמצאתי לבשתי את החולצה הלבנה שלנו על הכיתוב ׳מדריך׳ בשחור על הגב עם המכני חאקי הכבדים והנעליים הגדולות ובגלל שזה אימון, שמתי מעל גם את החולצה שהייתה בצבע ירוק חאקי בהיר תואם למכנס עם סמל היחידה שמקועקע לי ולכל מי שעבר את טקס החניכה על הכתף.
אחרי שהתארגנתי נשארה לי עוד שעה לטקס אז נשכבתי לראות קצת טלוויזיה
״סהר אחרון לחדר המנהל. סהר אהרון לחדר המנהל.״ נשמע בכריזה.
כמו שאני מכיר אותה היא תלך ותנצל את זה שהמנהל זה במקרה אח שלה שהוא במקרה גם אח שלי. לא מאותם ההורים אבל עדיין אח. ואו שהיא תרקוד לו על המצפון או שתעשה לו בעיות ותצחק לו בפנים. תלוי באיזה מצב רוח הוא תופס אותה היום.
המחשבות האלו העלו לי חיוך מטומטם על הפנים ובלי לחשוב פעמיים מיהרתי אל הארון שלי והוצאתי מאחד המדפים אלבום בינוני ועבה עם כריכה כחולה בהירה יפה והתיישבתי על המיטה פותח את האלבום. נהייה לי פרק נוסטלגיה מטורף פתאום!!! בהתחלה היו כמה תמונות שלי שהייתי קטן ואחר כך כשעליתי בגיל תמונות עם חברים ואז הייתה לי תמונה עם אדיר מגיל עשר מהמחנה קיץ שבו בעצמם הכרנו ונהיינו חברים, שנינו היינו עם בנדנה שחורה מלופפת על היד ועשינו מבט קשוח למצלמה. אחרי כמה תמונות הייתה התמונה שלי מהבר מצווה עולה לתורה שרואים אותי קורא מהספר ואת אדיר בן השש-עשרה יושב באחד מהכיסאות הקרובים אליי ומאחורה רואים את סהר, שהייתה אז בת עשר אני חושבת, מנסה לפלח כמה טופיים מכיס של ז׳קט שהיה על הכיסא. היא לא ידעה שמצלמים אותה והיא הביאה אותה בפרצוף ׳גיימס בונד׳. מבלי לשים לב נפלט לי גיחוך קטן. אחרי עוד כמה תמונות הייתה תמונה מהבת מצווה שלה. היה הייתה יפה כל כך עם השמלה, התסרוקת והאיפור ובתמונה ראו אותה עומדת ומחייכת ואני ואדיר הבאנו לה כל אחד נשיקה מכיוון אחר. דיפדפתי בעוד כמה תמונות שסיכמו פחות או יותר את החוויות שלנו ביחד. היו תמונות המלונה פארק, ספארי, ימית 2000 או סתם תמונות מהבית כמו מהיום ההוא שסהר ניסתה לעשות עוגה והכל נשרף לה והתחלנו לעשות מלחמת אוכל והתמלאנו כולנו בקמח שמן וביצים. או תמונה אחת שלי ושלה סהר כשהטא הייתה כבר בת שלוש-עשרה ואני שש-עשרה, עומדים ומחזיקים שלט שכתוב עליו ״גבינה לבנה״. כשאדיר ומעיין חברה שלו היו יוצאים, אז אני והיא היינו צוחקים עליו שהוא כל הזמן אמר לה שהוא אוהב אותה והוא היה מתעצבן עלינו, אז המצאנו שפה עם מילה אחת ״גבינה לבנה״ שזה אומר ״אני אוהב אותך״ וכל זה. ואז ראיתי את התמונה האחרונה שקרנית, שאהבה אותי כמו בן שלישי שלה, התעקשה לצלם אותי. זאת הייתה תמונה מלפני הנשף. עמדתי בחוץ לבוש כבר עם החליפה והכל ונשענתי על המכונית השחורה והיקרה שההורים שלי השכירו לי לאותו ערב.
מי היה מאמין שכמה דקות אחרי שהתמונה הזאת צולמה קרה מה שקרה?

בלי לשים לב כבר עברו ארבעים דקות ואני הייתי צריך לצאת לכיוון האימון שבשבילו הכיתה שלנו התבקשה להתכנס באמפי.
כשהגעתי לשם אופיר כבר חיכתה לי שם לבושה כמוני שהיא מחזיקה בידה תיקייה כחולה שתוכה נמצאת הרשימה השמית של החיילים.
״מה קורה?״ שאלתי ונעמדתי לידה
״מתחילים עוד חמש דקות, אני הולכת שנייה לגולן טוב?״ היא שאלה ולא ממש חיכתה לתשובה ופשוט הטיחה את התיקייה בחזה שלי ומיהרה משם לחבר שלה. אני והיא ידידים ממש טובים ולפעמים אני צוחק עליה שהיא כמו תיכוניסטית מאוהבת.
לאט לאט התחילו להגיע החיילים מדוגמים בדיוק כמו שציפינו מהם, עם הבגדים השחורים, והתיישבו במדרגות של האמפי, אבל שום חייל לא עניין אותי כמו שהיא עיניינה אותי.
היינו צריכים כבר להתחיל וכולם היו חוץ ממנה, סרקתי את הכיתה עם העיניים ואפילו החברים שלה היו שם והיא לא ״מתחילים עכשיו,״ אופיר לחשה לי באוזן, לקחה ממני את התקייה והתקדמה לכיוון החיילים בזמן שהיא משתיקה אותם בצעקה קלה. אין מה לעשות אופיר, הכי דייק עת בעולם! עם כמה שהיא חייכנית וחמודה היא חייבת שהכל יהיה מסודר! מבחינתה אם יש חוקים, זה מסיבה מסויימת ומן הסתם צריך לקיים אותם! ובגלל זה בכל מה שקשור לחיילים היא יכולה להיות חמודה אבל עד שזה מגיע לזה!
״כל הכבוד שהגעתם מדוגמים!״ אופיר אמרה בחיוך ״אנחנו קצת באיחור אז אני אסביר לכם בקצרה מה עומד להיות. מיד נתחיל באימון הראשון שיתקיים באולם, כל אימון יתקיים במקום אחר, ככל שנעלה ברמה נתאמן במקומות יותר מאתגרים ולא שגרתיים. בהתחלה נתחיל בבסיס כדי לקבל זהות ספורטיבית אחידה של הקבוצה.״ היא הסבירה.
״טוב ועכשיו לקריאת שמות,״ היא אמרה והתחילה לקרוא מהדף
״סהר אהרון.״ היא קראה והרימה ראש מהדף ״סהר?״ היא שאלה שלא שמעה תשובה
״אולי היא קיבלה עוד פעם״ אמר איזה אחד..ערן בוסקילה אני חושב
״בוסקילה שתוק לפני שתקבל מכות!״ ליאב צעק לו והוא גלגל עיניים.
״סהר?״ היא חזרה על השאלה עם קצת פחות סבלנות
״פה..פה…״ סהר קראה בזלזול והתחילה להתקדם לכיווננו מהכניסה של האמפי.
״פעם שנייה ביום סהר מה קרה?! חשבתי שאדיר דיבר איתך״ אופיר אמרה לה
״כן הבנתי שהלכם להלשין״ היא אמרה באדישות ״סליחה לדווח״ היא תיקנה את עצמה בציניות. כל כך סהר.
״חשבתי דווקא שזה עזר לך״ אופיר אמרה ושילבה ידיים
״עמוקות״ היא אמרה בדרמטיות וקימצה את אגרופה שהורידה את זרועה למטה
״טוב שבי״ הורדתי לסהר ומנעתי מריב להיווצר פה. מצד אחד סהר בחרה לאחר למישהי הלא נכונה ומצד שני אופיר בחרה לדייק עם המישהי הלא נכונה.
סהר זרקה לעברי מבט והלכה להתיישב ליד הבלונדה החברה שלה.

״תום תעשה״ אופיר קראה את הילד האחרון ברשימה
״פה!״ הוא ענה והיא סימנה בדף
״אוקיי מעולה עכשיו אנחנו נלך לאולם״ אופיר אמרה
״ושם אני אערוך לכם כמה בדיקות כדי לבדוק מה מצב הכושר שלכם״ המשכתי אותה
״יש מבין?!״ שאלתי וכולם ענו שכן
״יופי אז תרוצו עד לאולם. אם אתם עושים את זה בפחות משתי דקות אתם לא מקבלים סנדוויצ׳ים!״ קראתי ומיד כמו עדר בהמות…שומעים אוכל, הם שעטו לכיוון האולם שאפיק כמו ילדה קטנה רצה איתם ומדרבנת אותם להמשיך. זאת הדרך הכי טובה. גם הם מגיעים מהר. גם הם רצים קצת. וגם אני הולך בפאנני שלי ולא צריך לחכות לאף אחד.
חוץ מאחת כמובן. ״לא שמעת שמי שלא מגיע לא מקבל סנדוויץ׳?״ שאלתי אותה ההלכתי בקצב הליכה האדישה שלה
״לא נכון!!!״ היא קראה בציניות ״ מה אני אעשה בלי הסנדוויץ׳?!״ היא תפסה בראש בהגזמה ואני צחקתי וגם היא מיד אחר כך הביטה בי ופלטה ציחקוק ואז נשארנו שנינו עם חיוך והמשכנו להתקדם בשקט
״חבל דווקא טעימים הסנדוויצ׳ים… אני הכנתי!״ אמרתי בגאווה כשכבר היינו בכניסה לאולם
״וואוו עם מה?!״ היא שאלה עם התלהבות מזויפת
״גבינה לבנה.״