כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -5-

טוב, אני מעלה.. מתי שיעלו יעלו…

פרק -5-

"מיכל, דברתי עם שרית, אימא של רבקי והיא אמרה שזאת לא תהיה בעיה שתבואי אליהם לשבה. גם ככה היא ואני חושבות שאת ורבקי הפכתם את הבתים של אחת השנייה לשלכם," אמרה רונית בשעת צהריים מאוחרת.
"תזכרי לי שוב למה אני לא נוסעת איתכם גם לירושלים?" שאלה מיכל. היא הייתה באמצע קריאת ספר כשאמא נכנסה לחדרה לדבר איתה.
"כי יש לך מבחן ביום ראשון ואני יודעת שאם תיסעי איתנו את לא תלמדי, וחוץ מזה סבתא רוצה שאת תיסעי אליה בנפרד. תבלו שתיכן ביחד."
מיכל גלגלה עיניים ואמרה, "בסדר, אבל אני עדיין חושבת שזה לא פייר, גם ככה לא יוצא לי לראות את סבא וסבתא שלי, אבל את אימא שלי ואני לא מתווכחת."
"ואני מודה לאל על כך," אמרה אימא בשקט.

"מתוקה, תיהני בשבת, תלמדי טוב ואל תעשי שטויות," אמרה אימה. מיכל עמדה בשער לבית של רבקי כמשפחתה הייתה בתוך המכונית.
היא הנהנה בראשה, מחזיקה את תיק הגב על כתפייה. "יש עלייך הכל?" שאלה אימה.
"כן, ובמקרה ששכחתי משהו אני תמיד יכולה לחזור הביתה לקחת, יש לי מפתח." ונופפה בצרור המפתחות מול אימה.
היא הנהנה בראש ואמרה, "תיהני בשבת מתוקה, להתראות." מיכל התקרבה ונשקה לאימה על הלחי. היא נופפה לשלום כשראתה את המכונית מתרחקת.
היא הסתובבה ללכת לעבר הבית כשראתה את חן עומד מולה. היא קפצה בבהלה ואמרה, "לעזאזל חן, הפחדת אותי!"
הוא חייך ושאל, "אם אני גם אלך תנשקי אותי?"
היא הרימה גבה והוא אמר, "ראיתי שנשקת את אימה שלך לפני שהיא הלכה, אז חשבתי אם אני אלך תנשקי אותי גם?"
היא חייכה ואמרה, "ברור. כשתלך אני אתן לך."
"אז תביא עכשיו, אני צריך ללכת להביא כמה דברים," אמר והתקרב לעברה. מיכל נסוגה בבהלה ואמרה, "אני לא.. אני.."
חן צחק ואמר, "את מתוקה, אמרו לך את זה פעם?" והלך משם.
במשך כמה שניות היא עמדה קפואה, אך כעבור רגע התנערה מהקיפאון וצעדה לעבר ביתה של רבקי.

"מה השעה, ומה מריח כל כך טוב?" שמעה מיכל את קולו של חן כשנכנס הביתה. היא הוציאה תבנית נוספת של עוגיות כשראתה את חן נכנס למטבח.
"נראה טעים," ולקח עוגייה מהמגש שהוציאה רבע שעה קודם לכן. הוא בירך ולקח ביס. הוא חייך ואמר, "וזה באמת טעים, את הכנת?" שאל והניח את השקיות על השולחן.
מיכל הנהנה בראשה והוא לקח עוד כמה עוגיות, "טוב, בי." והלך משם.
רבקי נכנסה למטבח ולקחה עוגייה. "וואו, ממש טעים," אמרה בחיוך.
מיכל חייכה אך לא ענתה.
"כדור הארץ למיכל, הקשבת למה שאמרתי לך הרגע?" שאלה רבקי כעבור כמה דקות של פטפטת, אבל מיכל לא הקשיבה לה. היא הייתה עסוקה בחשיבה על הפנים החדשות שהיא עומדת לצייר. בשיעור האחרון בציור המורה ביקשה מהם לצייר ציור של מישהו כשהוא לא מודע לכך. מיכל חייכה כשהבינה לפתע את מי היא תצייר.
"רבקי, אני לווה ממך את המצלמה, רק לרגע, אוקי?" ביקשה מיכל.
רבקי הסתכלה עליה במשך מספר שניות ואמרה, "בסדר."
מיכל שמה בצלחת מספר עוגיות ועלתה לחדרה של רבקי. היא לקחה את המצלמה מתוך הארון וצעדה לכיוון חדרו של חן. היא דפקה בדלת וכעבור רגע שמע את קולו של חן, "פתוח."
היא נכנסה פנימה, מחייכת. "הי," אמרה.
"הי, הבאת לי עוגיות?" שאל והצביע על הצלחת. היא הנהנה בארשה והניחה את הצלחת על השולחן.
"אני יכול לשאול למה המצלמה?" שאל, טיפה בחשדנות.
היא חייכה ואמרה, "סתם, אני צריכה כמה תמונות."
הוא הנהן בראשו, לקח עוגייה מהצלחת ונגס. מיכל ניצלה את השנייה שלקח ביס וצילמה אותו.
חן הסתכל על מיכל ושאל, "אה.. מה?"
היא חייכה, והסתכלה על התמונה המצולמת, "מושלם." מלמלה וצעדה החוצה.
"מיכל, תחזרי הנה," שמעה את חן אומר, אבל היא התעלמה ממנו ועזבה את החדר מסתכלת על התמונה, בוהה בצורה המושלם שבה נתפס חן אוכל מן העוגייה, הזוויות שבו נתפסו מספר קרני שמש בצילום, הצל שהוטל באופן חלקי על פרצופו של חן והוסיף לו סקסיות. מיכל הייתה כל כך שקועה בתמונה שלא הבחינה בגרם המדרגות היא עשתה עוד צעד שלפתע היא הרגישה משיכה לאחור. היא הסתובבה בבהלה וראתה את חן מסתכל עליה. "מה לעזאזל את עושה, יש לך משאלת מוות?" שאל.
"על מה אתה מדבר?" שאלה, מעט מבולבלת.
הוא הצביע על גרם המדרגות ומיכל התנשפה בהלם כשראתה כמה קרובה הייתה מליפול. "תודה," אמרה.
הוא הנהן בראשו ושאל, "אז, מה מיכל במה היית שקועה שלא שמת לב לאן פנייך מועדות?"
מיכל קפאה על מקומה כשהבינה שתמונתו שלו גרמה לה ליפול, היא פתחה את פיה ואמרה, "אני… זה סתם.."
"נו, תראי לי," אמר וחטף את המצלמה מידה.
"לא, חן," אמרה מיכל אבל חן כבר הסתכל בתמונה. במשך כמה שניות הוא הסתכל בשתיקה על התמונה ואז שאל, "בשביל מה התמונה?"
היא הסתכלה עליו במשך כמה שניות, רואה את המבט הנחוש על פניו ואמרה, "אני צריכה תמונה לציור שאני מציירת בכיתה."
במשך כמה שניות הוא הסתכל עליה ואמר בחיוך ממזרי, "את ממש אובססיית אלי, הא?"
מיכל צחקה ואמרה, "ברור, אני חושבת עלייך כל הזמן."
"מה?!" שמעה מיכל קול המום מאחוריה.
מיכל הסתובבה במהירות וראתה את רבקי מסתכלת עליה בהלם. "אני לא התכוונתי לזה ככה, הייתי צינית, רבקי!" אמרה מיכל בבהילות.
רבקי הסתכלה על מיכל במשך כמה שניות ארוכות ולבסוף משכה בכתפייה ואמרה, "מה שתגידי." והלכה לחדרה.
מיכל הסתובבה להביט בחן שראתה את פרצופו המבולבל.
"מה?"
"מה הרגע הלך כאן?" שאל, מעט מבולבל.
"לרבקי יש איזה תיאוריה שאני ו—" היא הסתכלה על חן ואמרה, "אה.. למה אני מגלה לך בכלל?"
הוא חייך ושאל, "אז מה התיאוריה של רבקי?"
"זה לא חשוב," אמרה , היא לקחה את המצלמה מידיו וצעדה לחדרה של רבקי. היא ראתה את רבקי מול המחשב, מתקתקת במרץ.
"מה עושה?" שאלה מיכל והוציאה מתיקה דף ועפרון ציור. היא פתחה את המצלמה והסתכלה על תמונתו של חן.
"רבקי, את הולכת להיות על המחשב עוד הרבה זמן?" שאלה מיכל.
"לא, למה?" שאלה רבקי והסתובבה אליה.
"כי, אני צריכה אותו."
רבקי הנהנה בראשה וחזרה למחשב, היא תקתקה עוד כמה דברים על המחשב וקמה, "אני הולכת להתקלח, תיכנסי אחריי?" שאלה.
מיכל הנהנה. רבקי לקחה את חפציה ועזבה את החדר. מיכל לקחה את המצלמה וחיברה אותה למחשב, היא פתחה את התמונה על המחשב והתחילה להעתיק את התמונה לדף הציור.
היא הייתה מרוכזת כל כך בתמונה שלא הבחינה בחן שנכנס לחדר. הוא הסתכל עליה מציירת, כל כך מרוכזת בציור. הוא התקרב אליה והציץ מבעד לכתפה. הוא ראה שהיא הייתה באמצע תווי מתאר של פניו.
"חן, מה אתה עושה כאן?" שמע לפתע את קולה של רבקי.
מיכל הסתובבה בחדות והבחינה בחן שעמד מאחוריה ורבקי שעמדה בפתח החדר.
"מה אתה חושב שאתה עושה בחדר שלי?" שאלה רבקי.
מיכל הסתכלה על חן. הוא העיף בה מבט ואמר לרבקי, "סתם, רציתי לקחת משהו,"
"אז מה שזה לא יהיה," סיננה רבקי מבין שיניה בכעס. "תיקח את זה עכשיו ותתחפף!!"
חן חייך, והסתובב לצאת מהחדר.
"אדיוט," מלמלה רבקי.
מיכל חייכה ואמרה, "סיימת מהר?"
"לא, הייתי צריכה לקחת כמה דברים."
מיכל חייכה וחזרה לציור.

"שבת שלום, אנשים," אמרה רבקי, כשירדה במדרגות.
מיכל ישבה על הספה משוחחת עם שרית. מיכל העיפה מבט ברבקי ואמרה, "את נראית טוב." רבקי לבשה חולצה מכופתרת לבנה וחצאית שחורה ארוכה.
"תודה, גם את נראית לא רע בעצמך, אהבתי את השמלה." החמיאה רבקי.
רבקי התיישבה ליד מיכל על הספה ושאלה, "אז מה עושים עכשיו?"
שרית הסתכלה על ביתה ואמרה, "ובכן, אני הולכת לישון, את תכיני את הסלטים ואת הסלט ירקות."
רבקי נאנחה ושרית קמה מהספה, עולה במדרגות לעבר חדר השינה.
"נשבעת לך, היא מנסה לאמלל אותי בכוונה."
"יאללה, בואי נסיים עם זה, אני אפילו יעזור לך," אמרה מיכל בחיוך.
רבקי חבטה קלות בזרועה והן קמו וצעדו למטבח.

"שבת שלום," נכנס נועם בחיוך, הוא היה לבוש בחולצה לבנה ומכנסיים שחורות.
"איזה חתיך," אמרה מיכל כשיצאה מהמטבח, מחזיקה בכמה קעריות קטנות.
"אני מקווה שההארה הייתה מכוונת אליי," אמר חן כשנכנס לבית.
"תתפלא, אבל לא, דווקא לנועם," אמרה מיכל אבל לא יכלה שלא להתפעל מהעובדה שחן נראה טוב בבגדיו. חולצה לבנה מכופתרת, שנצמדה קלות לגופו ומכנסי ב'ז בהירות.
רונן, נכנס לתוך הבית, "שבת שלום," בירך את מיכל שהניחה את הסלטים על השולחן.
"הי, רונן מה שלומך?" שאלה בחיוך והתיישבה ליד השולחן.
"ברוך ה', מה שלומך?"
"חיים," אמרה בחיוך.
הוא הנהן בראשו והתקרב לשולחן. "מי ערך בצורה כזו יפה?" שאל.
"רבקי," אמרה מיכל במהירות.
"שקרנית!" אמרה רבקי מפתח המטבח, "זו הכל מיכל, אני סידרתי והיא ערכה." אמרה וצעדה לעבר השולחן.
"איפה שרית?" שאל רונן.
"נוכחת," שמעו הנוכחים את קולה של שרית שירדה במדרגות, מסדרת את המטפחת לראשה.
רונן חייך ומיכל יכלה לראות שחן קיבל את אותו חן מאביו. רונן קידש על היין והם התיישבו לאכול.
"אז, רונן, ספר לי איך היה בפריז?" שאלה מיכל. הם ישבו אחרי הסעודה סביב השולחן, אוכלים את הקינוח המתוק, מעשה ידיה של מיכל.
"מאד יפה, מאד מומלץ בחורף למרות הקיפאון שורר שם, עכשיו," אמר בחיוך.
"נסעת בענייני עבודה, נכון?"
"כן, בדרך כלל אני לוקח את שרית אם זה לא למטרות עסקים," אמר והבזיק חיוך לשרית שנראתה מעט סמוקה.
"קנית לי מתנות?" שאלה רבקי.
"רבקי!"
"אוי, שתקי, כאילו שאם אבא שלך היה חוזר מחו"ל לא היית שואלת אותו אם הוא קנה לך מתנות."
"לא, נראה לך?" שאלה מיכל ורבקי הבחינה בזיק שובבי בעיניה. "אני יודעת שהוא מביא לי מתנות כי אני שולחת אותו עם רשימה."
המשפחה פרצה בצחוק ומיכל ראתה את חן מסתכל עליה.
"טוב, אני חושב שאני אפרוש למיטה," אמר רונן כעבור כמה דקות. שרית הסתכלה על רונן והנהנה בראשה.
כל אחד בירך לעצמו והתחילו לפנות את שאר האוכל שנשאר על השולחן.
"לילה טוב לכם," אמר רונן כשעמד בתחילת גרם המדרגות. "רבקי ומיכל, אל תלכו לשון מאוחר מידי!" הזהיר.
"כן, המפקד," אמרה רבקי והצדיעה.
רונן גלגל עיניים ושרית והוא עלו לחדר.
מיכל, רבקי וחן נשארו לבד. "אני עולה לחדר להתארגן, את באה?" שאלה רבקי.
מיכל הסתכלה על רבקי ואמרה, "לא, בא לי לשבת כאן עוד כמה דקות."
רבקי הנהנה ועלתה במדרגות. מיכל התיישבה על הספה ונאנחה.
"סוף, סוף לבד," שמעה מיכל את קולו של חן.
היא הסתובבה וראתה את חן עומד שעון בפתח המטבח, מחזיק כוס מים.
היא חייכה ואמרה, "איתך, לעולם לא."
"למה לא?" שאל והתקרב לעברה.
מיכל לא ענתה.
"מיכל, שאלתי שאלה," שמעה לפתע את קולו של חן לוחש באוזנה.
היא קפצה בבהלה ואמרה, "לעזאזל, חן. הפחדת אותי."
הוא הסתכל עליה והיא יכלה לראות שהם במרחק סנטימטרים ספורים אחת מן השני.
במשך כמה שניות הם נעצו מבטים ואז שאל חן, "סיימת את הציור?"
מיכל הסתכלה עליו מבולבלת והוא אמר, "הציור שציירת ביום שישי, שלי אוכל עוגייה. התמונה שכמעט גרמה לך ליפול במדרגות, התמונה ש—"
"כן, אני חושבת שהבנתי," אמרה מיכל.
"אז איפה היא?"
"לא סיימתי אותה, אבל אם אתה רוצה אני יכולה להראות לך תמונות אחרות שציירתי."
"למה לא?!"
היא הנהנה בראשה ועלתה לחדרה של רבקי. היא פתחה את הדלת וראתה את רבקי על המיטה קוראת ספר.
"מה את קוראת?" שאלה מיכל, וצעדה לעבר המזוודה.
"הקמילה, של לורן דסטפנו."
"איך הוא, טוב?"
"נחמד, אני אסיים ואת תקראי?" שאלה. היא ראתה את מיכל מחטטת בקדחתנות בתיק.
"מה את עושה?"
"מחפשת את מחברת הציורים שלי, ראית אותה במקרה?" שאלה מיכל.
"כן, שמת אותו על המדף, בגלל שרצית להיות בטוחה שאם פתאום יתחשק לך לרפרף על הציורים שלך, תוכלי לעשות את זה."
מיכל חייכה, לקחה את המחברת מתוך הדף ועזבה את החדר. היא ירדה במדרגות וראתה את חן שוכב על הספה, עיניו עצומות.
היא התקרבה אליו בשקט, פניה סנטימטרים ספורים מפניו. "חן?" לחשה, אך הוא לא פקח את עיניו.
היא הסתכלה עליו עוד כמה רגעים שלפתע חן פקח את עיניו, "בו," לחש.
מיכל קפצה ומעדה על הרצפה. חן הסתכל עליה מתגלגל מצחוק. "היית צריכה לראות את הפרצוף שלך," אמר, עוד צוחק.
"מאד מצחיק," אמרה בציניות וקמה מהרצפה. "על זה שהתנהגת כמו אידיוט, תשכח מהתמונות!" אמרה והסתובבה לעלות לחדר שלפתע חן תפס את זרועה.
היא הסתובבה בחדות ואמרה, "חן, עזוב את היד שלי."
"אני רוצה לראות את הציורים."
"ואתה יכול לקפוץ לי," אמרה. היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו, אך הוא היה חזק ממנה. היא הרימה את ידה להכות אותו, אך הוא תפס את ידה.
"ילדה רעה," מלמל בשקט. הוא הסתכל עליה, רואה איך היא מסתכלת עליו בזעם ולא היה יכול לחייך.
"מיכל, את יודעת שבשנייה אחת אני יכול לקחת ממך את המחברת, אני פשוט בן אדם נחמד אני מעדיף שתתני לי אותה בעצמך."
מיכל הסתכלה עליו עוד כמה שניות ואז אמרה, "בסדר, אבל תדע, אותך, אני לא סובלת ברגע זה."
"למה ברגעים אחרים את כן סובלת אותי?" שאל בחיוך ציני.
"תמשיך להיות ציני ואתה תוכל להמשיך לחלום על הציורים האלה," אמרה.
"ואנחנו נשאר במצב הזה לעוד הרבה זמן," אמר והוסיף בחיוך, "אני חושב שאני אתרגל לזה, הפרצוף שלך, הספה הקרובה ה—" הוא הפסיק כשראה את פניה של מיכל מאדימות ממבוכה.
הוא עזב אותה ופרץ בצחוק, "אני לא מסוגל, כל שיחה איתך, אין, את מדהימה אותי כל פעם מחדש!"
"זה שלך יש ראש כחול, זה אשמתך," אמרה, סמוקה כולה.
"יאללה, תביא את הציורים."
היא הגישה לו את המחברת וצעדה למטבח, לקחת לעצמה כוס מים. היא יצאה החוצה מחזיקה בכוס מים כשראתה את חן על הספה, הוא היה כל כך שקוע בתמונות שהיא לא יכלה שלא לבהות בו.
"מיכל, בואי שנייה," שמעה לפתע את חן קורא לה.
היא התקרבה לעבר הספה והתיישבה לידו, "מה קרה?" שאלה.
הוא הראה לה דיוקן פנים ושאל, "מי זה?"
מיכל הסמיקה במבוכה ואמרה, "זה המורה שלימד אותנו לפני שנה נ"ך, מה זה חתיך."
חן הנהן בראשו והתכוון לשאול שאלה נוספת אבל רבקי ירדה לסלון ואמרה, "מיכל משעמם לי ו-"
היא השתתקה כשהבחינה בחן ומיכל יושבים קרובים. "אני מפריעה למשהו?" שאלה בחיוך.
"לא, אני הרגע התכוונתי לעלות למיטה," אמרה וקמה מהספה. "לילה טוב, חן," אמרה רגע לפני שעלתה במדרגות.