סוהרת – פרק 8

"את סוהרת, אני אסיר." אמר.
"אני יודעת, וזאת בדיוק הסיבה שכדאי שתשחרר אותי." אמרתי. לפני שהספקתי להשתחרר מאחיזתו הרגשתי את שפתיי בשפתיו.
למרות שלא הצלחתי להבין מה קורה, דחפתי אותו בעוצמה ממני.
זה מה שחסר לי על היום הראשון לנהל רומן עם בן של ראש ארגון פשע.
"מה נדפקת? מה אתה עושה?" צעקתי.
"חשבתי שזה מה שאת רואה." ענה בקלילות, מה שעוד יותר הרגיז אותי.
"אז אל תחשוב, זה לא עושה לך טוב." עניתי ויצאתי מחדר החקירות.
התהלכתי במסדרון האגף אל עבר חדרו של המפקד.
"סיימתי איתו, אני יוצאת הביתה המפקד." אמרתי כאשר נכנסתי לחדרו.
"אוקי, יום נהדר." הנהנתי לתודה ויצאתי מחדרו פותחת את הלוקר שלי ומוציאה ממנו את הציוד האישי שלי.
עברתי דרך האגף להפרד מהבנים לשלום ובתאי האסירים יצאו הערות ושריקות, למרות שאסור להם.
נכנסתי למשרד ורק אליאב היה שם.
"באתי להפרד, אני יוצאת הביתה." אמרתי כשבאתי להכנס למשרדו ומיד כשנכנסתי הבחנתי שהוא באמצע מזמוז עם ליהיא.
"סליחה אני מצטערת." אמרתי ומיד טרקתי את הדלת, המקום הזה יותר מידי מוזר בשבילי.
התקדמתי במהירות אל עבר הרכב שלי, ובדרך ראיתי את סהר הוא נכנס אל עבר הטרנזית של האסירים ואני אל עבר המרצדס שלי.
מבטו נתקע לעברי וחיוך מטופש עלה על פניו, וכאן נפרדו דרכינו.
של אלמה אריסון וסהר שירזי.