הבריחה

"את יכולה להירגע עכשיו" היא אמרה לי בנימה מפחידה. הייתה לה צלקת גדולה על הפנים בצורת האות Z. "הצלקת?.. קיבלתי אותה ביושר מאיזה חייל אידיוט שחשב שזה יהיה נחמד לצלק לי את הפנים עם אות מהשם שלי, זואי." הייתי המומה, לא ידעתי מה להגיד אז הסטתי את המבט. הכל היה חשוך ואפלולי. האוויר היה לח ומגעיל. "תתרגלי מותק", היא אמרה בנימת זלזול, "הצרפתים לא מתים על פירטים."
הגיעה ארוחת הערב. פרוסת לחם עבש וקצת מים, זה מה שקיבלנו.. הייתי איתה, עם זואי ביחד בתא והיא הפחידה אותי.. הקול שלה היה עמוק והמבט שלה הראה לך שהיא עברה הרבה בחיים.
העיניים שלה היו כחולות כמו הים והשיער שחור כמו זפת. היה לה גוף גבוה וחסון, נראה שהיא הסתגלה לכלא הזה יפה מאוד.
"על מה את בכלל יושבת פה…" "קייט" השלמתי.
"אנגליה..?" "כן."
"תני לי לנחש, אנגליה שברחה מהבית כדי להיות פירטית, הצטרפה לספינה והבינה שהיא לא אוהבת את החיים האלו אז היא נטשה את הספינה ותפסו אותה לבסוף" אמרה זואי בנימה לגלגנית.
"לא. האמת היא שאני בת של רוזן, לצערי אבי לא אהב אותי כל המשפחה אמת היא, אז ברחתי מהבית, הגעתי לצרפת ורציתי להיות פירטית אבל לא הספקתי, לפני שעליתי על הספינה הם הגיעו וכלאו את כולנו, כל הצוות וגם את הקפטן והשמידו את הספינה.
זואי צחקה. "עדיף לך ככה ילדה, תאמיני לי, הדברים שאני עברתי…"
פתאום הדלת נפתחה "קייטי אליזבת' השנייה?" "זו היא" אמרה זואי, נתנה מבט מלא בוז וירקה ליד החייל הצרפתי. "את משוחררת, אביך בא לכאן כדי לשחרר אותך בערבות." פסק החייל שהיה נטול הבעה. קפאתי, חשבתי שאני הוזה, מדמיינת, חולמת.
"את לא חולמת ילדה" אמרה זואי שהגיבה למבט המופתע.