ההישג הגדול ביותר

הוא עולה על הבמה, וליבי מתחיל לפעום, כאילו בפעם הראשונה.
תמיד אהבתי אותו, אתם יודעים, אבל אני חוששת שהוא איבד בי עניין, היינו יחד כבר זמן רב, והייתי בטוחה שזה כל מה שאנחנו צריכים לשרוד ביחד, עד שיהיה לנו זמן לאהוב זה את זו, אך כל דבר הוא זמני והאהבה, גם היא דוהה עם השנים.
"עשיתי דברים רבים במשך השנים," הוא מתחיל לומר, ובמבטו חולף על פניי כל החדר."הישגים רבים שעל רובם אתם כנראה לעולם לא תדעו." מבטו לא עוצר עליי, אפילו לא לרגע אחד.
אני אתגעגע אליו, אתם יודעים, גם אם הוא לא יתגעגע אליי, אני אתגעגע לנצח, לעזאזל, אני אתגעגע אליו גם אם הוא יהיה לצידי.
"יש אנשים שיגידו שהצלתי את המדינה הזו," הוא ממשיך, ועיניו נחות על כל דבר מלבדי. "כאלו שיגידו שרק בזכותי הם חיים." הוא צודק אתם יודעים, הוא עשה דברים גדולים בחייו, הוא הציל אנשים, הוא אדם טוב, הוא עשה הכל בזמן שאני לא עשיתי דבר, בזמן שאני עמדתי בצללים וכל מה שעשיתי היה למשוך בכמה חוטים קטנים, הוא היה הכל ואני הייתי כלום, היה לי מזל שהיה לי אותו, לפחות לזמן מה, אני מניחה.
"אבל אם לומר את האמת," הוא אוהב דרמה, לכן הוא תמיד עוצר באמצע משפטים."אלו לא ההישגים הטוב ביותר שלי." אני לא יכולה לחשוב על שום דבר שיכול להיות ההישג הטוב ביותר שלו, משום שכל ההישגים שלו מדהימים, הרבה יותר טובים מאלו של כולם, הוא היה אדם יוצא מן הכלל, הוא תמיד השאיר את כולם הרחק מאחור, אוכלים אבק.
אני לא יודעת מה יהיה המשפט הבא שלו, אני לא יודעת איך הוא ימשיך, ואם לומר את האמת, הוא הצליח לסקרן גם אותי, וזה דבר שקשה לעשות, במיוחד לאחרונה.
"אתם רואים את האישה שם?" הוא שואל לאחר כדקה של שתיקה."יפהפייה ליד הדלת?" הוא לא מצביע עליי, רק זורק מן הנהון קטן לעברי, ולאחר מכן הוא ממשיך ולא עוצר, נראה שהוא לא שם לב לדבר מלבד המילים הבאות שלו, כאילו הן יכולות להרוס או לשקם מחדש עולמות וגורלות, ואולי כך זה באמת.
"ההישג הגדול ביותר שלי היה שהצלחתי לשכנוע אותה להתחתן איתי."