הסיפור בעקבות חמשת המילים שנתתם לי- תפוח מרגל- פרק 1- ההפצצה

במפקדה של הגורילה המפלצתית- שעה: 22:57:
אנשי זאב וערפדים (קרדיט לסיוון) במספר אין סופי הלכו מהופנטים וסחבו דליים לכל מיני מקומות.
הגורילה המפלצתית (קרדיט ל- puma161) סטאן צחקה בקול גדול.
"צבא אנשי הזאב והערפדים שלי עומדים לסיים להכין את הסורק המיוחד שיוכל למגנט את הנשק שיוכל להרוס את העיר כולה!!" צחק בקול גדול "אנשי זאב וערפדים שלי" אמר בקול גדול והם עצרו מההליכה והקשיבו לו. "אני מאוד מרוצה על כל העבודה הקשה שאתם עושים, אבל אתם צריכים למהר יותר!!"
"אהה.. בוס" אמר איש זאב אחד "הסורק.. ה- הוא.. מוכן.."
"כל הכבוד! תפעילו את הסורק!!" צעק סטאן כשהוא עלה במדרגות אל מעל אנשי הזאב וחייך.
איש זאב אחד משך מתג והסורק שנראה כמו צלחת לווין קצת יותר קטנה הופעל.
"כוח הסורק עומד למגנט את הנשק שיוכל להרוס את העיר, ואוכל להרוס אותה, ואף אחד לא יעצור בעדי!!".
בדיוק באותו הרגע, מאחורי קיר צר במפקדה, הסתתר תפוח מרגל (קרדיט לעמית22). היו לו על עיניו משקפי שמש ואף אחד לא ידע את זהותו האמתית. הייתה לו חליפת טוקסידו והוא החזיק משהו בידו.
פצצה (קרדיט לקים1178).
הוא הוציא מתוך כיס חליפת הטוקסידו שלו מכשיר קשר ולחש:
"חתול?" שאל.
חתול (קרדיט ל- just i) היה הבוס שלו. הוא תמיד היה מפקד על כל המשימות שלו, והוא היחיד שידע את זהותו האמתית.
"כן, צ'ארלס?" שאל חתול בשמו האמתי של המרגל
"תיזהר, אל תקרא לי בשמי האמתי בשום פנים ואופן."
"מה מצב ההתפקדות בפעולה?" שאל בלחישה חתול
"אני בתוך המפקדה. הסורק כבר התחיל בפעולתו"
"אוי לא. לא חישבנו את זה מספיק טוב. איחרנו את המועד. עליך להחביא את הפצצה במפקדה ולברוח כמה שיותר מהר"
"אבל מה עם.." תפוח מרגל ניסה לומר
"אין לנו זמן!" קטע אותו חתול "תקוף!" צרח והקו נותק.
תפוח מרגל הסתכל במבט נוקש בסטאן הגורילה הצוחקת בצחוק גדול, ואנשי הזאב והערפדים העומדים ליד הסורק שעמד למגנט בכל רגע את הנשק שיכול להרוס את כל העיר: יהלום העד.
הוא זרק באי רצון את הפצצה.
הוא רץ במהירות אך בחשאי והסתכל למעלה, אל החלון העליון. הוא היה פתוח, מה שהיה טעות של סטאן.
תפוח מרגל הוציא חבל מחליפת הטוקסידו שלו וקשר אותו אל החלון הגבוה.
הוא תפס בחוזקה את החבל וטיפס על הקיר, קרוב לחלון.
הוא היה חייב למהר, כי הפצצה עמדה להתפוצץ בכל רגע.
הוא הגיע אל החלון והחזיר את החבל במהירות אל כיס חליפת הטוקסידו שלו וקפץ באי רצון מהחלון הגבוה אל האדמה שמחוץ למפקדה הענקית של סטאן.
"אוי ואבוי.." אמר "זד שם..".
זד היה הפרופסור של המפקדה של חתול ותפוח מרגל.
הוא תמיד היה חוקר דברים, אבל היה אתו רק חיסרון אחד: הוא היה זחל. זחל קטן שכזה, ירוק ונוטף ריר (קרדיט לאופוסומן).
היו על עיניו משקפיים והוא היה ממש חכם.
יום אחד, חתול שלח את תפוח מרגל ואותו אל המפקדה של סטאן הגורילה כדי להכשיל את פעילות המחשב במפקדתם כדי שסטאן ועוזריו, אנשי הזאב והערפדים, לא יצליחו להרכיב את הסורק.
חתול ידע שזד יצליח להכשיל את פעילות המחשב אך כאשר תפוח מרגל וזד הגיעו אל המחשב, סטאן תפס את זד והפך אותו לאיש זאב, אחד מאנשי הזאב העבדים שלו.
מאז זד נשאר איש זאב עבד של סטאן, מרכיב עם שאר אנשי הזאב והערפדים את הסורק.
תפוח מרגל הסתכל באימה על המפקדה שעמדה להתפוצץ, וזד בתוכה.
אולי הוא היה איש זאב, אבל כאשר היה זחל, למרות קוטנו הרב הוא היה חברו הטוב ביותר של תפוח מרגל.
תפוח מרגל ניסה להתגבר על הניסיון להוציא את זד משם.
"קדימה, תפוח מרגל. אתה מסוגל. זה כבר לא חברך הטוב, זד. זה איש זאב רשע שעבר שטיפת מוח על ידי סטאן!" ותפוח מרגל רץ במהירות הרחק מהמפקדה.
המפקדה התפוצצה.
"כל הכבוד, תפוח מרגל" נשמעו מחיאות כפיים ציניות מאחורי תפוח מרגל.
הוא הסתובב במהירות.
הוא ראה את סטאן ומאחוריו מתקרבים אנשי זאב שעמדו לשמאלו וערפדים שעמדו לימינו.
"א- אבל איך אתה חי?" שאל בפחד תפוח מרגל. הוא לא יכל להילחם בכולם בבת אחת.
"ידענו שתפוצץ את המפקדה, טוב, לפחות תנסה."
"א- אבל אני כן פוצצתי אותה" אמר תפוח מרגל כשזיעה נוטפת על מצחו העשוי תפוח
"טוב," אמר סטאן בצחוק גדול ורשע "אתה פוצצת את המפקדה המזויפת" והוא התקרב אל תפוח מרגל ואנשי הזאב והערפדים גם.
"עכשיו לא תוכל למנוע את מזימתנו המושלמת!!" צחק בקול גדול סטאן.