To Fight For It – פרק 4

-ליאו גרייס-

אני חובט בכל העוצמה שלי בשק האגרוף האדום התלוי מולי.
מכה ועוד מכה וזה מרגיש כאילו הכתף שלי עומדת להתפרק ממקומה.
אני רק עם מכנס קצר ושחור לרגליי המגיע עד הברך, וחסר חולצה , זיעה הצטברה על מצחי ועל פלג גופי העליון בזמן האימון.
זה מרגיש כל כך טוב לפרוק את כל המתחים, את הכעס ואת האנרגיות העודפות באיגרוף.
זאת תמיד תיהיה התשוקה שלי.
אני עוצר מלחבוט, כפות ידיי כבר בוערות בעוצמה מתחת לכפפות האיגרוף השחורות.
חם לי כל כך, אני מסיר מעל ידיי את הכפפות השחורות, כפות ידיי נגלות לעיניי.
המפרקים שלי מדממים כרגיל, מרוב עוצמה העור שלי משתפשפות ונקרע.
אני נושם עמוקות, השעה קרובה לעשר בלילה ואני עדיין במוסך הקהילתי.
שום דבר לא מחכה לי בבית פרט לטרה, אני יכול לאחר קצת בחזרה מהעבודה המתישה הזאת.
לקחתי את המגבת שלי, מנקה מעל פניי את הזיעה שהצטברה בכמויות, ורק מפנטז על הרגע שאגיע לבית למקלחת קרה שתצנן אותי.
״ליאו?״ אני שומע קול שקט, אני מסתובב אחורנית במהירות.
״טום, מה לעזאזל קרה לך?״ אני שואל מופתע וממהר לפתח המוסך, הוא צעד עקום לעברי, בקושי מצליח לסחוב את עצמו אלי.
״שוב הסתבכתי, אני מצטער״ הוא נופל לזרועותיי, העיניים שלו נעצמות וזה נראה שהוא עומד להתעלף כל רגע.
״תשאר איתי טום, פקח את העיניים…״ אני מצווה עליו, טום אחד מהמתלמדים הבוגרים שלי, הוא כמעט בן שמונה עשרה, כמעט חוקי.
הסתכלתי עליו , סורק אותו מכף רגל ועד ראש, מחפש את הסיבה.
חולצתו הכחולה המקושקשת קרועה במותן השמאלית שלו.
ודם אדום מטפטף לאט על רצפת המוסך ומצטבר לשלולית קטנה ואדומה.
״לעזאזל ילד טיפש״ אני מלמל לעצמי מכיוון שטום כבר התעלף בין זרועותיי.
שלפתי במהירות את הפלאפון שלי, מחייג *911 וממתין על הקו לחוץ.
-״מוקד שירות שלום איך אפשר לעזור?״ קול נשי של פקידה נשמע באוזניי.
-״אני צריך אמבולנס בדחיפות למוסך הקהילתי בסנטה קרוז- פולס״ נימת קולי לחוצה למדי והחשש נשמע ברור כל כך.
-״יגיע בהקדם״ קולה נשמע והשיחה התנתקה.
״טום, תפקח את העיניים האמבולנס בדרך…״ אני מדבר אל טום, אבל זה נראה כאילו הוא אינו שומע.
אני נותן לו סטירות על הלחי, אבל הוא לא מתעורר, הדופק שלו חלש מאוד.
לעזאזל איפה האמבולנס הזה?!