כי מחר חיי יסתיימו אולי… (פרק 5)

"הגזמת!" אני צועקת עליה.
היא צוחקת ומסתכלת על דבי וטריאנה.
"הנה השתיינית שתמיד שנאה אותי וזה מה שעשתה לשמלה שלי שעלתה יותר מ1000!! זה מגיע לך!!" היא צועקת עליי, דבי וטריאנה צוחקות, אפילו שהבדיחה הזו לא מצחיקה, ודיי עלובה.
"את כלבה מגעילה" אני אומרת, ופתאום שומעת קליק ומסתכלת על היד של דבי.
"את מקליטה אותי?" אני שואלת, מזועזעת מהרמה של המגעילות שלהן.
"לכו לעזאזל ***** מגעילות!" אני אומרת ויוצאת.
אני הולכת ורואה את שון, אני מנסה להיתקל בו בכוונה.
"היי, מה קורה?" שואל.
"אתה מדבר איתי?" אני שואלת.
"למה שאני לא אדבר איתך?"
"כי אנג'ל לא מדברת איתי, וראיתי אותך עם טריאנה-"
"עכשיו את עוקבת אחריי?!"
"לא, אני במקרה ראיתי אותך-"
"וחשבת שאני מהטיפוסים ששפוטים לחברות שלהם?!"
הוא מסתובב ומתחיל ללכת.
"שון דיי! אל תעשה לי את זה!" אני צועקת, נשברת מבפנים.
הוא מסתובב.
אני מכסה את פניי בכפות ידיי, ופתאום שומעת קול של פלאש.
חבורה של נערות דפוקות מצלמות אותי.
אני בורחת.
לאן?
לאן יש לי?
המקום היחיד שעלה לי בראש הוא הארון של השרת, ואני נכנסת אליו.
אני מתיישבת ומנגבת את פניי במטלית לחה.
אני צריכה לחשוב.
אני צריכה לצאת מהמצב הזה.
אני אוכיח לכולם שמלני קרסון היא חזקה, ולא נשברת בקלות.
אבל הדבר היחיד שעולה לי בראש הוא להתחנן לאמנדה, אבל גם ככה אין סיכוי שהיא תסלח לי.
רגע… על מה היא צריכה לסלוח לי?!
אני צריכה אם כבר לסלוח לה, לא שהיא מצטערת!!
אני יוצאת ומאתרת את אמנדה במסדרון הרביעי והולכת אליה.
"אפשר אותך רגע?" אני שואלת.
היא מגלגלת את עיניה ואומרת: "יש לך דקה".
"תקשיבי, אני באמת מצטערת. אולי תוכלי לסלוח, או לארגן עוד מסיבה ביום שישי, כדי שאני יוכיח לך שאני לא באמת כזו" אני אומרת, אבל אנג'ל נכנסת.
"אמ, בואי, יש שיעור" היא אומרת.
"אנג'ל?" אני שואלת, מופתעת.
לחץ מתפשט בבטני ובחזי, כאילו מישהו הרג אותי עם קופסת הנצנצים שהביאה לי סטפני, אם זה בכלל אפשרי.
"בואי אמנדה BFF* שלי!!" אמרה ומשכה אותה.
אני מביטה בהן מתרחקות, לא מאמינה בכלל שאנג'ל עושה לי את זה.
אני מקווה רק שאמנדה תחשוב על מה שאמרתי לה, ותעזור לי להיחלץ מהמצב הנוראי הזה.
תעזור לי… היא בכלל הכניסה אותי אליו.
אז ממצב של שלושה חברים הכי טובים (שון, אנג'ל וסטפני) הגעתי למצב של חברה אחת, והחבר שלי, טרנס, שהיה כל כך מאוהב בי עד יום חמישי, שינה את דעתו והחליט לזרוק אותי בצורה אכזרית.
אני יוצאת לביתי, הפעם, לבד.

***

שלושה ימים.
שלושה ימים אכזרים ובודדים.
היי רגע- טלפון!!
אמא ואבא תמיד מתקשרים הביתה, והתקשרו לנייד!!
אני ממהרת לחדר שלי לקחת את הטלפון.
שיחה מ…