Estonian
הסיפור מוקדש לlukas podolski2, ששונא את עצמו, אבל לדעתי יש בו הרבה מה לתת מעצמו.

איך התאהבתי בעצמי ?

Estonian 13/06/2012 988 צפיות 9 תגובות
הסיפור מוקדש לlukas podolski2, ששונא את עצמו, אבל לדעתי יש בו הרבה מה לתת מעצמו.

ביסודי, כבר מכיתה א', כוניתי "החכם". ספרי הלימוד היו הצד החזק שלי, לא שום דבר אחר. ככה זה המשיך. הילדים בכיתה שיחקו כדורגל, ואני נשארתי בכיתה בהפסקות, עד שמצאתי את עצמי לבד.
כשהייתי לבד, ילדים מכיתות אחרות באו להציק לי, ולרדת עלי.
ככה הבטחון העצמי שלי ירד. התחלתי להיות בחור דכאוני, ושנאתי את עצמי.
אני זוכר איך הלכתי עם הילדים האחרים למגרש הכדורגל לשחק איתם כדורגל, רק כדי להנצל מאלו שיורדים עלי, אבל לא העזתי לשחק בפני הילדים מהכיתות האחרות. זה השפיל אותי, אז נאלצתי לחזור לכיתה.
רק בשיעורי ספורט שיחקתי כדורגל, וגם אז, הרגשתי שאף פעם לא רוצים אותי על המגרש. שאני סתם באמצע בשביל להתבכיין שאני מפריע.
אז הייתי בצד.
לאט לאט התחלתי לשנוא את הילדים האחרים, ולשנוא את עצמי עוד יותר.
לבסוף, הגיע המפלט שלי. בכיתה ו', יכולתי לעבור לבית ספר אחר ולעזוב את השכבה שלי.
במכינה לכיתת מופ"ת, ניסיתי להציג את עצמי כבחור עם ביטחון עצמי גבוה, וכישרוני.
עד כמה שהבנתי מהחבר הכי טוב שלי, הייתי אז שוויצר יותר מידי. לאט לאט הסתגלתי לכיתה. הכיתה החדשה לא שיחקה כדורגל, ולכן, כאשר נשארתי בהפסקות בכיתה, פתאום הייתי יכול לדבר עם אנשים.
ברגע שהתחלתי לדבר עם אנשים, היה לי מה לעשות. לא יכולתי יותר לחשוב מחשבות דכאוניות. הייתי מאושר, כיוון שהיה לי עם מי להיות.
האושר גרם לי להתחיל להנות מהחיים, ואז, אז התחלתי לאהוב את החיים ולהעריך אותם.
פתאום החיים האירו לי, ולאט לאט, האהבה כלפי עצמי התחילה לבוא.
כבר ביסודי הייתי בעל עודף משקל, אפילו עכשיו, אבל עכשיו, אני מרגיש ביטחון לרכב על אופניים כל יום. פעם פחדתי לרכב מחוץ לרחוב, כדי שילדים שאני שונא, לא יראו אותי. עכשיו, אם אחד מהם רואה אותי, אני משתמש בשיטת ה"איבדתי את הזיכרון שלי". אם הם יפנו אלי, אני רק אענה "מי אתה?".
הכיתה החדשה רק חיזקה אותי, והעצימה את הביטחון העצמי שלי.
עכשיו עודף המשקל שלי נראה קצת פחות רע, כיוון שיש לי את הרצון לשפר את עצמי. במקום השנאה שלי כלפיי, שיניתי אותה בניסיון לשפר את עצמי.
אבל מה באמת גרם לי לאהוב את עצמי?
הכתיבה!
עכשיו אני אוהב את החיים ואת עצמי. זה הכל. זה הסוד.


תגובות (9)

אני מודה לך על האכפתיות הזאת כלפיי, והכתיבה, זה למה באתי לכאן. אני מקווה שזה מה שישחרר אותי.

13/06/2012 11:43

חח מגניב…
לא חשבתי על זה ככה..
האמת שאצלנו זה שונה, ממש שונה..
והקטע ששנה הבאה אני אהיה בתיכון… שזה די מוזר להיכנס לבית ספר חדש עם חבר'ה מוזרים…
חח אין לי מושג אם אני אוהבת את עצמי אבל אולי כן… אבל לא בצורה אגואיסטית, ברור שלא!
סוד יפה חחח
זה מה שנותר לי להגיד:)

13/06/2012 11:43

באמת סוד יפה, ואני שמחה שהצלחת לעבור לכיתה אחרת ולבית ספר אחר ופשוט לעזוב את השכבה הקודמת מאחור, הם רק הפריעו לך להתקדם.
כל הכבוד על האהבה העצמית, זה דבר שהוא לא כל כך מובן מאילו.
לוקאס, לא הכל טוב, אבל הכל לטובה. אתה תמצא את עצמך ותראה שיהיה בסדר (:

13/06/2012 21:54

ואוו פשוט מושלם ממני בקי ♥

14/06/2012 03:49

זה טיפי מזכיר לי את עצמי…. :) ובאמת יצא משמ ממש טוב :) וזה חתיכת סוד ;)

14/06/2012 06:13

כיף לך.
הלוואי שאני הייתי מכונן.

14/06/2012 10:18

כל הכבוד לך שלא התביישת לחשוף סוד כמוס ואישי בפנינו…
זה ממש יפה שהצלחת בסופו של דבר למצוא בעצמך דברים לאהוב:)

14/06/2012 14:36

וואו…זה כל כך מרגש…
וזה יותר מענין מהחומר שאני לומדת עכשיו…אוף!!

14/06/2012 14:56

תודה רבה כולם!

14/06/2012 14:59
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך