עמוק בפנים…
אף אחד לא שואל מה איתי
אם אני בסדר .. ושוב אותה תחושה שאני צועקת מבפנים ומראה לכולם שאין בי שוב כאב..
פשוט לא יכולה .. מרגישה חלשה .. ומה יהיה יש דמעות .. ואף אחד לא ידע כמה קשה זה כולם בסוף שוכחים מאיפה הם ומה הם וממשיכים בחיים שלהם ..
הזמן לא נותן לי כוח .. ואני לא מרגישה שאני יכולה כבר לדבר אני חנוקה .. פשוט ככה
יושבת בצד של החדר מתהפקת שאפחד לא ישמע איך שאני בוכה .. אני זוכרת ככה בכיתי בדיוק לפני כמה חודשים .. וגם לפני שנה הפעם זה הרגשה של ריקנות .. גם זאת שבכיתי עליה כמה קשה לי וכמה רע לע תקעה לי סכין .. כאילו עשיתי לה משהו .. ואני כבר לא יודעת לאן אני שייכת , מראה לכולם שאני צוחקת בזמן שאני בוכה וכול צחוק זה זיוף בפני עצמו .. ואז שואלים אותי למה אני שותקת .. ואני לא יודעת להסביר את הרגש שיש לי וכאילו שזה יעניין מישהו .. הרגשות האלה של עצב בלבול !? אוף פשוט לא יודעת זה כאילו תקופה אחרי תקופה והכול בה כזה בבום .. ורק שירים מזכירים לי ימים שאהבתי ושאני מנסה להגיד לכולם איך אני פגועה ולמה אני בוכה .. ואף אחד אפילו לא שם לב כמה שזה כואב .. נימאס לי
תגובות (1)
זה פשוט בדיוק, אבל ב ד י ו ק מה שקרה לי לפני שנה וחצי. באמת.
יותר מהכל הייתי רוצה להבטיח לך שזה יעבור מהר, אבל אני לא יכולה. הדבר היחיד שאני יכולה להציע לך זה להיות הכי נחושה שאת מסוגלת, לבחור את החבר או החברה הכי טובים שלך, או אפילו חבר או חברה רחוקים שקל לך לדבר איתם, או אפילו מישהו מפה, מהאתר, שלא מכיר אותך והוא די סובייקטיבי (אני מוכנה לנסות אם את רוצה ♥). ופשוט לנסות להסביר הכל כמו שאת רואה את זה. יש הרבה סיכויים שזה יעבוד לך. יותר משנראה לך :)