כי מחר חיי יסתיימו אולי… (פרק 4)

אני מתעוררת, ורק אז נזכרת. אני נרדמתי כשהם עוד היו פה, והם כבר הלכו.
את רוב יום ראשון העברתי בשינה, (לנצל את החופש כל רגע), ובסוף הגיע הרגע העצוב הזה ביום, שהוא נגמר, וחוזרים ללימודים.
מה יהיה עם טרנס מחר? הוא ייגש לדבר איתי או שיתעלם? אני לא יודעת מה יותר גרוע.
אני שוקעת במחשבות עד השינה…

***
בוקר.
הבוקר המריר.
לקום לאט, להתארגן לאט, זהו פשר יום שני, ולא משנה כמה ישנתי, הלאט היה מסיבה אחרת הפעם, סיבה שונה.
היום אני אלך לבית הספר ואפגין ביטחון, אראה להם שכל מה שעשיתי זה לשפוך משקה, וזה קרה בטעות.
אני יוצאת.
הרחוב מלא כל כך, אני לא חושבת ששמים לב אליי.
יופי.
בית הספר מלא כל כך, לא שמים לב אליי.
יופי.
הכיתה עמוסה כל כך, לא שמים לב אליי.
יופי?
לא יופי!!!
היו אמורים להקניט אותי!!
לא שאני רוצה את זה, אבל המוח שלי משתגע מבפנים.
יש שיעור לשון, זה אומר שטרנס איתי בכיתה.
"טרנס?" אני קוראת לו, אני עומדת מאחוריו.
"טרנס?" אני אומרת שוב.
"טרנס!" אני צועקת לבסוף, הוא מסתובב בעצבים. "מה?" שואל.
"מה לא בסדר איתך?" אני שואלת.
"מה לא בסדר איתך?!" הוא שואל ודוחף אותי לאחור, צחוק מטלטל את הכיתה.
אני מתיישבת בשקט, מציירת ומוחקת ממחברתי כל מני לבבות קטנים, כשאנג'ל נכנסת לשיעור, ולבי מתחיל להתרומם.
אנג'ל יושבת לידי, אנג'ל חברה שלי.
"אנג'ל" אני לוחשת.
"אנג'ל" אני אומרת שוב.
היא מסובבת אליי את הראש באיטיות. "מה?"
"מה לא בסדר עם כולם?" אני שואלת.
"מה לא בסדר איתך?" שואלת אותי ואז מחלישה את קולה, כך שאני בקושי שומעת.
"את. סיכנת. את. המעמד. החברתי. של. כולנו!! אותי, את שון, סטפני, טרנס! אין פלא שהוא מתעלם ממך. הוא לא רוצה חברה פדיחה, וגם אני לא!" אני מפנה את ראשי לכיוון הקיר. דמעות עולות בעיני.
לא.
אני לא אתן להם את התענוג לראות אותי בוכה.
בסדר, אז אנג'ל לא חברה אמיתית. לפחות למדתי את זה. אבל אמנדה?
ממש לא הכרתי אותה כנראה… ביום רביעי היא הייתה ממש נחמדה, חייכה ונתנה לי הזמנה בלי לשאול, ועכשיו גיליתי שהיא מפלצת.
אנג'ל כתבה לי על הדף במחברת שלי לא לטרוח להיכנס לאינסטגרם כי כולם עשו לי אנפולוו (un-follow) ואני לא יכולה לתייג אחרים, לראות את הדברים שלהם, ובכלל, מה שווה אינסטגרם בלי עוקבים?? בפייסבוק ובוואטסאפ כולם חסמו אותי, מה יהיה?
נידו אותי מכל הרשתות החברתיות?
אני יכולה לסמוך על סטפני ושון שיהיו לצידי… נכון?
~צלצול~
אני יוצאת למסדרון ולא יודעת אם לחשוב על גועל, אכזבה או היעלבות.
שון.
שון מתנשק עם טריאנה.
עכשיו הוא מאה אחוז מתעלם ממני, אבל מה אני מופתעת? כולם עושים את זה.
סטפני באה אליי.
"היי הכל בסדר?" שואלת, מצמידה אותי לקיר.
"גם את מתביישת להיות איתי?" אני שואלת.
"לא, אני פשוט לא רוצה שינדו גם אותי, זה לא יועיל לאף אחד" אומרת, מסתכלת לצדדים ומהר שולפת מהקפוצ'ון שלה קופסא קטנה, בקבוקון קטנצ'יק. היא מפוצצת בלון מסטיק ואני מביטה בבקבוקון. נצנצים צבעוניים בפנים.
היא דוחפת אותם לידיי ואומר: "שיהיה לך יום טוב!" ומיד מסתלקת.
יום טוב…
אני מכניסה את הבקבוק לתיק והולכת לטרנס, שעומד בקצה המסדרון השני.
הוא עומד באמצע מעגל של קבוצת הבייסבול. אני דוחפת כמה מהם בדרך ושואלת: "אז אנחנו נפרדים?"
"על מה את מדברת? בחיים לא היינו ביחד!" משיב לי, כל כך אגרסיבי.
"מה?" אני שואלת. מאחוריי עומדים הגבוהים מהקבוצה.
"מי את חושבת שאת, **** קטנה!!" ודוחפים אותי אחורה.
אני עוקבת אחרי טריאנה, והיא נכנסת לחדר המחשבים, שם אני רואה אותה, דבי ואמנדה.
"את!" אני צועקת על אמנדה.
"הגיע הזמן לסדר כאן כמה דברים!!!"