אני רוצה להיות שם

"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" שאלה הגננת.
"כשאהיה גדול", ענה חיים-נחמן, "אני רוצה להיות מאושר".
היום, כולנו כבר יודעים מיהו אותו הילד: חיים-נחמן ביאליק.

עוגי ועזרא, המפלצות החביבות של רחוב סומסום, ניהלו דיון ערני בנושא עוגיות. ילדון קטן הפריע להם, וביקש את עזרתם.
"אני רוצה להיות שם"…
לא באתי לספר את שקרה באותו המעמד, את זה תוכלו לראות בעצמכם ביוטיוב.

מה באמת רצה אותו הילד? אולי הוא בסך הכל, כמו כולנו בעצם, חיפש את האושר.
איפה הוא אותו 'אושר' חמקמק?

"עכשיו אתה כאן" הודיע עוגי לילד. "ועזרא נמצא שם". אולם כשהגיע לעזרא, התאכזב.
"עכשיו אתה כאן, ועוגי נמצא שם"…

בירוקרטיה?

אם רק נסיים את שיעורי הבית, נהיה מאושרים. אם רק נסיים את מבחני הבגרות נהיה מאושרים. אם רק נשתחרר כבר מהצבא ונצא לאזרחות, או-אז נהיה סופסוף מאושרים…
אם רק נסיים את התואר… אם רק נמצא עבודה… אם רק נתחתן… אם ואם ואם… ואם רק נצא לפנסיה…

אבל דבר חשוב שכחנו בכל הדרך הארוכה אל האושר. שכחנו לחיות.

"אני שם, אני שם, אני שם!!" שמח הילדון ולרגע היה מאושר…
אולם אמא הגיעה, ושאלה "מה אתה עושה כאן??"
"כאן?" בכה הילד באכזבה, ואמא באמת לא מבינה את העוול שזה הרגע עוללה לבנה.

השמש זורחת, הציפורים מזמרות, הבריאות טפו-טפו…
האושר נמצא ממש תחת אפינו, כאן ועכשיו. במקום לחפש אותו מעבר לים, אי שם בהרי החושך, כל שעלינו לעשות, הוא לפקוח עיניים ולראות.