אהבה מחצי מבט – פרק 5

בס"ד

מהפרק הקודם:

"הוא ניסה לגעת בלחייה אך זו נתגלתה כמשימה בלתי אפשרית, "מי את?" שאל רן את הנערה,
והיא חייכה חיוך רחב וחמוד, רן כמעט נמס ממבטה, "אביה" היא ענתה בחיוך "ולך?" היא שאלה,
"רן" ענה, לפתע רן הרגיש רוח קרירה ונעימה נושבת על פניו "בהצלחה" הוא שמע והתעורר
מקריאות אימו המודאגת………"

פרק 5:
אביה התעוררה בבהלה וקמה מרגליו של חברה אילי, "מה קרה?" שאל אילי כשהתעורר בבהלה
וראה את חברתו אביה מתנשפת בכבדות, "אביה, אביה, את בסדר?" שאל אילי את אביה בלחץ
ורץ להביא לאביה מים אך אחת המשרתות הקדימה אותו ועוד לפני שהתקרב למטבח,
נתנה לו כוס מים בשביל אביה והוא רץ לאביה כשעל ידו טיפות מים שנשפכו מהכוס,
"אילי" אמרה אביה בבלבול לאחר ששתתה מעט מן המים, "מה קרה?" שאל אילי את אביה שוב,
"אני יודעת שזה יישמע לך מוזר אבל אני ראיתי" אמרה אביה והרכינה את ראשה, "מה?, מתי?, עכשיו?, זה נהדר אולי את מתחילה לראות, אני הולך לקרוא למשהו"
אמר אילי בהתלהבות וקם כדי לרוץ למקום כל שהוא אך אביה הקדימה אותו ותפסה בידו,
"לא!, לא עכשיו ראיתי בחלום" אמרה אביה בקול מעט חזק ותוקפני,
"מה? אני לא מבין, עכשיו בלבלת אותי לגמרי,
"בחלומות שלי אני בדרך כלל רואה כל מיני צורות בשחור לבן, אבל הפעם ראיתי דמות, ממשית של גבר,
שעמד מולי ואני ראיתי את צבעיו, למרות שאני לא ממש מכירה צבעים" אמרה אביה בקול שקט ורגוע,
"את ראית גבר?, איך את יודעת בכלל איך נראה גבר?" שאל אילי מבולבל "אני זוכרת קצת מהתיאורים של אימי כשהייתי קטנה" אמרה אביה והרכינה את ראשה,
"את מכירה אותו? כלומר את הקול שלו, אם שמעת בכלל" שאל אילי בחשש והחזיק את ידה של אביה,
האמת שכן, אני זוכרת את קולו אבל לא זוכרת מאן" אמרה אביה,
"אולי של אביך, שלי, של אחד המשרתים, זה אולי משהו שנמצא בתת מודע שלך" אמר אילי,
"לא, אם זה היה שלכם הייתי זוכרת אבל זה היה קול שונה, מיוחד" אמרה אביה,
ולפני שאילי הספיק לומר משהו אילי ואביה שמעו קול מתקרב ודלת הבית נפתחה,
לפתע הופיע איש בגיל העמידה, גבוה, חסון והתקרב לאביה ואילי,
"אביה" קרא אבא של אביה מעט בכעס כשראה את שמלתה של אביה מלוכלכת כולה,
אילי, "אבא" קרא אביה מבוהלת מעט, למרות שהריחה את ריחו של אבא שלה עוד כשהוא התקרב,
"איפה היית?, את מלוכלכת כולך!" שאל אביה של אביה בקול כועס,
"יצאתי לטייל" אמרה אביה בחשש קל,
"לבד?" שאל אבא של אביה בקול כועס מהול בבלבול קל,
"כן, אבא יצאתי לבד, רציתי להיות ילדה רגילה קצת לשם שינוי" אמרה אביה בביטחון,
אבל את לא ילדה רגילה אביה, ואני אוסר עלייך לעשות זאת שוב" אמר אבא של אביה בקול כועס,
"אבל אבא…" החלה אביה לומר אך אבא שלה קטע אותה "שוב אבל, את לא הולכת לבד סוף הסיפור,
אילי תלווה בבקשה את אביה לחדרה ותבקש מהמשרתות שיקלחו אותה, היא מלוכלכת כולה" אמר אבא של אביה בקול עייף, אילי הנהן לחיוב וליווה את אביה, ואבא של אביה הלך לחדרו במהירות, כשעל פניו מבט עייף.

~הצד העני~
"רן, רן, רן בוא לפה מהר" קראה אימו של רן בדאגה,
"מה קרה?" שאל רן תוך כדי ריצה וראה את אחותו הקטנה, שרועה על הרצפה ואימו מנסה להרים אותה,
"שיר" קרא רן בבהלה ומיהר להרים את אחותו הקטנה ולהכניסה לחדרם ולהניחה על המיטה,
"מה קרה לה?" שאל רן את אימו שעל פניה ניכר דאגה רבה,
"א…אני לא יודעת היא דילגה לה בבית בשמחה ולפתע היא, היא…" אמרה אימו של רן והחלה לבכות,
"די, די אמא עכשיו זה לא הזמן לבכות, פשוט לכי לקרוא לגברת רוזה" אמר רן ואימו הנהנה והלכה,
גברת רוזה הייתה הרופאה השכונתית היא למדה רפואה תוך התבוננות בעבודתו של רופא אחד מהצד העשיר שהייתה עוברת אצלו כמשרתת, היא האמינה שבריאות היא מעל הכול ולכן לא לקחה כסף או רכוש ממטופליה וכולם היו אסירי תודה לה על כך, לאחר כמה דקות אימו של רן הופיעה עם אישה מבוגרת, נמוכת קומה, בעלת שיער שיבה (שיער לבן) ובגדי היו בגדים דלים, "איפה היא?"
שאלה האישה בדאגה, ואימו של רן הצביעה על ביתה שיר שהספיקה בינתיים להתעורר וששכבה על מיטתו של רן, "ובכן בואו נראה מהי הבעיה" אמרה האישה בקול חלוד במקצת ונגשה לבדוק את שיר, היא הוציאה סטטוסקופ מתיקה (הרופא נתן לה תיק מלא במכשירים רפואיים מתנה כשהיא עזבה) והחלה לבדוק את פעימות ליבה, "אממ…אממ.."מלמלה לעצמה מידי פעם כשעברה בין בדיקה לבדיקה,
פעם בדקה פעימות לב, פעם לחץ דם וכו', כשסיימה לבדוק את שיר היא התרוממה מעל המיטה שעליה שכבה שיר כשבדקה אותה ונשמה נשימה עמוקה, היא הזקנה ניגשה לאימם של רן ושיר בפנים חמורות,
"מה יש לה?" מיהרה האם לשאול בדאגה, ורן החזיק את ידה של אימו מחשש שלא תוכל לעמוד במה שהרופאה תאמר, הרופאה נשמעה עמוק ופצתה את פיה "לצערי יש לי בשורות רעות" אמרה בפנים קודרות, ב..בב…בשורות רעות?" שאלה אימם של שיר ורן בקול חלש ובגמגום,
"לביתך יש מחלה נדירה, ראיתי אותה כבר פעם, כשעבדתי אצל הרופא ההוא, לצערי אני לא מומחית בזה ואם ביתך לה תטופל במהירות אצל רופא מהצד העשיר, היא…היא.." אמרה הרופאה בקול חלש,
"היא מה?" דחקה בה האם בדאגה, "היא עלולה למות!" אמרה הרופאה הזקנה בקול מלא כאב.

המשך יבוא……..