אהבה כפולה- פרק 18

בית ספר כבר נגמר, החלטתי לשלוח לליאם הודעה, 'אני יודעת שאתה כועס עליי בגלל השמועות שהופצו עליי ושהייתי איתך רק כדי לצחוק אלייך ואני ממשיכה לומר לך שזה לא נכון ואתה מאמין לזה, אבל לא היית צריך לשלוח לי את המכתב הנוראי הזה' ולחצתי על שלח אחרי כמה רגעים נשמע צלצול מהטלפון שלי 'על איזה מכתב את מדברת?' הוא שאל, 'על המכתב שאמרת לי שאני יכולה להתאבד כי אף אחד לא אוהב אותי כבר, זה ממש לא יפה ולא בוגר מצדך' רשמתי לו 'אני לא שלחתי לך שום מכתב כזה' הוא רשם ולא האמנתי לו 'אז איך חתום על ידיך ואיך זה שזה אותו הכתב שלך?' שאלתי 'לא יודע, אבל אם אין לך בעיה לשלוח לי תמונה של המכתב אני יוכל להוכיח לך שאני לא כתבתי את המכתב הזה' הוא ענה ומיד שלח שוב 'וזה שאני מדבר איתך כאן, לא אומר שאני עדיין מאמין לך בעניין ה"שמועות" שלא תחשבי לרגע' הוא הוסיף התעלמתי מזה כי הוא לא יאמין לי לא משנה מה אני יאמר לו הוא לא יאמין, שלחתי לו תמונה של המכתב 'זה לא אני, זה לא הכתב שלי, וכן אני מסכים איתך זה מכתב נוראי, ומי שכתב לך את זה, על בטוח זה לא אני, אני בחיים לא הייתי כותב לך דבר שכזה' הוא ענה וכשקראתי את החלק האחרון זה "אני בחיים לא הייתי כותב לך דבר שכזה" זה העלה בי חיוך קטן אבל מיד הוא כתב שוב 'זאת אומרת לא רק לך, בכללי לא הייתי כותב כזה מכתב' והחיוך ישר נמחק לי מהפנים,ליאם התנתק מהווטצאפ, כל מה שאני רק רוצה זה שיאמינו לי שאני לא באמת אמרתי את הדברים הלאה, לפתע נשמעה דפיקה בדלת, "מי זה?" שאלתי "זה גיא, אני יכול להיכנס?" הוא שאל "כן" עניתי והוא נכנס "אליסון" שאל "כן?" עניתי "זה נכון מה שאמרו שאמרת על כל התלמידים?" הוא שאל בחשש מעורב עם פחד "אתה באמת שואל?? דווקא ממך ציפיתי שלא תאמין לכל השטויות האלה, אתה אח שלי, איך אתה יכול לחשוב שאני באמת אמרתי דבר כזה?" אמרתי ודחפתי אותו מחוץ לחדר שלי ונעלתי את הדלת "אליסון, חכי תפתחי דקה" הוא אמר "אני פותחת את הדלת רק למי שמאמין לי,ובינתיים זה אף אחד, אז רק אני יכולה לפתוח את הדלת לעצמי" אמרתי ונשכבתי על המיטה, "אליסון, אני מאמין לך" גיא אמר "אז למה שאלת אותי אם זה נכון או לא?" שאלתי אותו, והוא לא ענה "לא יודע, כי כולם אומרים שזה נכון ואני מתווכח איתם שזה לא נכון, ואני רק רציתי לדעת ב-200% שזה נכון" הוא אמר ופתחתי לו את הדלת, "אליסון אני מאמין לך" הוא אמר וחיבקתי אותו והתחלתי לבכות "ז..זו ק..קר..קרלי ואשלי" אמרתי לגיא בזמן שאני בוכה "מה?" הוא אמר, כנראה הוא לא הבין כי אני בכיתי "קרלי ואשלי, הן המציאו את זה, אני לא אמרתי שום דבר מהדברים האלו" אמרתי לגיא, "זה בסדר את יכולה לבכות, תשחררי את הכל, מי עוד לא האמין לך? מי המטומטם שלא האמין לך ושגורם לך לבכות ככה? אני מכיר את אחותי יותר מדי זמן בשביל לדעת שהיא לא תבכה בגלל שתי בנות מפגרות" הוא אמר וצחקתי, גם גיא צחק "זה גם ליאם" אמרתי ובראש שיחזרתי מה שקרה בבית ספר "ליאם?!?!" גיא אמר בפליאה "כן, לא רק שהוא לא מאמין לי, הוא גם כתב לי מכתב שאני צריכה להתאבד, ושאין לי טעם לחיות כי אף אחד לא אוהב אותי" אמרתי והדמעות התחילו לצאת שוב פעם מחדש "אל תבכי" גיא אמר וחיבק אותי חזק, "אני ארביץ לליאם שככה הוא פוגע בך, לא אכפת לי אפילו להרוס את החברות שלי עם ליאם בשבילך, כי אם את נפגעת ממנו, הוא יחטוף, ומה זה המכתב המטומטם הזה שהוא כתב לך?, תראי לי אותו" הוא אמר קמתי מהמיטה, וניגשתי לשולחן והבאתי לגיא, הוא קרא את המכתב והתעצבן, "אני עכשיו הולך לליאם" הוא אמר וקם והתחיל לצאת מהבית לכיוון ליאם, לא המשכתי לרוץ אחרי גיא, כי אני מכירה אותו לא משנה מה אני אגיד לו הוא לא יוותר עד שהוא יגיע לבית של ליאם.
-נקודת מבט של ליאם-
אני לא מאמין שכל מה שהיה עם אליסון זה היה שקר, היא גורמת לי…. לתחושה לא מוכרת, מצד אחד אני אוהב אותה ומצד שני היא פגעה בי, לפתע נשלחה לי הודעה ועוד אחת, הסתכלתי קודם בהודעה הראשונה, 'מצטערת שהיית צריך לדעת מה שאליסון אמרה עלייך' קרלי שלחה לי 'כן, היא סתם שיחקה בי' עניתי לה 'רוצה אולי שאני אבוא אלייך?' קרלי שאלה, "טוב" עניתי "אני באה עוד חצי שעה.
אחרי חצי שעה קרלי הגיע, נכנסנו לחדר שלי, וכל מה שהיא עשתה, זה היה ללכלך על אליסון, זה הפריע לי שהיא רק דיברה עליה דברים רעים,"קרלי את יכולה בבקשה להפסיק לדבר על אליסון?" אמרתי בעצבנות, "טוב, לא ידעתי שהיא נושא רגיש" היא אמרה, התקרבתי עליה ואמרתי, "היא פשוט, הייתה מיוחדת בשבילי, או לפחות חשבתי שהיא הייתה, והיא פגעה בי" וקרלי אמרה "אווו.. אל תדאג אני פה" והיא שמה את ידה על הראש שלי, הרמתי את הראש קצת למעלה וקרלי הייתה צמודה לי לפנים, "אם אתה צריך משהו, אני תמיד פה לעזרה" היא אמרה "תודה" אמרתי, וראיתי את קרלי מסתכלת עליי בעיניים, היא התקרבה אליי ונישקה אותי, "מה את עושה?!?"דחפתי אותה קלות "אתה לא מרגיש כמוני?" היא שאלה "לא!! זאת אומרת אני מצטער אבל אני לא מרגישה כמוך, אני עדיין אוהב את אליסון, למרות כל מה שהיא עשתה לי, אני בכלל לא יודע למה אני ממשיך לאהוב אותה" אמרתי וקרלי קמה מהמיטה שלי ואמרה "טוב, אני עשיתי את העבודה שלי, תודה ליאם על הנשיקה וביי" היא אמרה וירדה "מה?!" אמרתי והתחלתי לרדת אחריה במדרגות אבל היא כבר לא הייתה, לפתע נשמע צלצול בדלת,הנה היא חזרה להסביר לי מה היא התכוונה פתחתי את הדלת ואמרתי "את יכולה להסביר לי מה זו הייתה.." וראיתי את גיא מולי ולא את קרלי, הוא היה נראה עצבני, פתאום ראיתי אותי עושה אגרוף ביד והוא הביא לי אותו בפנים, "מה זה היה אמור להיות?" שאלתי אותו "החזר על המכתב שכתבת לאחותי, שהיא צריכה להתאבד" הוא אמר "אני לא כתבתי לה שום מכתב כזה, גם אתה עם השטות הזאת, לא כתבתי שום!!מכתב!!!!" עניתי לו והוא שוב פעם הרביץ לי, "גיא, אני לא הולך להרביץ לך בחזרה, אבל אני לא כתבתי את המכתב הזה" אמרתי והתפללתי שהוא לא ירביץ לי פעם נוספת "רגע מה?!" הוא אמר "לא אני כתבתי את המכתב הזה" אמרתי לו "אבל עדיין המכות האלה הגיעו לך" הוא אמר ועניתי לו "למה הם הגיעו לי?" שאלתי "כי אתה חרא" גיא אמר וקיוויתי שהוא צוחק, אבל הוא לא צחק "ולמה אני חרא בדיוק?!" שאלתי "כי אתה גרמת לאליסון לבכות, ציפיתי ממך שתאמין שזה לא נכון" הוא אמר "קרלי הייתה אצלי עכשיו והיא אמרה לי שזה נכון כל מה שאחותך אממ.. אליסון אמרה על כולם כולל מה שהיא אמרה עליי" עניתי "אתה רואה בגלל שאתה מקשיב לקרלי ולא להגיון שלך, אתה פוגע באנשים" הוא אמר "אליסון באמת לא אמרה את הדבים האלה?" שאלתי "מה נראה לך? נראה לך יש לה לב לומר דברים נוראים כאלה על אנשים, היא בקושי הורגת נמלה" הוא אמר וצחק, צחקתי גם "אני מרגיש כמו אידיוט עכשיו" אמרתי " כי אתה אידיוט" הוא ענה והלך.
ואני עדיין נשארתי באי ידיעה למה קרלי אמרה "טוב, אני עשיתי את העבודה שלי" איזה עבודה היא דיברה?
-נקודת מבט של אליסון-
גיא עכשיו חזר מליאם, אבל הוא חזר בריא ושלם, "תגיד החלקת על כל השכל נכון?" שאלתי "לא קרה כלום, אני וליאם עדיין בסדר, אני הרבצתי לו אבל הוא לא החזיר לי, ונראה לי שהוא מאמין לך עכשיו" הוא אמר לי "טוב שהוא החליט שהוא מאמין לי שוב", אמרתי בלעג "אבל לא נראה לי שיהיה משהו שאת תאהבי לשמוע" גיא אמר "מה קרה?" שאלתי "לפני שדפקתי בדלת, ראיתי את קרלי יוצאת מהבית שלו" הוא אמר ואני… אני התאכזבתי התיישבתי על הספה וגיא לידי "אני מצטער" הוא אמר "לא, אין לך על מה להצטער, אם כבר ליאם צריך להצטער" אמרתי וקמתי בחזרה על הרגלים, אתה רוצה שוקו/תה/קפה?" שאלתי "לא תודה הוא ענה "טוב, הפסד שלך".

וכרגיל בבוקר חמחרת גיא העיר אותי כמו תמיד, התלבשתי וירדתי למטה, לקחתי את הסנדביץ' ויצאתי לבית ספר "אליסון חכי" שמעתי את גיא מאחורה, וחיכיתי לו, הוא הגיע עם ליאם, ראיתי את ליאם מחייך ואני ישר התחלתי ללכת יותר מהר, "אליסון!" שמעתי הפעם את ליאם קורא לי, לא הסתובבתי והמשכתי ללכת, לפתע נעצרתי והרגשתי מישהו מחזיק לי ביד הסתכלתי על היד שלי ואז על מי שהחזיק לי ביד, זה היה ליאם "מה אתה רוצה? שוב פעם לומר לי להתאבד?" אמרתי ושיחררתי את האחיזה שלו מהיד לי "בפעם הלא יודע איזו, לא אני כתבתי את המכתב" הוא אמר "טוב.. אז מה אתה רוצה??" שאלתי באי רצון להקשיב "אני רוצה להתנצל" הוא אמר ואני הרמתי את הראש שלי כלפיו מופתעת, "באמת? על מה?" שאלתי "על זה שחשבתי שאת אמרת את הדברים האלה על כולם ועלינו" הוא אמר וכשהוא אמר עלינו הורדתי את הראש עלינו ואמרתי "זה כבר לא עלינו, זה היה עלינו, לא שאמרתי את זה אבל היינו ביחד, אנחנו כבר לא ביחד" אמרתי מנסה לחייך.
נכנסתי לכיתה ואחד התלמידים אמר לי "אליסון המנהל רוצה לדבר איתך", יצאתי מהכיתה לכיוון חדר המנהל, "המנהל קראת לי?" שאלתי, "כן אליסון, בואי תשבי" הוא אמר ואני התיישבתי בכיסא "פנו עליי תלמידים שצריך להעניש אותך, על כל הדברים שאת אמרת עליהם, ואני מצאתי את העונש היחידי זה התנצלות, עכשיו הולך להיות סוג של טקס, שבו את תתנצלי על כל הדברים שאמרת על התלמידים בפני כל השכבה" הוא אמר לי וידעתי שאין לי טעם לנסות ולומר שלא אני אמרתי את הדברים האלה, פשוט הסכמתי למה שהוא אמר קמתי מהכיסא והלכתי לכיתה.
היה צלצול ומיד ירדנו לאולם ספורט כדי שאני אתנצל על כל הדברים שאמרתי, הכיתה שלי ישבה במקום אחד, אף אחד מהתלמידים לא רצה לשבת לידי, הייתי מוקפת בכיסאות ריקים, המנהל אמר "אני מזמין את אליסון להתנצל על דבריה" ואני קמתי מהמקום וכולם לטשו בי עיניים, הרגשתי את כל הדיבורים וכל הלחשושים, והתעלמתי מהכל, הלכתי כאילו אני לא שומעת כלום, והגעתי למיקרופון, "אני רוצה להתנצל על.." ונקטעתי כי שמעתי קול ברקע, אני שמעתי סרטון אני הסתובבתי וראיתי סרטון של ליאם וקרלי, אצל ליאם בבית, ראיתי כל שנייה ושנייה מהסרטון הזה, דמעה זלגה לי מהפנים, אני הסתובבתי והסתכלתי על ליאם אבל לא מצאתי אותו, ראיתי אותם מתנשקים וכל הדמעות יצאו "אני מצטערת….על…על…" אמרתי בגמגום, "על שאמרתי את הדברים האלה על כולם" אמרתי וירדתי מהבמה, ואחד התלמידים צעק "זה לא מספיק!" אני לא זיהיתי את הקול הזה, והמנהל קרא לי שוב פעם למטה, ועמדתי באותו מקום כמו מקודם, באתי לדבר ולהתנצל שוב רק שהפעם נפל עליי משהו סגול מהתקרה, עזבתי את המיקרופון ורצתי לכיתה, לפני שעזבתי את האולם שמעתי את כולם צוחקים ואני לא יכולה יותר, המכתב שכתבו לי אותו, ואני לא יודעת אם זה ליאם או לא הידהד לי בראש, להתאבד או לא? השאלה הזאת עברה לי במוח כבר הרבה מאד זמן והרבה מאד פעמים, אני שמעתי מבחוץ רעשים של הליכה, תיארתי שזה אחד המורים או המנהל אבל זה היה גיא, הוא נכנס וחיבק אותי עם כל מה שהיה עליי, "אני לא יכולה יותר" אמרתי ובכיתי עליו "את יכולה לבכות, תשחררי" הוא אמר לי, "נמאס לי!" אמרתי "איך אני אוכיח שלא אני אמרתי את הדברים עליי?" הוספתי "לא יודע, אבל יש פה מישהו שרוצה להסביר לך מה היה בסרטון" הוא אמר "אני לא רוצה לשמוע" אמרתי והפנתי את הגב שלי כלפי ליאם שהרגע נכנס "אליסון, אל תסיקי מסקנות כמוני, שאני לא האמנתי לך שאת לא אמרת את הדברים האלה, תתני לי הזדמנות להסביר מה באמת קרה" הוא אמר ואני הסתובבתי עליו, כולי אדומה מבכי וסגולה בגלל מה שנפל עליי "טוב.. נו תדבר" אמרתי "באותו ששלחת לי סמס על המכתב ששלחו לך לפני שקראתי את ההודעה שלך קרלי שלחה לי הודעה, אם אני רוצה להיפגש איתה, ועניתי לה שכן, ואז דיברתי איתך, ובאמצע קרלי הגיעה, היא כל הזמן דיברה עלייל דברים רעים, וזה הציק לי אממ.. כלומר לא היה לי נעים לשמוע את הדברים האלה עלייך ביקשתי ממנה להפסיק והיא הפסיקה והיא שמה את היד שלה על הראש שלי ומשם את כבר ראית, אבל מה שאת לא ראית זה שמיד אני הזזתי אותה ממני והפסקתי את הנשיקה" הוא אמר "אני לא יודעת איך להגיב" אמרתי ושנינו שתקנו, אני הסתכלתי על הידיים של ליאםהוא שיחק עם משהו בידיים והרמתי את מבטי עליו וראיתי שהוא מסתכל עליי, ואני צחקתי וגם ליאם צחק, "יפה לך כשאת צוחקת" הוא אמר וזה רק גרם לי לצחוק יותר ולהתעודד קצת "אני מפריע?" גיא אמר "לא" אמרנו אני וליאם ביחד ושנינו צחקנו, "יופי" גיא אמר "אליסון בואי אני לוקח אותך הביתה" גיא הוסיף "קמתי מהשולחן והלכתי לגיא, כשהגעתי לגיא הסתובבתי אחורה הסתכלתי על ליאם והוא גם הסתכל עליי, אני הרגשתי את הכל חוזר לי, כל הרגשות שלי התחזקו פתאום, אני מרגישה, פרפרים כל פעם שאני לידו, אבל אני עדיין כועסת עליו, ואני פגועה ממנו.