What Doesn't Kill You 2

הוא המשיך לחבק אותי. חולצת הטריקו השחורה שלו נצמדה על גבו, הוא חייך. אבל הוא נראה מוטרד. כמה קמטים קטנים הופיעו בין רגע, ולרגע, על מצחו. " מה קרה?" שאלתי. בלחישה. ולאחר מכן חזרתי עלייה שוב, למקרה שלא שמע. " אני בסדר, הכל בסדר, אל תדאגי…" אמר. רציתי להגיב ב- " אני לא דואגת" אבל הבנתי שהוא ניסה להרגיע את עצמו, ולא אותי. חייכתי, והתרחקתי ממנו. שוב אותם קמטים הופיעו על מצחו. ליטפתי את ידו ואמרתי: " אולי כדאי… שאני , אלך עכשיו" הוא מילמל משהו, נשקתי לא על מצחו. אבל לא כמו שתמיד, עם תשוקה וכל זה. אלא כמו אם שנושקת לבנה לפני השינה. והבעת ההשתוממות שלו, העידה עליו משהו. פעם אחת, לפני שנה, כשהיינו בשנה האחרונה בבית הספר, באחד מטיולי הסיירות שלנו, ישבנו, אני והוא, מחובקים תחת כיפת השמיים, הסתכלתי עליו במבט מנומנם ושאלתי, בעודי מסתכלת עליו, ראשו מעלי, במטו אל הכוכבים. גם אני הבטתי בהם. מחפשת אחרי אוריון, זה שרץ עם ארטמיס, ועכשיו מספרים שהוא רץ אחרי הדובה הגדולה וחרב עליו. ציחקקתי. שאלתי אותו בשקט, והוא מלטף את שיערי: " יש משהו שאני לא יודעת עלייך ואתה לא יודע עליי?" הוא נשך את שפתו. שוב אותם הרגעים שבו הוא דואג. אני תמיד ידעתי שעם אני אהיה איתו, תמיד יהיו סודות מצידו. אבל אהבתי אותו. את שיערו השחור והיפה, את עייניו החומות דבש… הכל! חזרתי מהפלאש באק חזרה לאותו הרגע. ידיו נגעו בידי, אך מבטו היה מרוחק. כאילו מגע ידי בידו לא מורגש. ראיתי… דמעה? אולי היא הייתה מהרוח החזקה. התרחקתי ממנו, ורצתי הביתה.

* * *

מצאתי את עצמי, לבושה בכותנת לבנה, כמו של משוגעים, במקום הראוי להם. כבלים היו מחוברים אליי, זימזום חשמל היה בכל מקום, רופא הירהר בשפה…. צרפתית אולי?
זר פרחים נח ליד שיערי ה.. שחור פתאום?! שיערי ההתערבב עם שושנים וורדים אדומים ולבנים. ופתק היה מחובר לזה. ובו היה כתוב: תחשבי עליי.

הבנתי מיד על מה הולכת כל המהומה. ולמה הכל בצרפתית.

זה בגללו.