“תן לי עוד סיבה לנשום” – פרק אחד עשרה
פרק 11 – שותף שלי
"מה שלום אבא? איך הוא?" ליאור שאל, אני גלגלתי את עיניי. לאבא לא רע בחיים.
"ילדים חדשים, אישה חדשה, אתה יודע." פלטתי במרירות, תוחבת קצוות שיער שנפלה על פניי בחזרה למאחורי אוזני.
"הוא מאושר?" הוא שאל, חייכתי חיוך רחב.
"אני חושבת. כן, הוא כן." אמרתי מבלי לחשוב אפילו. ידעתי שאבא מאושר, בסך הכל שמחתי בשבילו. אני יודעת שזה הזמן שלו להתחיל חיים חדשים שמפצים על החיים הנוראיים שהיו לו לפני, החיים עם אמא שלי.
"יש לי רעיון טוב," אמר ליאור, לוגם מכוס הקפה שהונחה מולו, על שולחן העץ.
"איזה רעיון?" הרמתי גבה, מסוקרנת במעט. לליאור, אין ספק, תמיד היו רעיונות נוראיים. מעניין איזה רעיון "טוב" יש לו הפעם.
"בואי לגור איתי." הוא אמר בקול רציני, אני פלטתי נחירת צחוק,
"אל תצחק איתי על דברים כאלה, אני עוד אשקול את זה ברצינות." אמרתי ושילבתי את ידיי.
"תום, ברצינות. אני גר בדירה יחסית מרווחת, עם עוד שותף, ויש לנו חדר מיותר. במקום להשכיר אותו לעוד שותף, בואי ותגורי איתי." הוא חייך חיוך רחב, ואני חייכתי גם.
"אתה רציני?" שאלתי. הערכתי אותו על עצם זה שהוא מנסה לעזור לי.
"אני רוצה לפצות אותך, על כל מה שעברת. שהשארתי אותך לבד עם אמא, ללא הגנה." הוא אמר, פניו מרצינות. הנהנתי באיטיות, חיוך עצוב משחק על שפתיי,
"שום דבר לא יכול לפצות על מה שקרה בשנה וחצי שגרתי אצלה בלעדייך."
***
המעבר לביתו של ליאור והשותף שלו היה ספונטני למדי. לא הכרתי את השותף, וכבר כל החפצים שלי היו ממוקמים בדירה.
"תקשיבי, זה בקשר לשותף שלנו," ליאור אמר, עוזר לי לפרוק את הארגזים ולארגן את כל החפצים שלי במקומות המתאימים.
"מה איתו?" שאלתי, מקפלת את בגדיי ושמה אותם בארון שבחדר החדש שלי. החדר היה בסך הכל ממש חמוד, וכן הייתה בו אווירה חמימה ומשפחתית. הקירות היו צבועים בצבע שמנת וכך גם התקרה. במרכז החדר עמדה לה מיטה זוגית אשר ממוצעת במצעים תכולים נקיים אשר הבאתי מהבית.
לצד המיטה עמדה שידה קטנה, עליה הנחתי את התמונה שלי ושל ליאור כשהיינו ילדים וגם בקבוק אישי של מים מינרליים, למקרה ואני אהיה צמאה בלילה.
הארון היה צמוד לקיר, הוא תפס נפח די גדול, אך היה יפה וחדש. הוא התאים לחדר.
"הוא… טוב, בכל מקרה, יש לך אטמיי אוזניים?" הוא שאל, אני גיחכתי, מעבירה את ידי בשיערי,
"לא." אמרתי בשקט, מנסה לחשוב על סיבה מספיק ראויה לכך שאשן עם אטמיי אוזניים.
הוא מנגן בתופים, או משהו?
"אוקיי, נקנה לך." הוא אמר במרמור, הרמתי גבה,
"למה אני צריכה לישון עם אטמיי אוזניים?" הפצרתי בליאור להסביר לי, הוא חייך חיוך קטן,
"הוא מרעיש… בלילה." אודם התפשט על לחיו, צחקתי. הוא התכוון להגיד שהוא גורם לבנות לגנוח בלילה. שהוא זיין. נו מילא, אני יכולה להתמודד עם טיפוסים כאלה.
"ליאורי, אתה מובך?" מחאתי כף וחייכתי חיוך רחב, דיברתי אליו כאילו היה תינוק,
"אל תהיה מובך, קטנצ'יק!" פרעתי את שיערו, הוא נהם,
"את רוצה להגיד לי שזה לא יביך אותך לשמוע את זה בלילה? שזה לא יפריע לך?" הוא שאל, מחייך חיוך קטן,
"זה כן, אבל אני ילדה גדולה. לפחות אני אדע שהוא נהנה." חייכתי בשובבות וצבטתי את הלחי הימנית שלו. הוא היה נראה המום.
"את לא בתולה, אני מניח?" הוא שאל-אמר. גלגלתי את עיניי,
"איך זה עניינך?" שאלתי, לא מוסרת פרטים ולא נותנת תשובה.
"זה לא." הוא העביר את ידו בשיערו. לאחר כמה דקות סיימנו לפרוק את כל הארגזים, וליאור אמר לי שהוא צריך ללכת לעבודה. הצצתי בשעון שענדתי על ידי וראיתי כי השעה הייתה עשר בלילה, ובתגובה לכך, הוא ענה שהוא ברמן בבר שבאיזור.
בנוסף, הוא אמר שהוא יחזור מאוחר, ושהשותף המפוקפק שלו יחזור כנראה עוד מעט, ולא לבד.
ניסיתי לא להתרגש מעצם העובדה שאני הולכת להיות נוכחת בסרט פורנו בבית החדש שלי, והעסקתי את עצמי בסידור כל הבגדים בארון, לפי איך שאני רוצה, ולא לפי איך שליאור רוצה.
כשסיימתי, השעה הייתה עשר וחצי, ושמעתי צעדים בחדר מדרגות וצחקוקים נשיים. לפני שתתחיל ההקרנה, רצתי לכיוון המטבח ופתחתי את המקרר, מחפשת משהו לנשנש. אך להפתעתי הלא כל כך רבה, המקרר היה ריק. טוב, לא הופתעתי בגלל שידעתי שליאור חזר רק מלפני כמה ימים הביתה, והנחתי שהשותף שלו אוכל בעיקר ג'אנק פוד.
הצעדים רק התקרבו לכיוון הדירה, ואני מצאתי את עצמי נלחצת מהמפגש המקרי. התחלתי לחזור לכיוון החדר שלי במהירות, אבל –
או-או. נתפסתי.
הדלת נפתחה, השניים נכנסו לתוך הדירה, ואני מצאתי את עצמי בסציטואציה מביכה – כשאני עם גבי אליהם, כך שאפילו לא ראיתי את מבטם!
"היי, את אחותו של ליאור?" שמעתי קול מוכר מדי, שהייתי חייבת לברר מי עומד מאחורי הקול הזה. הסתובבתי, והרגשתי את כל השמחת חיים שלי נלקחת ממני באכזריות.
מה רועי הסקסי עושה פה?
"אלוהים… גם פה אני רואה אותך!" נהמתי, רוקעת ברגלי בזעם. זה מה שהיה חסר לי.
"בייבי, מי זאת?" הבלונדינית המיופייפת שידיה היו כרוכות סביב רועי ברכושנות צייצה. הקול שלה היה צורם.
"השותפה שלי, ואחות של חבר טוב." רועי קרץ לי, איך הוא מעז? הבחורה שהוא הולך לזיין עומדת לצידו!
נהמתי בשקט והנדתי בראשי,
"זה לא אמור להיות מביך…" מלמלתי בשקט, מנסה לשכנע את עצמי, אך לשווא. עדיין מצאתי את הסיטואציה הזאת מביכה. מביכה עד מאוד.
"אז ככה, אתם תלכו ותהנו לכם, ואני פשוט אכנס לחדר שלי, אוקיי? אוקיי." אמרתי במהירות וברחתי לחדר החדש שלי. אלוהים, איך אני מסבכת את עצמי איתו בכל פעם מחדש? מה דפוק בי? או יותר נכון, מה דפוק בו?
נשכבתי במיטה ונישנשתי מעט מהדגנים אשר שמתי בשקית ניילון שקופה. שתיתי מהבקבוק מים האישי שלי, וסתם גלשתי בטלפון. לא ידעתי איך להעסיק את עצמי, וידעתי שתכף יתחילו כל הקולות.
להפתעתי, עברה שעה, ואפילו עוד אחת, אבל לא נשמעו שום קולות.
קמתי מהמיטה באיטיות, השעה הייתה שתים עשרה וחצי בלילה, הייתי מעט מטושטשת.
יצאתי מהחדר החשוך, היישר אל הסלון המואר. רועי שכב על הספה, לגופו בוקסר לבן צמוד בלבד, ועל מסך הטלוויזיה מוקרן משחק כדורגל.
אלוהים, יש לו גוף של אליל. הוא היה כל כך מרוכז במשחק, מה שהיה אפילו יותר סקסי בעיניי.
חייכתי חיוך קטן והתיישבתי בכיסא-נוח שהיה לצד הספה עליה שכב רועי,
"הבלונדה הלכה?" שאלתי, שמחה שניצלתי מהקולות המזוויעים. רועי חייך בשעשוע ואמר,
"למה? היא הפריעה לך?"
הנדתי בראשי וצחקתי,
"לא. מה פתאום? זה הבית שלך. אין לי כל זכות לגרש את הזונות שאתה סוחר." אמרתי ברשעות, מחייכת חיוך רחב ומשועשע,
"מצחיק." הוא עיקם את פרצופו וחזר להביט במשחק כדורגל.
"אז… מה? ספר לי איך עוברים עלייך החיים, שותף שלי." המשכתי להציק לו. הוא היה נראה אחד עם פתיל קצר.
"עוברים." אמר ביובש, אני הבנתי שלא הולך לי, אז קמתי וחזרתי לחדר מבלי להגיד מילה נוספת. נשכבתי במיטה, המילים מהדהדות בראשי.
שותף שלי.
***
היי, אז איך הפרק? אני ממש מקווה שאהבתם אותו, למרות שהוא היה דיי יבש. אני עצובה קצת לגבי התגובות, אבל שמחה לגבי הדירוגים. אני ממש אשמח אם תתחילו יותר לכתוב תגובות, זה באמת נורא מעודד ומדרבן, ואני לא מדברת רק על עצמי, אלא על כל כותב/ כותבת באתר. האתר הזה נועד למען התגובות, למען החוות דעת, העידודים, אז קדימה, תנצלו את זה ותחשבו שאם תגיבו יגיבו לכם בחזרה.
אוהבת אתכם, למרות שאתם לא מגיבים 3>
תגובות (7)
סיפור מושלם תמשיכיייייי
אין אין אין! כמו תמיד! זה פשוט מדהים!
כמובן שדילגתי חמש…
וכמובן שאני רצה לקרוא את הפרק עוד פעם:)
מחכה להמשך❤
תמשיכי
הכתיבה שלך נורא יפה אבל העלילה צפויה ויותר מידי מהירה לטעמי, כנראה בגלל שמצוין שזה סיפור ערסים… בכל אופן אמשיך לעקוב
התוספת של ה"סיפורי ערסים" לא הוספה בכוונה. בפרק הראשון והשני רשמתי שזה סיפורי ערסים, וגם את זה אני אתקן, כי זה לא.
בכל מקרה, הסיפור הזה לא הולך להיות צפוי
מושלםםםם אני ממש מחכה להמשך ואני אשמח עם תקראי את הסיפורים שלי:) תמשיכייי
מושלםםם