הילד בשלג פרק-1 (ערוך, שוכתב, עבר תיקון

פרק-1

הילד בשלג

חשוך כאן. קר כאן. עוד כמה שנים אהיה כלוא כאן בחושך, בקור המקפיא, בדממה הנוראה? אפילו דמעותיי קפאו. איני יודע כמה זמן אני כאן, אולי שנים? אני לא יודע איך אני נראה, גדלתי? רזיתי? צבע שערי דהה? לא יודע, אבל כל כך קר לי. חיי עמדו מלכת, מחשבותיי, זיכרונותיי, כולם קפאו! ואני! אני כאן כבר שנה או שנתיים, למרות שזה מרגיש כמו עשר שנים. מי כלא אותי פה? אני לא יודע למה, אני לא יודע! אני רק יודע שכואב לי כל הגוף ושבכל רגע עלולים לקפוא גם אדי החשיבה הקלים האלו. עד מתי? אני לא יוד.ע.

————

(שנת 2515 העיר נו יורק) קול סירנות מילאה את רחוב העיר הצר אנשים רבים ברחוב צפו במהומה כאילו היה זה הצגה טובה ולא מרדף אחרי ארגוני פשע ערפדיים שונאי אדם שגרמו כרגע לבניין שלם להישרף על יושביו, מכוניות משטרה מרחפות במהירות של 70 קמ"ש ומכוניות מרצדס ממוגנות היטב שנסעו במהירות מופרזת של כמעט 100 קמ"ש נוסעים בלי חשבון והורגים גם הולכי רגל בדרך, ממש כמו בסרטי אקשן השוטרים יורים מן החלונות אל המכוניות השחורות בכוונה לחדור את הפח המחוזק והנרדפים יורים לעבריו מנסים לתמרן בסימטאות ולחמוק מניידות המשטרה.
השעה הייתה 02.00 בלילה מוקדם מידי לטעמי אבל הפעם הצלחתי לסיים את כול סידורי היום שלי מוקדם, ברקע שמעתי מוזיקת ראפ חזקה האופיינית למועודון "סקטנס" אחד מהמועדונים שאני יושב בהם קבוע, צפיתי במסך הפלזמה של המועדון, עוד פעולת טרור כבר הרביעית השבוע, שמעתי את רמי ואת להטו הברמנים מקשקשים כרגיל על המצב המחפיר במדינה ובעולם בכלל בגלל ארגוני הפשע והגזענות הרבים שקמו במאות האחרונות צג הפלזמה הגדול שידר חדשות כמעט סביב השעון ולי כבר לא היה כוח, שוב ושוב העלו אנשים את השאלה האם בכלל היה טוב אותו הסכם בין העל טבעי והטבעי בטענה שפעם למרות שהיה פשע, אבל העל טבעי היה מוסתר לפחות עדיין המצב לא הגיע לזה!, שמעתי אותם מתווכחים על ארגוני הפשע וגזענות של בני האדם והערפדים שמנסים כול אחד להוכיח שהם טובים יותר, ארגונים כאלה שהיו אסורים בחוק גרמו לטרור רב כאילו לא היה מספיק לפני המלחמה הגדולה. קולות המוזיקה וגיבובי המילים הלא ברורים של היושבים הרבים בבר התערבבו באוזני וכאב לי הראש שפשפתי את עייני ומאוזן שמאל שלי ערפדית מטרחנת אחת דיברה אליי מילים שנשמעו כמו קשקושים חנפניים ומיגעיים, זה לא היה השעה שלי לבחור אישה להלילה ולכן התכוונתי לסלק אותה, אבל היום אפילו לא היה לי כוח לסלק מטרידניות, הייתי עייף והייתה לי סחרחורת תמידית מה שהיה אמור להדליק לי נורה אדומה אבל לא היה לי כוח לחשוב על זה, הוריתי באצבעי לבר-מן למלא לי את הכוס והוא מייד מילא אחר הוראותיי במחוות מתחנפות שבאמת כבר היה נימאס לי לראות.
שמי כריספין אני ערפד צעיר שרק לא מזמן מלאו לי 60 בעולם העל טבעי, וגם בעולם הטבעי אני נחשב כמעט אם לא אז ממש לאל קוראים לי "ערפד הגורל " וזאת בגלל היכולות שלי שירשתי מסבי על שמו אני קרוא, חיי לא מלבבים בעצם הייתי מוותר עליהם עכשיו אילו היתה לי אפשרות, חוץ מחנפנים מכל הכיוונים לא היה לי איש בעולם, עוד בגיל 13 גילו לי את האמת על עצמי ועל אחי מאז חיי שהיו נורמלים וטובים כמעט כמו כל ערפד השתנו על אף שהייתי מכובד גם לפני בגלל השושלת החשובה שלי, זה עוד היה נסבל ואפילו מהנה, אבל היום זה כבר בקושי ניסבל, אך הרגל החיים והמחוייבות שיש לי לעולם מכריחה אותי להישאר כאן, עוד מימי החטיבה כל מה שרציתי הוא להיות כמו כולם אבל מאז שהילדים בבית ספר הבינו מה זה אומר להיות אני! כבר לא יכולתי להשתלב עם כולם אפילו חבריי הטובים ביותר הפכו לחנפנים ופחדנים מעיקים וכמה שלא ניסיתי להסביר ולהשתלב לחזור להיות עד כמה שאפשר כמו כולם רק גיליתי את פרצופו האמיתי של העולם, אפילו ילדים הופכים לצבועים וחנפנים, ככול שהכוח שלך עולה, לאחר שוויתרתי על חברים נורמלים רציתי לפחות זוגיות נורמלית כמו שהיתה לאימי ולסבי המוערץ , זוגיות של אהבה אמיתית משני הצדדים ללא אינטרסים, לכן שנים שמרתי את עצמי לאחת, אבל היא לא באה שלוש שנים חיפשתי אותה בחטיבה ובתיכון אבל כול מה שמצאתי זה פרחות נמרחות שמוכנות לפשוט את עורם למעני, אם המעמד שלי לא מספיק אז העוצמה והיופי המקולל שלי עשו את העבודה, קיבלתי את הגנים המשובחים של המסטר סילבר ושל חתולת המוות, סבי וסבתי האגדיים שתמונתם הייתה מרוחה כמעט על כול ספר היסטוריה, ובעיקר במיתולוגיה העל טבעית. הייתי בעל פנים מסוטטות וחזות אנגלית מובהקת למרות שלא נולדתי שם היה לי עור שמנת ועיניים חומות שחורות עמוקות כמו שאמא שלי אמרה שהיה לסבי עליו השלום, בניגוד מוחלט לכול אלה היה לי שיער אדום כדם ארוך שבדרך כלל הקפדתי כמנהג האצילים האנגלים מתקופות קדומות לקשור בסרט שחור ואלגנטי, וכדי להשלים את התמונה שהייתה מוזרה מאליו ושוברת מוסכמות הייתי שם קבוע על אפי עגיל כסף טבעתי כמו שראיתי פעם בתמונות המיתולגיות של סבתי , אימי הייתה אומרת שלעומת כול בני המשפחה הישירה של שושלת המסטר סילבר אני יצאתי שילוב מדהים של סבי וסבתי כמו תמונה שלקחו את שניהם ושילבו יחד שערי האדום היה כשל סבתי ותווי פני היו כאילו נלקחו מי סבי כך היא תמיד אמרה, לעומת זאת, ג'ונתן אחי התאום היה שונה לחלוטין והיא אמרה לי תמיד שהוא היה דומה לאחייה שתי טיפות מים , אבל היום כול זה לא משנה המשפחה הקטנה ומאושרת שהיינו אינה עוד אימי מתה אחי רחוק מי כאן והם כול מה שהיה לי ולאחר הריב הגדול דודי בא לבקר לעיתים נדירות, כול מה שרציתי זה להיות כמו כולם, בימי התיכון למרות שחיפשתי לא מצאתי זוגיות אמיתית אהבה אמיתית מאז התייאשתי מכולם וחלטתי שבמקום לשנוא את מצבי עליי לנצל את כול מה שמסביבי שהיו שמחים להיות מנוצלים על ידי, לכן בגיל 17 החלטי מתוך יאוש לא לחכות יותר ולגלות מה זה אישה, הסובבים אותי הפכו בעבורי לחפצים ככה התייחסתי אליהם בדיוק כמו שהם התייחסו אליי, כאל חפץ שאמור להגן עליהם מפני אוייבהם, מאז נעשתי מכור, אבל ידעתי בדיוק למה ולמה התמכרתי בניגוד לאנשים אחרים שלא מודעים לעצמם, התמכרתי לסקס אבל לא בגלל שאהבתי את זה אלה בגלל שלרגעים הספורים הייתי שוכח מין הרייקנות התמידית בלבי, אך יום למחרת הייתי מקפיד לשלח את כול מי שלא תהיה שישנה ליידי במיטה בעניין זה היה לי חוק אחד אף פעם לא עם אותה אישה יותר מפעמיים.
חוץ מי היותי ערפד הגורלות שלטתי גם בשתי שושלות חזקות השושלת של סבי והשושלת של אבי, שני השושלות האלה הם מהחזקות בעולם העל טבעי, עסקים חוקיים וגם עסקיים לא חוקיים רבים היו תחתי, השושלות שלי שלטו באזורים נרחבים בארצות הברית ובעולם אלה היו העסקים שבני השושלות שלי ניהלו אבל בתור האדון שלהם כול מה שהיה שלהם היה שלי כולל העסקים כולל בני משפחותים וכול רכוש כול שהו שהיה להם, ככה הדברים עובדים בשושלות ערפדים, בגלל כול זה הייתי חשוב גם בעולם הטבעי, ראשי מעצמות גדולות קרקרו סביבי ואנשים חשובים מי כול העולם, ובכול זאת, כול זה, זה רק צביעות, איש לא אוהב אותי רק מתחנפים עלי בגלל הכוח שלי אבל לאף אחד לא באמת אכפת ממני ואי-אפשר לאגיד שאני לא אשם בכך, למרות שנולדתי ערפד הגורלות ואם זה אין להתווכח עדיין דברים רבים שעשיתי אביו אותי למצב המבודד הזה. חיי בזבל בא לי למות. כך ישבתי כול הערב ונזכרתי בימים המתוקים והתמימים של היותי ילד.