lying in the snow – פרק 40-פרק אחרון ♥

אני מתנצל על ההפרעה,אני צריך לרשום את שם הילד"הרופא התפרץ
"ליאם"מוניקה אמרה וחייכה.
לא יכולתי להיות יותר מאושרת,בראד שיתף אותי ברגע המאושר בחיו.
כעת אני בטוחה,הוא הגבר בשבילי.

אני מתקדמת בכיוון שביל הפרחים המונח על הרצפה,מסתכלת לצדדים ומנסה להבחין איפה אני.
הכל כלכך ירוק,המון עצים ושיחים בדרכי,פרחים מכל הסוגים.
ריח של מים הגיע לאפי,התבוננתי סביב מנסה לראות אם יש מפל מים באיזור או נהר,שומעת את הציפורים שרות.
אני ממשיכה ללכת בעקבות השביל,ליבי לא רגוע ואני משתוללת בתוכי,אני לא אוהבת את המשחקים האלה.
רוח קלה חלפה על פניי,משאירה אחרייה ריח של מפל מים,הייתי בטוחה.
כבר יכולתי לראות את קצה שביל הפרחים,שמחתי בליבי שזה עומד להיגמר ואוכל לדעת היכן אני נמצאת.
התקדמתי במהירות ובצפייה לקצה השביל,מסתכלת מסביב ולא רואה דבר חוץ משלושה שבילים.
הסתכלתי על הרצפה,מבחינה בפתק קטן.
אני מרימה אותו לידיי,פותחת אותו וקוראת את הכתוב.
'תעקבי אחרי השביל שבו מופיע הדבר החשוב ביותר עבורי' קראתי והתבוננתי על השבילים,רואה על העצים פתקים קטנים.
חייכתי מעט והתקדמתי לעבר העץ הראשון שאחריו מופיע השביל הראשון,פותחת את הפתק ורואה את המילה 'כסף'.
ציחקקתי מעט,נזכרת בכמה בראד יכול להיות קמצן לפעמים אך ברגעים מסויימים הוא מסוגל להוציא את מיטב כספו על שטות קטנה.
עברתי לעץ השני,פותחת את הפתק ורואה את המילה 'משפחה'.
לא היססתי רגע נוסף,ידעתי שגם אם בפתק האחרון היה רשום את שמי,בראד תמיד יעדיף את המשפחה.
התחלתי ללכת בעקבות השביל,כשלפתע הופיעו מולי מספר פרפרים ועפו בשורה אחת.
הסתכלתי עליהם והופתעתי מיופים,כלכך הרבה צבעים בפרפר אחד קטן.
המשכתי ללכת,חיוכי לא יורד מפניי,הייתי מוקסמת מבראד.
הגעתי לסוף השביל,רואה 3 שבילים נוספים ורואה פתק על הרצפה,מחייכת חיוך רחב כשהבנתי שצדקתי.
'מה המאכל האהוב עליי?' היה רשום על הפתק,צחקתי לעצמי כי ידעתי שזאת השאלה הקלה ביותר שיכל לשאול,הגעתי לעץ הראשון ובו היה רשום לאזניה,ידעתי שזה המאכל האהוב עליו אבל אני מכירה את בראד טוב מידי,הוא יתחכם.
הגעתי לעץ השני,רואה שעליו רשום סטייק.
הרגשתי מבולבלת,הבנתי שזה לא הולך להיות קל.
התקדמתי לעץ השלישי,מתבוננת בפתק ורואה שכתוב ספגטי ברוטב שמנת פטריות.
ליקקתי את שפתיי כשנזכרתי ביום שבראד לקח אותי לאכול במסעדת ספגטי,שנינו הזמנו ספגטי ברוטב שמנת פטריות ולא יכולתי שלא להזמין עוד מנה,הטעם היה עילאי.
ידעתי שבראד יעדיף בשר,הוא תמיד מעדיף בשר,אך ידעתי שבלאזניה שהוא מתכוון יש גם בשר,הוא לא אוהב לאזניה חלבית.
לאחר מחשבה ארוכה,החלטתי ללכת על הסטייק,בראד לא יכול לעמוד בפיתוי של סטייק.
התחלתי ללכת בשביל,מקווה שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
לאחר מספר דקות של הליכה,התבוננתי בקצה השביל והבחנתי בפתק מונח על הרצפה,חייכתי חיוך רחב.
'מוכנה לשאלה הגורלית?
מה הדבר שאני הכי רוצה בעולם?'קראתי את הכתוב והתבוננתי על 2 שבילים מולי.
ידעתי שזה הולך להיות קשה,יש רק 2 שבילים כך שהאפשרויות הולכות ומצטמצמות.
התקרבתי לעץ הראשון,בולעת רוק בכבדות ופותחת את הפתק שהיה תלוי עליו.
'להיות מאושר' היה כתוב על הפתק,חייכתי חיוך קטן והתקדמתי לעץ השני,פותחת את הפתק שהיה תלוי עליו.
'להיות איתך' היה כתוב על הפתק השני,חיוכי ירד והתבוננתי על שני השבילים.
חרדה תקפה אותי,עומדת קפואה מול שני השבילים,לא יודעת במה לבחור.
לאחר מספר דקות,החלטתי ללכת על השביל של האושר.
איני יודעת אם צדקתי,אך גם אם לא,אני יודעת שזאת הבחירה שאני הייתי בוחרת אם הייתי נשאלת את השאלה הזאת,האושר בשבילי הוא חשוב יותר מהכל.
התקדמתי במורד השביל,רואה מפל מים עצום מולי.
התבוננתי על היופי המרהיב,על הגבעות הירוקות,על הצבע האדום-כתום של השמיים.
אני מגיעה לקצה השביל ונכנסת אל שדה פרחים ענקי,מתבוננת סביבי ונדהמת מהיופי.
לפתע הרגשתי ידיים שעוטפות את מותניי,חייכתי חיוך רחב,גאה בעצמי בכך שידעתי את כל התשובות.
"אם הגעת עד הנה כנראה שאת האישה המתאימה בשבילי,האישה שאני צריך בחיים,האישה שמכירה אותי יותר מכל אחד אחר בעולם"הוא לחש באוזני וסיבב אותי אליו באיטיות.
"השאלה היא,האם אני הגבר המתאים לך"אמר מחייך ויורד לאט לאט על הברך,הדמעות איימו להתפרץ,בלעתי רוק בכבדות כשליבי קפץ בחוזקה.
"שגב,אנחנו מכירים כלכך הרבה זמן"אמר מוציא מכיסו קופסה.
"אתה הולך ל.."מלמלתי לאחר שהמציאות הכתה בי לראשונה.
"תתחתני איתי?"שאל פותח את הקופסה,בעודי מתבוננת בטבעת המופלאה שנמצאת מולי,יהלומים קטנים הקיפו אותה,הוא בהחלט יודע מה הטעם שלי.
התבוננתי בו,חסרת מילים,כשהוא מסתכל עליי בחיוך קטן ואוחז בידי.

התיישבנו בשולחן האוכל,מוניקה חזרה מהחדר של ליאם והתיישבה במקומה,מהנהנת בראשה שהוא נרדם.
זה היה חג המולד הראשון של כולנו יחד,ההורים של בראד היו כאן,לין וסטיבן,דניאל והחברה החדשה שלו,אבא שלי וג'ולייט ומוניקה ואלכס עם ההורים של שניהם.
מעולם לא ראיתי שולחן כה גדול אצלי בבית,האווירה היה טובה.
התבוננתי במוניקה ואלכס,צוחקים ומחייכים,הם הזוג הכי יפה שראיתי.
ליאם כבר בן שנה,הזמן עובר כלכך מהר.
בעודי שוקעת בבועה שלי,הרגשתי את היד של בראד מלטפת את הברך שלי,התבוננתי בו מחייכת,אוחזת בידו ומשחקת עם טבעת הנישואים שלו.
התרגשתי,חיכיתי לרגע המתאים ביותר על מנת להודיע על הודעתי,אפילו בראד לא יודע.
קמתי על רגליי,כשבראד מסתכל עליי במבט שואל וכולם מפנים את מבטם אליי.
"אני רוצה להודיע לכם הודעה חשובה"אמרתי וליבי דפק בחוזקה,דניאל חייך אליי חיוך רחב,הוא היחיד שיודע שהתחשב בכך שהוא ראה אותי מקיאה לראשונה,בראד היה בחול באותו זמן לעינייני עבודה.
"אם חשבתם שהשולחן הזה מספיק גדול,אז טעיתם,כי הולך להצטרף אלינו עוד מישהו בקרוב"אמרתי וכולם הסתכלו עליי במבט שואל.
"עוד מישהו אמור להגיע?"מוניקה שאלה,כשאני מצחקקת.
"כן,אבל אני עדיין לא יודעת אם זה מישהו או מישהי"אמרתי ולין התבוננה בי עם עיניים פקוחות לרווחה.
"לא נכון"אמרה ואני הנהנתי,כשהיא קופצת מהשולחן ומחבקת אותי בחוזקה.
"מה קורה פה?"שאל אבא שלי ולין התנתקה ממני.
"היא בהריון!"לין צעקה וכולם הביטו בי פעורים פה.
"מה?"בראד שאל וקם מכיסאו,מסתכל עליי במבט לא מבין.
"אני בהריון בראד"לחשתי וחיוך רחב הופיע על שפתיו,הוא נישק אותי וחיבק אותי בחוזקה,לוחש באוזני 'סוף סוף'.

"אני לא מאמין"בראד אמר כשאני נשכבת על החזה שלו.
"גם אני לא"אמרתי עם חיוך חושף שיניים,הייתי מאושרת.
הוא ליטף את גבי,מנשק את ראשי.
"בקרוב נהיה משפחה"אמר
"אנחנו כבר משפחה"אמרתי מסתכלת עליו,כשהוא מנשק אותי ומחייך.
"אני אוהב אותך"
"גם אני אוהבת אותך בראד."

החיים יכולים להוביל אותך לכלכך הרבה מקומות,הם יכולים להכניס אותך לבוץ ובו זמנית להוציא אותך ממנו.
אני למדתי שהחיים נתונים בידיים שלך,אתה יכול לשנות את העתיד שלך,לשנות את הגורל.
יש בנו הכוח לשנות,הכוח לקחת את עצמו בידיים.
יש בנו הרצון להפוך את העולם הקטן והפנימי שלנו לעולם טוב יותר,שמח יותר.
לכל אחד יש אפשרות להחליט,ללכת בדרך הנכונה או ליפול.
אך זכרו,אם לעולם לא נפלתם,לא תוכלו לדעת מהי הדרך הנכונה.
תעשו טעויות,תיפלו כמה שיותר,כי מהטעויות האלו לומדים לחיות את החיים.
כל יום תשאלו את עצמכם,האם טוב לכם?האם אתם מרוצים ממי שאתם?הייתם רוצים להיות מישהו טוב יותר?לשנות בעצמכם משהו?קחו את עצמכם בידיים,תעשו את השינוי,תהפכו את החיים לטובים יותר.
נשאלתי פעם האם אני מאושרת.
אני עניתי 'אני מאושרת,כי אני יודעת שאני אהיה מאושרת.'

~תודה רבה!ניפגש בסיפור הבא~