אדם וחוה -מפגש מחודש

אדם וחוה מפגש מחודש.

לאחר שנים שלא התראו נפגשו אדם וחוה בישראל.
יום אחד לקחה חוה את נכדיה לגינה באזור מגוריה,
בעוד הנכדים משחקים בארגז החול ישבה חוה על ספסל והביטה עליהם,
ואז, לפתע פתאום היא שומעת קול , "גברת אפשר לשבת לידיך?
בלי הסתכל ענתה, כן, בבקשה.
האיש התיישב והתחיל לדבר כאילו לעצמו, או אולי הוא פשוט חשב בקול?
ואולי זה קולו של הגעגוע לימים ומקומות אחרים?
"כמה שונה הגינה הזאת מהגן הגדול שגדלתי בו",
היו שם עצי פרי, ציפורים ונחל מים זרם לכל אורכו..אה, היו ימים..
לחוה היה נדמה שהיא שומעת קול מוכר, הסתובבה וראתה אותו,
"זה לו יתכן" חשבה, "איך הגיע דווקא לגינה הזאת, לספסל הזה?,

חוה הסתכלה עליו בתשומת לב ושאלה: אתה ,לא במקרה אדם?
כן, אני אדם , ואת? איך את מכירה אותי? רגע את חוה, חוה? לא יתכן..
רצה כבר לחבק אותה אך היא נרתעה, "אני עדיין כועסת עליך"
אמרה לו וקמה ללכת, לא, "אל תלכי בבקשה,
שנים אני חושב עליך ותוהה אם אזכה לראות אותך שוב"
שבי בבקשה, התגעגעתי אליך מאד.
"אני לא רוצה לראות אותך, רק בגללך גורשנו מגן העדן."

מה? איך את מעזה? מי אכלה ראשון מהתפוח ?
ומי שכנעה אותי גם לאכול? לא את?
אני, אבל אתה חלש אופי , היית צריך למנוע ממני לאכול
ובמקום זה אתה אכלת בעצמך, לא עמדת בפיתוי..
היית צריך לשמור עלי, לא היית צריך לאכול.
אם לא הייתי אוכל אז היה האל מגרש רק אותך והיה מפריד ביננו ,
ככה לפחות היינו יחד עד שהסתדרנו ואז את פתאום בגדת בי.
חוה הרימה את קולה ושאלה:
שאלת את עצמך למה בגדתי בך?
למה נמאסת עלי?
אז, אני אגיד לך . בגלל הרכרוכיות שלך.
אם היית עוצר בעדי , אז לא הייתי אוכלת,
במקום זה גם אתה אכלת ועוד בתאווה.
ואז כשגורשנו בקושי פרנסת אותנו,
הייתי צריכה לעבוד בכל עבודה כדי לפרנס את הילדים
ולהחזיק את הבית.
אז מצאתי מישהו שווה יותר ממך,
הוא אהב אותי ואת הילדים והיה לו הרבה כסף,
אז למה שלא אלך? חוה המשיכה לדבר ,
אתה נעלמת, את הילדים שלנו לא ראית ואפילו לא שמרת על קשר.
אתה בלי עמוד שדרה בכלל.
תמיד תהיתי איך הסתדרת בחיים? האם התחתנת? נולדו לך ילדים?
"לא, נשארתי לבד" ענה אדם, אהבתי אותך חוה, לא יכולתי לאהוב אחרת.
הפסדת, מה לעשות ככה זה בחיים.
תראה את הנכדים המדהימים שלנו, הנה פה בארגז החול ובנדנדות..
כמה יש? שאל אדם והסתכל עליהם.
"או הרבה, ברוך השם, נולדו לי עוד ילדים מהגבר שלי"
ועכשיו , לך בבקשה שלא יראו אותי מדברת איתך, רכילות מתפשטת מהר,
הבעל שלי קנאי מאד.
אני לא צריכה בגילי שערורייה, אמרה חווה וקמה ללכת משם כשהיא קוראת לילדים ללכת אחריה..
רגע, בבקשה אל תלכי,אמר לה אדם, "איך אני יכול להתקשר אליך?"
"אני רוצה להכיר את הנכדים שלי", אין לי משפחה אחרת, בבקשה..
אחשוב על זה, אהיה בגינה עוד שבוע כמו היום.
אל תעקוב אחרי בבקשה.
כך נפרד אדם מחוה פעם שנייה ולא ידע אם יראה אותה שוב,
ליווה אותם במבטו עד שנעלמה מעיניו.
הוא המשיך לשבת עוד זמן מה על הספסל בגינה והיה עצוב ומהורהר..
"אני עדיין אוהב אותה, היא יפה כתמיד ומתמיד אבל היא לא שלי",
חשב וקם ללכת אל הבית הריק, כשהיא מלווה אותו במחשבות.