מטוס נייר פרק 8

הקשר שלנו רק החמיר. אנחנו כבר לא יצרנו קשר עין בבית הספר, לא יצרנו קשר עין ברחובות. השיחות במטוסי הנייר שלנו דלו. דיברנו ממש מעט. ואת האמת, לא יכולתי להאשים אותה. היא ראתה ואני ראיתי, שגיליתי עליה משהו שהיא מנסה להסתיר מכולם. אני בטוח שהיא לא תכננה שאני אקום ויראה אותה מעשנת ודומעת בשקט לעצמה. זה היה מוזר מאוד, יותר מידי. עזבתי אותה לכמה זמן, והיא ישנה והייתה משועשעת. מה קרה שלפתע היא החלה לבכות ולעשן. רוב הזמן אני רואה שהיא תמיד הולכת הכי אחרונה. הכי אחרונה לקפטריה, הכי אחרונה לכיתות, הכי אחרונה לבית הספר, והכי אחרונה הביתה. תמיד הטרידה אותי המחשבה שמשהו נורא קורה לה והיא לא מנסה למצוא עזרה בכלל. אבל, לא טרחתי לנסות אפילו לברר. תמיד נראה לי שבכל מקרה היא תתעלם מימני, או תשנא נושא, או תמציא תירוץ שהיא צריכה ללכת. זה נראה לי ממש מיותר לנסות לדבר אליה כשזה ברור שהיא לא תדבר. אז, נתתי לה את חופש השתיקה שלה.
הלכתי חזרה מבית הספר לתחנת הרכבת. הייתי ממש עייף וכשנכנסתי לרכבת שלי פשוט עצמתי את עיני וחיכיתי לשמוע שאני יגיע לתחנה שלי. עם הזמן הרגשתי שיותר ויותר אנשים נצמדים אלי. פתחתי את עיניי בעייפות וראיתי שמסביבי הרבה אנשים, ואליס צמודה אלי במבט מעוצבן לא מסופק על פניה. הסתכלתי עליה ועל המצב שלנו בבלבול. "אל תגיד כלום. פשוט כלום" היא אמרה עצבנית. ראיתי שהרכבת עוצרת בתחנה שלנו, אך לא הצלחנו לזוז מרוב אנשים, ושמעתי הרבה אנשים מקטרים שלא יכלו לצאת. לבסוף התחלנו לנסוע לצד אחר ברכבת, הצד השני. "את מתכוונת מתי שהוא להגיד לי מה קרה באותו לילה?" שאלתי אותה בייאוש קל, בעוד היא עדיין צמודה אלי מרוב אנשים. "אתה באמת רוצה לדבר על זה עכשיו?" היא שאלה עצבנית. "אני לא רואה דרך שתוכלי לברוח מזה." אמרתי לה בציניות. "אתה אף פעם לא תבין שאני לא רוצה לדבר על זה עם אף אחד, אז זה כולל אותך" היא אמרה בזלזול, נאחזת בחולצתי כשהרכבת נעצרה בתחנה. "אני עכשיו כלול במצב הזה, אז אני צריך לדעת מה קרה. רגע אחד את שיכורה וידידותית רגע שני את קרה ומרחיקה את כולם מימך" אמרתי לה ברצינות ובשקט. "כי ככה אני. אני שונאת להתקרב לאנשים יותר מידי. שנאתי את זה שהתקרבתי אלייך יותר מידי" היא אמרה אלי בכעס כשראיתי רק עצב בעיניה. "זה בגלל החבר שלך?" שאלתי אותה ברצינות והיא השתתקה. "מה?" היא שאלה מופתעת. "את מתחילה להתרחק מימני כי חבר שלך עצבני עלייך. זה למה את מתרחקת מאנשים, את מפחדת שתאבדי אותו" אמרתי לה והסתכלתי עליה. "אתה לא תבין" היא אמרה וניתקה קשר עין. "אני לא רואה מה יש לא להבין? גם אם אני הייתי אוהב אותך, לא הייתי שמח לראות שאת רוב הזמן שלך מבלה עם בחור אחר, אם הוא ידיד שלך אפילו" אמרתי לה ברצינות ואחיזתה התהדקה לאגרוף. "המצב בנינו יותר מסובך. אל תכנס לזה" היא אמרה לי בשקט. "אז למה את נשארת איתו אם זה מסובך ביניכם?" שאלתי אותה בייאוש קל. "כי אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי, ויש לו חששות לגבי כי הוא לא רגיל שפתאום יש לי ידיד קרוב" היא אמרה יותר עצבנית. "אז למה פשוט לא אמרת לי להתרחק?" שאלתי אותה כאילו זה הדבר הכי קל לעשות. "כי זה היה קשה לי. כל הזמן אתה עזרת לי. רק לפני כמה ימים הוצאת אותי מבר כשהייתי חסרת הכרה. אם היית בחור נורמלי היית לוקח אותי לשירותים שנמצאים שם, עושה איתי משהו והולך, ומשאיר אותי שם לבחור הבא. אבל לא. אתה לקחת אותי הביתה, ותמכת בי כשהקאתי והלכתי בין חדרים, ואז גרמת לי להרגיש טוב." היא אמרה בקול קצת רועד והסתכלה עלי. "אני לא אמורה לבוא, לבן אדם שעשה בשבילי משהו כזה, ולהגיד שיתרחק כאילו הוא עשה לי משהו רע" היא אמרה בשקט. "אבל את בכל מקרה עושה את זה. ואת מחביאה מימני את הסיבה, מה שקשה יותר" אמרתי לה ברצינות. "טוב זה לא נראה שקשה לך" היא אמרה גם ברצינות. "כי אני לא יכול להאשים אותך. אני מבין שאת רוצה להסתיר את הסיבה שעישנת בלילה ובכית. אני כבר מכיר אותך, ויודע שאין טעם שאני אציק לך כדי שתגידי לי" אמרתי לה בייאוש והסתכלתי עליה. היא הסתכלה לצד בעוד שמענו עוד קיטורים על תחנות שפוספסו, גם בגלל האנשים שנמצאים סביבנו וחוסמים לנו את הדרך. "איך אתה מכיר אותי כל כך טוב?" היא שאלה לבסוף בשקט. "כי אני מכיר אותך. ואני יודע מה טוב לך" עניתי לה בשקט והסתכלתי עליה בחיוך קטן. היא הרימה אלי את מבטה לבסוף וראיתי שדמעות עומדות בעיניה. "תודה" היא אמרה וחיבקה אותי סביב הצלעות. "על הכל" היא אמרה בשקט. "אף פעם לא אמרתי לך להפסיק להגיד לי תודה" אמרתי בציניות והיא נתנה לי מכה בגב. "אל תהרוס את הרגע" היא קטרה, והתרחקה בס"מ מימני בגלל חוסר מרחב. הוצאתי לורד דק מכיס הג´קט שלי, ותפסתי את ידה, והתחלתי לרשום את מספר הטלפון שלי על אזור הוורידים. "אם קורה לך משהו, שתוכלי להתקשר אלי" אמרתי לה בחיוך בעוד כתבתי את ידה. "אתה כתבת עם לורד?" היא שאלה מופתעת והסתכלה על מה שרשמתי. "צריך שזה ישאר לתקופה ארוכה" אמרתי והחזרתי את הלורד לכיסי. "נו אידיוט, מה אם חבר שלי יגלה?" היא שאלה עצבנית ונתנה לי מכה בחזה. "תגידי שזו ידידה. אני יעשה שזה הטלפון של אלכס" אמרתי לה בגיחוך. "טוב. אבל לא קל יותר אם אני ארשום את המספר בטלפון?" היא שאלה בגיחוך. "יקרה מצב ולא יהיה לך את הטלפון איתך" אמרתי ומשכתי בכתפיי. "אתה ממש אידיוט" היא אמרה ושילבה את ידיה. "את נמשכת לאידיוט הזה" אמרתי לה בחיוך ציני והיא נתנה לי מכה חזקה בכתף. "יש לי חבר, אל תשכח" היא אמרה ושילבה את ידיה בעצבנות. "אבל זה כיף לעצבן אותך" אמרתי לה בציניות. "זה גם כיף להרביץ לך" היא אמרה כשחיוך קטן הציץ מפניה. "את רעה" אמרתי בשילוב ידיים. "אני אישה" היא אמרה בהרמת גבות וחיוך משועשע