שני אבות ושני בנים.

"אתה בנו של האיש שנפטר?" שאלת אותי ביום לווייתו של אבי. "כן" עניתי. "גם אבא שלי מת" אמרת, ושנינו שותקים. הולכים לראות את הקברים, שני אבות ושני בנים.
זו השיחה היחידה שלנו, שלי ושלך. שיחה שאני נושא עמי מאז אותו יום עצוב לפני שמונה שנים.

היום קוברים את אחי הגדול ליד הקבר שלך.
גיליתי שנהרגת בתאונת דרכים לפני כמה חודשים, כשהיה עוד קיץ. עכשיו חורף.
קברו אותך מול קבר אביך, ואת אחי קוברים מול קבר אבי.
שני אבות ושני בנים.

"אתה הנער שדיבר איתי לפני שמונה שנים" אני לוחש בבכי אל האוויר. "אתה הנער ששתיקתו תשמר איתי לעד" אני מייבב.

הנפשות שלנו קשורות יחדיו. הנפש שלי לעומתך, מצולקת וכואבת.
תדע שאני זוכר אותך. תדע שבשבילי אתה אח גדול, אף על פי שדיברנו רק פעם אחת.

היום פגשתי את אמא שלך לראשונה. היא באה לנחם. היא בוכה.
גם אני בוכה.
אני שבור.

הלוואי ויכולתי להכיר אותך יותר.
תשמור על אח שלי שישן לידך.

מהילד ההוא שאבא שלו מת, לפני שמונה שנים.