קחי עוד נשימה
אני נחרדת .
מוצאת את עצמי במקום גבוה , מרוחק , נוגעת בשמים הכחולים .
העננים כבר לא מחייכים אליי, יש שם איזה ענן גדול ואפור –הוא מפחיד אותי.
אני עומדת שם בוהה בעננים מישהו מוכרח להסביר לי מה עושים במצבים כמו זה .
אני שומעת את העננים מצחקקים עליי .
הרוח מעיפה לי את השיער לאחור ,אני עוצמת עיניים.
נושמת נשימה עמוקה ממלאת את עצמי בכוח ,בכוח שבוודאי אזדקק לו .
כל נשימה כזו ממלאת עוד מאגר ,שבשעת בצורת ישרת אותי .
הרוח מכה בי – צריך לחזור .
אני נושמת לרגע , נותנת מבט חטוף בענן .
חושך . עכשיו את בתפקיד האמא.
תגובות (4)
הקטע הזה מתחבר לקטע השני שהעלת על האימא .. אני לא יודעת עם צ'ה שאת כובת באמת עליך ואם כן שתדעי שאת ממש חזקה ובשביל אימא שלך יותר
את כותבת פשוט מדהים ויפה ומילים שיכולות לתאר מצב של כול אחד היום
כן , זה באמת מה שעובר עליי. אלו החיים שלי – לטוב ולרע.
באמת תודה שאת מגיבה -מעודדד ממש !!
חחח ותודה באופן כללי
וואו מדיהם. אהבתי. הכתיבה שלך מרגשת
מדהים