מעטפה קטנה

באותו היום נכנסו לבניין פנים חדשות המבשרות על חדשות מרעישות ומפתיעות.
באמת תהיתי לעצמי, עד כמה אדם יכול לחולל שינוי אצל שכניו, אשר חיים באותה הצורה לאורח רב חייהם.
האם יתכן שאדם זר יגרום לכזו פזיזות אצל קרוביו ומשפחתו אשר לא אמרה דבר אל שהחליט לברוח להוליווד.
אדון נכבד, אמרתי כשבפי חתיכה לעוסה של תפוח עץ אדום.
אוכל לעזור לך ? אתה מחפש דייר מהבניין ? מעוניין לרכוש דירה ?
האדון הזר נעמד ואף לא הגה מילה מפיו עד שגברת ירדן החביבה מקומה שלוש יצא מהמעלית והחלה קרבה לאיש.
פניה היו סמוקות מעט ושפתיה היו צבועות בוורוד בוהק אשר סימל שיום מיוחד לה היום, אך כוונותיה היו נסתרות.
במהירות פתחה את תיקה ושלפה מעטפה חומה קטנה, הסתכלה עליה למשך זמן ממשוך ולבסוף התקרבה עלי וביקשה: אדון יעקב החביב, אני רוצה לשאול אותך שאלה.
בבקשה עניתי בחפזות והתאמצתי להיראות נחמד.
אתה יכול למסור את המעטפה הזו שבידיי לגברת שושן מקומה ראשונה כשתגיע לבניין בשעות הערב ?
חשבתי במהרה, ועניתי בהחלט גברת ירדן אני אמסור לה את המעטפה ואגיד לה שאת מוסרת אותה.
לא,לא ! במהירות היא הוסיפה אל תגיד לה דבר.
רק תתן לה את המעטפה.
אני מצטער גברת ירדן, עניתי בעצבות אך דבר זה לא יגרום לגברת שושן לחשוב שהמעטפה נשלחת ממני ? או שמע דבר רע אני לה מוסר ?
ירדן המשיכה להתעקש שאמסור לה את המעטפה כשפי סגור, אך לבסוף החלטתי ועניתי,
אני נאלץ לא להסכים ואת המעטפה תצרכי למסור לה בעצמך.