כוח היסודות- ספר שחשבתי להוציא לאור, אשמח אם תגידו מה דעתכם עליו- פרק 1

קודם כל אני חי לבד. עדיין אין לי אישה, אין לי ילדים. אפילו אין לי חברה. עברתי את הצבא כבר וגם עברתי את האוניברסיטה. אני קניתי לי אחוזה לפני יום. עדיין לא ראיתי אותה לגמרי. רק ראיתי אותה מבחוץ. זאת אחוזה ענקית עם חצר מושלמת. אחוזה מושלמת. הבעיה היא שהאחוזה הזאת עלתה הרבה מאוד כסף. למרות זה שילמתי עליה אבל, יום לאחר שקניתי אותה, עדיין לא הסתכלתי עליה מבפנים, אפילו לא מבט קטנטן, נסעתי עם האוטו שלי (יש לי אוטו משלי) לשם, ובדיוק קבלתי שיחת טלפון.
עניתי לה. שמעתי את אותו הקול שנתן לי את כל הפרטים הבסיסיים על קניית האחוזה והוא אמר" רגע, לפני שאתה נכנס לדירה, יש לי בנוסף לאחוזה 2 משרתות, הם לוקחות 50 $ ליום. זו הצעה אחרונה…"
" אקח אותם" אמרתי
" טוב, קוראים להם זוולדה ואקלונה, אהה! וגם כדאי שתעלה דרך סולם עד למרפסת הענקית של אחוזתך כי הסלון קצת בשיפוצים ואתה יכול להידקר שם" אמר מוכר הבניינים.

לאחר מכן נסעתי לאחוזתי ועליתי על סולם והגעתי למרפסת ענקית. ישבתי לי על כיסא נוח שאפשר לשכב עליו עם כל גופך ושתי המשרתות הגיעו בדיוק. הם לא דפקו בדלת או משהו, הם פשוט יצאו מתוך הסלון של האחוזה לכיווני. אחת מהם אמרה" שלום, קוראים לי זוולדה וזאת אקלונה ואנחנו נשרת אותך כמה שבא-לך"
" אבל קודם כל" אמרה אקלונה " מוכר הבניינים, זה שהציע לך שנשרת אותך, רצה שניתן לך את זה" אמרה אקלונה ונתנה לי ספר בו נמצאים בתוך ניילון סגור מפתחות המתאימים לכל מקום הנמצא באחוזה ואחר כך נתתי להם מלא פקודות המפנקות אותי עד שקיעת החמה.

" אדוני, אנחנו חייבות לישון. אפשר להפסיק…"
" לא. אין סיכוי. עכשיו אני צריך עיסוי בגב לפני שאני הולך לישון"
" אבל מתי אתה מביא לנו את הכסף?"
" מחר עם שחר" .
יום לאחר מכן 2 המשרתות באו קצת אחרי שהתעוררתי והם אמרו:" אנו מבקשות את כספנו" " בבקשה" אמרתי ונתתי להם 50 $ ולאחר מכן אמרתי:" אני הולך לשירותים"
" רגע, אבל עדיין לא גמרנו עם השיפוצים" אמרה אקלונה
" אהה… לא אכפת לי מזה. תנו לי לעבור" ונכנסתי אל תוך האחוזה.
כשנכנסתי לתוכה ראיתי אותה. היא הייתה יפהפייה. לא כמו ש- 2 המשרתות אמרו. היא בכלל לא נראתה כמו בית בשיפוצים אחרונים. ישבתי על הספה הענקית שבתוכה ורציתי להדליק טלוויזיה אך הספה הייתה קלה מדי והיא נפלה וראיתי חור ענקי בקיר כשהספה הייתה ליד החור. מה יש בקצהו השני? חשבתי לעצמי, וניסיתי לעבור דרך החור והצלחתי! התחלתי לזחול בו והמשכתי ללכת וללכת והמשכתי עוד ללכת ועוד ללכת ועוד ללכת ועוד ללכת עד ש… זהו! נמאס לי! בטח המנהרה האין- סופית הזו לא מובילה לשום מקום מועיל ואני מבזבז על זאת את זמני. רציתי לצאת מכניסתו של החור אך זה היה קשה מדי בשבילי ולא הייתה לי ברירה אחרת. הייתי חייב להמשיך ללכת במנהרה.
המשכתי והמשכתי….
לבסוף, אני לא יודע כמה זמן עבר, סיימתי לעבור את המנהרה וכשיצאתי ממנה ראיתי כאילו לראשונה בחיי את אור השמש. הדבר היחיד שראיתי חוץ מאור השמש זו דלת. דלת מסתורית. פתחתי אותה ו… מוזר, היא נעולה. הסתכלתי בספר ש- 2 המשרתות נתנו לי שבו נמצאים כל המפתחות אשר פותחים את כל הדלתות באחוזה. פתאום! ראיתי שכתוב על הדף שבו נמצאים כל המפתחות אשר פותחים את כל הדלתות באחוזה קוד. הקשתי אותו ו… הדלת נפתחה!!! מפתחה ראיתי … ממלכה אפורה ומגעילה. היו עליה כל מיני קורי עכביש, נחשים ועוד כל מיני זוחלים אשר לא קיימים בכלל. המשכתי ללכת עד שפתאום הרגשתי שרגליי לא נוגעות על הרצפה. אני… עפתי!!! הסתכלתי למעלה וראיתי שנשר מחזיק אותי עם טפריו. אני פחדתי מאוד למרות גילי הגדול. למרות הכל הנשר לא עזב אותי וגם לא טרף אותי. הנשר המשיך לעוף. באופק ראיתי מדבר המלא צוקים של אבנים גדולות. כשהנשר עבר מעליו הוא עזב אותי כאילו פתאום הוא חושב שאני רע. החזקתי בקצה של אבן פצפונת לפני שאני עומד ליפול מהצוק. ראיתי שהאבן עומדת ליפול בעוד כמה רגעים. פתאום! שמעתי קול המדבר אליי "תסתכל מאחוריך"
"מי זה אשר מדבר אליי?" שאלתי כאילו לא הייתי עומד ליפול בעוד כמה שניות מצוק שגובהו יותר מ- 20 מטר.
" זה לא משנה, אבל אתה צריך למהר, עוד מעט תיפול מצוק המוות"
" אז מה לעשות? אין לי מספיק כוח לעלות!" אמרתי לקול המשונה
" תסתכל מאחוריך!!! אתה לא שומע טוב!?" אמר הקול המשונה ואז אני הסתובבתי וראיתי שעל קיר של עוד צוק שהיה פחות גבוה מהצוק שעליו אני הייתי כתוב: "תעזוב את ידיך. לא יקרה לך כלום." אז עזבתי ואז הרגשתי שאני עף, הסתכלתי למעלה ולא ראיתי שום נשר ולא שום דבר, מי זה שמעיף אותי? טוב, זה לא חשוב, העיקר שאני לא נופל, חשבתי לעצמי. כשהרגליים שלי נגעו באדמה של קצה הצוק ראיתי מערה מולי.

פתאום ראיתי חץ מצד שמאלי שהצביע לכיוון המערה והיה כתוב מתחתיו: "תכנס למערה" אז נכנסתי ואז המערה נסגרה ולא הייתה אפילו טיפת אור אשר הייתה במערה לכן לא ראיתי איפה אני, ובגלל זה לא זזתי אלא ישבתי על אבן שמצאתי במערה. לאחר כמה דקות שמעתי קול מדבר אליי אבל לא ראיתי את דמותו כי היה חושך מוחלט. הוא אמר:" טוב, אני מבין שהגעת לכאן בטעות"
" כן. מי אתה?"
" אני לא יכול לגלות לך"
" איפה אני נמצא?"
" אתה נמצא בממלכה" אמר הקול המוזר
" כן, אבל איך קוראים לממלכה הזאת?"
" את זה אני לא יכול לגלות לך"
" מה? גם את זה!? אז מה אתה בעצם יכול לגלות לי? אני חייב ללכת מפה! אני בכלל לא רציתי להיות פה !!!"
" אתה לא יכול!" אמר הקול ( שזו פעם ראשונה שהוא צעק )
"ולמה?" שאלתי אותו
" כי אתה היחיד שיכול להושיע אותנו מהרוחות"
" הרוחות!?" התפלאתי, זה כבר הספיק לי, עכשיו מצטרפות רוחות לסיפור הזה, זו ממש כאילו אגדה אמתית.
" אל תפריע לי, או. קיי. איפה היינו?"
" ברוחות"
" אה! הרוחות! כן, טוב, אז לפני הרבה שנים איש אחד…"
" איזה…?"
" שאלות בסוף!!!" אמר הקול והמשיך בהרצאתו. "… הכריז על הממלכה שבה אנו נמצאים כרגע אבל אז, לאחר 37 ורבע שנים, ביום חמישי ה- 15 בספטמבר עשרת אלפים רוחות ויותר פלשו לממלכה שלנו וכבשו אותה לאחר שאיימו רצח על האיש שהכריז על הממלכה שהוא בעצם המלך של הממלכה והם מענים אותנו כל הזמן וכל חכמינו אומרים שמושיע שנראה כמוך יושיע אותנו מהרוחות" אמר הקול המוזר
" נו, אז מה כבר הבעיה? פשוט צריך לחקור ולמצוא את נקודת החולשה שלהם ואז… בוום! לפגוע בה!"
" כן, אבל הבעיה היא שאנחנו לא יודעים בדיוק מה היא נקודת החולשה שלהם, אבל מספרים שנקודת החולשה שלהם מסתתרת בשם של הממלכה שבה אנו נמצאים כרגע"
" נו, אז מה הבעיה בעצם?"
" זהו, שרק האיש שהכריז על הממלכה ומי שהיה המלך לשעבר ( הרוחות הם המלכים עכשיו ) יודע את שם הממלכה הזו"
" מה, גם אתה לא יודע?"
" גם אני"
" מה? וגם הרוחות!?"
" לא. מלכם של הרוחות עקב אחרי האיש אשר הכריז על הממלכה ושמע על שם הממלכה. רק הוא והמלך לשעבר יודעים זאת"
" מה? והמלך של הרוחות לא גילה לכל שאר הרוחות את סוד שם הממלכה?" שאלתי
" לא. המלך לשעבר שלנו גילה אחרי יומיים שהמלך של הרוחות יודע את שמה הסודי של הממלכה אז הוא הרג אותו מתי שהייתה לו הזדמנות"
" אבל למה המלך לשעבר שלנו שומר את שם הממלכה בסוד?"
" את זה אני גם לא יודע"
" טוב, אבל המלך לשעבר שלנו חי בכלל?"
" כן, אבל הוא נמצא בבית החולים וזה נמצא בכלל בצד השני של היקום!"
" מה? ואנחנו נצטרך ללכת עד לשם?"
" כנראה" אמר הקול
" אבל זה ייקח לנו נצח" אמרתי
" לא אם נשתמש עם המצאתי האחרונה: המשגרון. המשגרון זו המצאה שמשגרת אנשים ממקום שבו אתה נמצא למקום שבו אתה רוצה להיות תוך 2 דקות. זו המצאה גאונית"
" טוב, איפה היא?" שאלתי את הקול
" במקרה היא לא כאן…"
" אז מה נעשה!? אתה בטח יודע מה לעשות…"
" טוב.. בוא נראה… אהה! נראה לי שיש לי רעיון גאוני בראש"