Dogs are my life~ ~

"לירון"
"מה?!" עניתי כועסת
"מה רצית להגיד מקודם?"
"שאני רוצה להתחיל לעבוד אבל כנרה שיש משהו שיעשה את זה במקומי" אמרתי ועליתי בזעם לחדר שדמעה זלגה מעניי
"לי?" היא קראה והתחילה לבכות
"אל תקראי לי ככה" צעקתי מלמעלה, טרקתי את הדלת בכעס וגם אני התחלתי לבכות
חלק 2:
נפלתי על מיטתי ובכיתי שכל הגוף שלי מקופל, לאט לאט העניים שלי נעצמו ניסיתי להתנגד בכל כוחי אבל הגוף לא נתן לי ונכנעתי לעצמי. "אמא!!" צעקתי ועניי נפתחו בבהלה שהרגשתי שיד מונחת לי על שפתי "ששש" הוא אמר ועניי נפתחו עוד יותר, הסתובבתי לאט ו….
לפני כשבועיים:

"אנחנו עוד פעם מאחרות" ליה אמרה
"אני הבטחתי לו שנחכה לו" אמרתי
"אז שיקום מוקדם החבר הזה שלך" היא אמרה
"אז תגידי את זה לו לא לי" אמרתי
"או תודה באמת" ליה אמרה כשליעד שירד ונתן לי נשיקה
"יאללה מהר אנחנו גם ככה באיחור" ליה אמרה
"עדי לא ישן אצלך?" שאלתי
"כן" ליעד ענה
"אז לא צריך לאסוף אותו, מה את בלחץ?" שאלתי
"אה יופי" ליה אמרה
"רגע איפה הוא?" ליה שאלה אחרי כמה רגעים
"הוא ישן… נראה לי" ליעד אמר ולירון גיחכה
"אתה רציני?!" ליה שאלה רצינית
"כן, מה אני יעשה לו הוא לא קם" ליעד אמר ושלושתם צחקו
"הוא הולך להרוג אותך" אמרתי
"בסדר שיבוא ב10 שילמד להעיר את עצמו" ליעד אמר
"איזה רשע" ליה אמרה בחיוך
"ממש" הוספתי
"יאללה יאללה בואו לא הייתן לחוצות שנאחר?" ליעד שאל
"ליה הייתה לחוצה" אמרתי והדגשתי וליה גלגלה עניים ויצאנו לבית ספר
********************************************************************
"יאללה לך לכיתה אנחנו גם ככה באיחור" אמרתי כשליעד נישק אותי
"את רואה שגם לך אכפת" ליה אמרה
"טוב נו בואי ניכנס" לירון אמרה בהתחמקות
"מה התירוץ היום?" המורה שאלה כשפתחנו את הדלת
"סליחה המורה זה לא יקרה שוב" אמרתי
"איחור שלישי ואתן נשארות אחרי בית ספר" המורה אמרה
וצעדנו למקומות
"איפה עדי?" המורה שאלה
"אממ…" אמרתי
"אני חושבת שהוא יבוא יותר מאוחר" ליה אמרה
"אוקי" המורה אמרה והתיישבנו

"בזמן האחרון אנחנו מאחרים, ממחר אין איחורים" ליה אמרה
"בזמן האחרון… יומיים" ליעד אמר באדישות
"כן אנחנו באמת מתחילים לאחר, ממחר נשתדל שלא" אמרתי
"כן המפקדות" ליעד אמר בציניות
"ליעד אנחנו רציניות, אנחנו חייבים להפסיק עם האיחורים" אמרתי
"במיוחד הוא" ליעד אמר והצביע על עדי שבדיוק בא לספסל בחצר
"חח" כולם גיחכו חוץ מעדי
"ליעד אתה מת" עדי אמר
"בסדר לא הפסדת הרבה הוא חסך לך שעתיים מתמטיקה" אמרתי בתקווה שזה ירגיע את האווירה
"חכה חכה ליעד" עדי אמר, הוריד את התיק ובא לליעד בכוונה להרביץ לו
"עדי עזוב אתה מכיר את השטויות שלו, זה לא יעזור לאף אחד שתלכו מכות" אמרתי
"לי, תשלטי בחבר שלך שלא יעשה יותר שטויות" עדי אמר ללירון "יש לך מזל שאנחנו בבית ספר" עדי המשיך ופנה לליעד
"אני מת מפחד" ליעד אמר
"ליעד בבקשה אל תעשה עוד פעם שטויות על חשבון הלימודים שלו, הם חשובים לו ואתה יודע את זה" אמרתי
"בסדר מה קרה סתם צחקתי מה לקחתם ריגשי?" ליעד שאל
"בסדר, הבנו את הקטע היה מצחיק ויותר הוא לא יעשה את זה, אל תריבו עכשיו: קרה, עבר, נגמר" ליה אמרה
"יאללה בואו לכיתה" אמרתי שהיה צלצול
"ביי" אמרתי לליעד שלומד בכיתה השנייה
"בבקשה תשתדל להפסיק עם השטויות" לחשתי לליעד שחיבקתי אותו
"מבטיח לנסות" הוא לחש חזרה
"יופי" לחשתי וחייכתי אליו כשהלכנו לכיתה
"תלמידים יקרים!
קרה מקרה נורא אנא גשו לאולם כינוסים בהקדם האפשרי" הכריזו בכרוז בית ספר והתחלנו ללכת במהירות לאולם