מנג’ליקס 2 כרך שני – תעלומת שומרי האור

הקדמה:
למי שלא קרא את הספר הראשון שלום שמי ג'סיקה מייס, אני בת שמונה עשרה שלומדת בתיכון וחטיבת הבניים אורורה בוראליס (פירוש: אורות הצפון) יש סיבה שאני מספרת לכם את סיפור זה כל אחד שנולד כמוני עם כתמים על יד שמאל או ימין הוא מיוחד ויש לו כוחות שונים למשל אני זכיתי בכוח העלמות אני יכולה להפוך לבילתי נראת מתי שאני רוצה לכל מי שכמוני אין בדיוק שם אבל לרוב קוראים לנו שומרי האור אנחנו נולדים כך ובגיל 10 מקבלים את כוחותינו לרוב לוקחים אותנו מהורינו כשאנחנו בני שנתיים אחרי שלא צריך כבר להניק אותנו ומטפלים בנו במעונים אחר כך בגנים בתי ספר עד שמגיעים לתיכון כל המקומות האלה נמצאים במקומות אליהם בני האדם הרגילים לא יתקרבו אליהם+ המקומות מוגנים על ידי מגן הגורם לנו להיות בילתי ניראים לעין רגילה ובילתי חדירים לאנשים ללא כוחות אבל לפני כמה זמן גיליתי שיש רק חמש בנות בכל התיכון שיש להם כתמים על יד ימין אני אחת מהן והשאר למזלי הן חברותי הטובות והקרובות ביותר שרה, ג'יין,צ'לסי ומריאן כשדיברנו על זה עם המורים והמנהלת בישיבה שביקשנו לערוך משום מה הם הסיתו את הנושא הזה וכל פעם שניסיתי להעלות אותו מחדש הם השתיקו אותי ולילה לאחר הישיבה המנהלת של התיכון הלן מארי אמרה לי לא לנסות להעלות את הנושא שוב וכשחזרתי לחדרי אני והבנות ארזנו וברחנו לעולם האנושי חטפנו לאחד השומרים (שומרים: שומרי בית הספר שמגנים עלינו מפני סכנות פנימיות כמו שימוש בכוחותינו אחד על השני ועד לחיצוניות כמו בני האדם לרוב השומרים הם בוגרים או מתנדבים שלא קיבלו עבודה במועצת המנג'ליקס לפי ידעתי) את הרכב וברחנו מהתיכון כעת אנחנו גרות בבית פרטי (יותר בטוח מביניין) ורק שרה מרי ו'צלסי עובדות כאשר אני וג'יין מאבטחות את הסביבה ודואגות שלא עלו על עיקבותינו.
לפני מספר ימים הצליחו להחזיר אותנו לתיכון אני גיליתי שאבא שלי הוא איש צללים ופגשתי בחור חמוד אבל חצוף בשם קייל.

פרק שני: תעלומת שומרי האור

אחרי שחזרתי לדירה (היינו בבקטה והזיכרון נשאר מעורפל) הבנות חיכו לי שם ג'יין הייתה לבושה בפיג'מת פסים שחורה לבנה שערה החום היה אסוף לקוקו ועייניה הירוקות בקושי הודגשו צ'לסי לבשה פיג'מה וורודה עם ציור של חתול עליה שערה הבלונדיני החלק היה אסוף לצמה וחיוך על פניה שרה לבשה פיג'מה כחולה כהה שהדגישה את עייניה הכחולות והיא הייתה שקועה בסרט שערה השחור הרטוב היה אסוף לצמה וכשטרקתי את הדלת היא הסתובבה לעברי וחיוך הופיע על פניה שלה ואחרונה אך חביבה מרי הייתה לבושה במכנסי טרנינג וגופיית ספגטי שחורה עם שיער אדמוני יבש אסוף לקוקו עמדה ליד הטלויזיה והביטה בי בשקט "הכל בסדר?" שאלתי "עכשיו אמצע הלילה איפה היית?" שאלה מרי "אוי מרי די הייתי עם קייל" אמרתי ושקלתי את המילים שהוצאתי מפי עוד הפעם כי זה לא נשמע כל כך טוב

"התנשקת איתו?" שאלה מרי "מרי די את יודעת שלא, הלכנו לבית הלבנים הישן רציתי לבדוק אם הבית בסדר" עניתי והסתכלתי עליהן בחיוך הן ישבו על הספה האדומה בשקט והן הפסיקו לחייך "בנות הכל בסדר?" שאלתי והן נהיו המומות ואני התחלתי להרגיש צמרמורת בגבי ישר הבנתי שהן לא מסתכלות עלי ומבטיהן לא הוקפאו בגללי משהו עמד מאחורי משהו מסוכן וקור החל לעטוף אותי ישר במהירות הסתובבתי ומצאתי יצור מבחיל מעורר אימה עם פנים מצולקות וחיוורות על יד אחת פרווה שחורה על יד שניה קשקשים שחורים של דג עיינים שחורות לגמרי היה לו חיוך ושיני פיראנה הלשון שלו הייתה ארוכה ורגליו היו כרגלי הקרוסים

"ג'סיקה מייס אני כאן בישבילך" אמר הייצור בקול מבחיל ומפחיד עמדתי קפואה ובפעם הראשונה בחיי רעדתי מפחד כשלפתע אריק וקייל פרצו פנימה בכוח רב שברו את הדלת כששתי חרבות זוהרות באור זהוב חמים ואבני אור (ששומעים עליהם באגדות הכי קדומות שלנו) בידיהם הם החלו לתקוף את היצור ואחריהם נכנסו אד מריה וקולין אבל הם דווקא הוציאו אותנו משם ואחרי זה חזרו לקרב שהיה בדירתינו אני הייתי המומה מבוהלת ורעדתי בכל גופי ההתרגשות ופרפרי האימה עטפו אותי צ'לסי צרחה מרי קפאה במקומה ג'יין הייתה המומה ושרה הפכה לחיוורת כולנו פחדנו והגבנו בצורה שונה

עד שהם יצאו החוצה ואני לא ידעתי איך להגיב פשוט התרחקתי ממנו בשקט כשהניקס של כולנו (ניקס-כתמים זו מילה חדשה) של כולנו החל לזהור באותו אור זהוב אני הרגשתי מלאת כוח וביטחון היצור התקרב אלי וברגע שנגע בי בערתי בכל גופי אך האש לא כילתה אותי לאחר מספר שניות האש נעלמה ומצאתי את עצמי בחוץ הבנות היו מוקפות בלהבות בצבעים כתום חום כחול ולבן וכשפקחו את עייניהן הלהבות נעלמו הרגשתי מותשת ועייפה כשלפתע המפלצת יצאה מהדירה במהירות לעברי כשהמנהלת הלן הופיע משום מקום והחלה לתקוף אותה "תעזוב אותן בשקט זמנך עבר" אמרה הלן והדפה אותו באור לבן מסנוור היצור הדף

אותה והפיל אותה על האדמה היא הסתכלה על עייניו והוא שאג באותו רגע התעצבנתי הלן הייתה לי כמו אמא מאז שהגעתי לבית הספר שלה התייחסה אלי בכבוד היא דאגה שיהיה לי הכל והתייחסה אלי כשהייתי מחזירה והייתי צריכה לקבל עונש היא תמיד נזפה בי ונתנה לי עונשים שידעה שאוכל לסבול כי אני לא כל כך מפונקת ריכזתי את כל הכוחות שהיו לי הלהבה שהייתה מקודם חזרה אך הפעם הכוחות שלטו בי ואני נתתי להם יצרתי סערת עננים בלי מאמץ ברקים החלו לפגוע באדמה מולי ועייני בהקו

"אף אחד לא יפגע בי יותר או בכל מי שקשור אלי נמאס לי שהיצורים שאתם שולחים תוקפים פחדנים אז בואו תראו איך אחסל את כל היצורים שתשלחו לי עד הירח השני ואם זה הכי חזק שלכם אני פחות ממופתעת" צעקתי והיצור החל לגדול לגובה של עשרים מטר מעל הלן ולהפוך לסוג מפלצת שדמתה קצת לכלב עם שיניים חדות ענקיות ציפורניים חדות שדמו ללהבי חרבות יפניות אבל עורו נשאר כמו שהייה כשהתחיל להתקיף אותנו הרוח נשבה למערב ושערי התנפנף איתה היא חשף שיניים להלן ועמד לנשוך אותה "אל תיגע בה!" צעקתי ורצתי במהירות לעברו כששמתי לב שהבנות הפעילו את המנג'ליקס שלהן

ג'יין- מהירות וכוח פיזי שרה- טכנולוגיה מרי- שליטה בעצמים דוממים וצ'לסי- תעופה מרי החלה להעיף עליו אבנים קטנות שרה יצרה גלי קול שייסרו אותו ג'יין הלמה בו בשיא כוחה וצ'לסי חילצה את המנהלת הלן וברגע שעשתה זאת רצתי לעבר המפלצת וזרקתי פיגיון שהופיע בידי ממש בליבו היצור חזר לצורתו הראשונית וכל מה שאני זוכרת לאחר מיכן זה שמצאתי את עצמי רדומה עם הבנות על הספה בסללון ורעש מהטלויזיה כשהמפלצת שסיפרתי עליה הופיע בו "איזה מילמולים" אמרה ג'יין בחיוך "לא ידעתי שהסרט ישפיע על החלומות שלך" אמרה צ'לסי במבוכה

"מה קרה?" שאלתי "אחרי שחזרת מבית הלבנים עם קייל החלטנו לצפות בסרט האוייב הלא נודע ונרדמת באמצע נראה שהשפיע עלייך" אמרה ג'יין וכולנו צחקנו התחלנו לסדר את הסלון אני כיביתי את הטלוויזיה לבשנו את הפיג'מות שלנו ופנינו במעלה המדרגות כשלפתע נשמעה צרחה הבטנו אחת בשניה ומיהרנו החוצה כל התלמידי היום בחוץ ואפילו הלן והמורים התקהלו שם "מה קרה?" שאלתי את ג'וש "שלוש תלמידות צרחו כשיצור חטף את חברתן זו השנה הראשונה שלהם בבית הספר הן תלמידות שנה א' ושמעי את זה הלן נראת מבוהלת והמורים מפוחדים חוץ ממר קרמבל" ענה "מר קרמבל תמיד נראה מריר כאילו אין סוף לאומללות חייו הוא מדכא אותי בשיעוריו" אמרתי

וטפחתי על כתפו "כן נכון אבל זה הגיע למצב כזה שאפילו שגנית בית הספר גברת לוק הביעה חרדה" אמר ג'וש ושרה מחאה בשקט כפיים של ניצחון "אמרתי לך!" אמרה שרה בניצחון וג'יין הביעה מבט כעוס ומסרה לה כסף כניראה הן התערבו על מי מהמורים ישבר קודם "היית חייב לספר את זה?" שאלה ג'יין בכעס "בנות לא עכשיו" נזפתי בהן ומרי התקדמה קדימה לראות מי הבנות "כולם ללכת לחדרים בחזרה לישון מחר בבוקר הלימודים יתחילו בעשר" צעקה שגנית המנהלת והשומרים החלו לפזרת אותנו לדירות כשחמשתינו חזרנו לדירה הדלת וכל החלונות נטרקו

התחלתי לקפוץ על הדלת אבל שום דבר לא עזר "הדלת הראשית נעולה!" צעקתי "החלונות במטבח סגורים והזכוכית חשוכה" צעקה ג'יין "הם לקחו את הטלויזיה והחלונות חשוכים בסלון" אמרה שרה ומרי וצ'לסי חזרו עם הבעות פנים מבוהלות "הם לקחו את כל המכשירים הטכנולוגיים כולל המחשב שלך והמצלמה שלי הם ערכו חיפוש יסודי ומצאו אפילו את מכשיר הטלפון שהחבאת ג'ס" אמרה מרי "הם לקחו גם את הספרים" אמרה צ'לסי "אני לא יכולה להיסתדר בלי טכנולוגיה אני לא אחזיק מעמד זה המנג'ליקס שלי אני אתחרפן" אמרה שרה

"בפעם האחרונה ששרה הייתה במקום סגור היא לא הרגישה טוב כל כך ועכשיו אין לנו אפילו חשמל בדירה" אמרה ג'יין "צריך לימצוא משהו שהם לא לקחו ופועל על חשמל" אמרה מרי "אבל איפה? הם לקחו הכל" אמרה צ'לסי "אולי נשאר משהו באחד ממקומות המסתור שלנו תערכו חיפוש בכל הבית בזמן שאני וג'יין ננסה לפרוץ או לישבור את הדלת" אמרתי והבנות התפזרו ואני וג'יין התחלנו להלום בדלת כמו שתי פילות קטנות שבעצם די קלות קטנות ורזות ושלא נדבר על יפות יחסית לפילון אבל אני סוטה מבנושא

בקיצור הלמנו בדלת בחוזקה "תנסי כל חייך מייס לעולם לא תגלי את הטריק" אמר קייל מבחוץ "קייל?…. חתיכת זבל קטן תוציא אותי מפה!" צעקתי "למה לי? כיף לי יותר שאת בכלוב ולא תוקעת לי נייר טואלט בפה" אמר קייל "חכה שאני אצא מפה הראש שלך יהיה תקוע באדמה" אמרתי בכעס ובטעתי בדלת והיא נישברה לרסיסים "בנות צאו מהר!" צעקתי ואחרי שכולנו יצאנו תפסתי את קייל בחולצתו והפלתי אותו על האדמה "תקשיב טוב חרא קטן אם עוד פעם תעשה את זה אתה מת!!!" צעקתי ושרה יצאה החוצה בהתנשמות "מה יש לה?" שאל קייל "היא קלסטרופובית!" צעקתי וטילטלתי אותו באדמה הכתי אותו בעין

"את מכאיבה לי!" צעק קייל וניסה להאבק בי ולעמוד אבל תפסתי אותו בזמן "זו כל הכוונה!" אמרתי בכעס "זה לא אני שכלאתי אותך שם" אמר קייל "לא אכפת לי אתה יכולת להוציא אותי" ענתה שרה וסתרה לו "אם הייתי יודע שתחטוף מכות מבנות לא הייתי משאיר אותך לבד" אמר קול רגוע של נער כולנו הסתובבנו ומצאנו נער בגילנו עם שיער שחור קצר עיינים כחולות כהות הוא לבש חולצה של בית ספר ומכנס טריקו ארוך נעלי ספורט ועל פניו חיוך משועשע "את מוכנה לשחרר אותו?" שאל הנער

"אל תתערב אלכס אני יכול להסתדר לבד" אמר קייל "שתוק" אמרה ג'יין "תן לי סיבה לשחרר אותו" אמרתי "כי ביקשתי יפה" אמר אלכס "לא מספקת אותי התשובה הזאת" אמרתי "וגם כי אני יודע מי עשה את זה" אמר אלכס והרמתי את קייל בדחיפה שגרמה לו סחרחורת "עכשיו מי גרם לזה?" שאלתי "לא אמרתי שאספר לך" אמר אלכס "ואני לא אמרתי שאמסור אותו לך" עניתי וג'יין תפסה אותו "מה היא תעשה לו כבר?" שאל אלכס "מה שאני עשיתי רק חזק יותר בעזרת מנג'ליקס כוח" אמרתי

קייל נבהל וג'יין כיוונה לעברו אגרוף "בסדר… נטלי עשתה את זה" אמר אלכס וג'יין והטיחה את קייל על הדשא "היא לקחה הכל!…..כשאני אתפוס אותה…." אמרתי בכעס "ג'ס את לא יכולה פשוט להכות אותה כל פעם או כל אחד שעוצר אותנו בדרך זה לא עוזר וגם אנחנו נכנסות לצרות בגלל זה צריך להימנע מאלימות" אמרה מרי "ניסינו להימנע מזה זה לא עבד" אמרתי "בואו נדבר על זה יותר מאוחר זה לא הזמן או המקום" אמרה ג'יין ואלכס עזר לקייל לעמוד

"האמון שלי בך נגמר" אמרתי ופניתי לבדוק את שרה "ומה אם האמון שלך בי?" שאל אלכס "אני אפילו לא מכירה אותך" עניתי בכנות כשלפתע עף לעברי פיגיון האימונים של מריה (פיגיון האימונים שלה מאמן אותנו להיות זהירים ובוחן אם אנחנו בכוננות בעיה אחת היא מפעילה אותו רק עלי) התחמקתי ממנו אבל הוא קרע את גומיית השיער שלי והשיער שלי התפזר לצורה הרגילה והיפה שלו "מייס להתחיל קטטות זה לא הסיגנון שלך" אמרה מריה בכעס

"לא אבל זה יכול להתחיל!" עניתי בהתרסה וזרקתי לה בחזרה את פגיון האימונים ולידה נעמד קולין שניהם שומרים בבית הספר "די כבר מייס את לא תעשי את זה כי יש לך מוח בקודקוד ואת לא אחת שעושה שטויות" אמר קולין ואני נרגעתי "למה אתם פה עכשיו אין לנו אימון?" אמרה מרי "אני יכולה לשאול אותכן את אותו הדבר" ענתה מריה "משהו כלא אותנו בחדר ושרה קלסטרופובית" אמרה צ'לסי "קלסטרו מה?" שאל קולין "קלסטרופובית הגדרה: אדם שמפחד ממקומות סגורים" עניתי וקייל החל לגחך "איך היא שרדה ברכב?" שאל קולין

"זה לא עניינך!" קראה ג'יין בכעס והתקדמה לעבר קייל כשנשמע רעש במסדרונות "לכו כולכם לחדרים עדיין לא עשר ואל תצאו!" אמרה מריה "אבל אני…." אמרתי ושאגה מהמסדרונות השתיקה אותי "עכשיו מייס!" צעקה לי מריה והבנות משכו אותי לדירה .נעלנו את עצמנו בחדר. השינה "מה זה היה?" שאלה צ'לסי "אין לי מושג" ענתה ג'יין "לא משנה מה זה יהיה אני בטוחה שמריה וקולין יסתדרו עם זה" אמרתי

"כן… אולי… אבל בית הספר היה אמור להודיע לנו כמו שלפני שלוש שנים השתחרר הרטסטופוקיס הפראי שהיה אמור להיות כלוא בכלוב" אמרה מרי "בכל מקרה אני חושבת שהפעם לא כדאי שנתערב עשינו מספיק צרות השנה" אמרה ג'יין "לשם שינוי אני מסכימה הפעם נישאר בשקט ונקווה שזה יעבור ואחרי זה נשאל שאלות" אמרה שרה ורעשים נשמעו קרובים יותר "לא מספיק מה עברנו מאז שחזרנו דברים מוזרים קורים איש הצללים וסודות המנהלת נמאס לי שזה קורה אבל כשאני מנסה להתקרב זה חומק לי מבין האצבעות כמו מים" אמרתי וחריקת דלת נשמעה

"מי נכנסה אחרונה?" שאלה שרה "אני" ענתה ג'יין "למה פתחת את הדלת?" שאלה צ'לסי "לא פתחתי אותה" אמרה ג'יין "רגע לא נעלנו את הדלת?" שאלה מרי ובאותו רגע כולנו הסתובבנו ומצאנו את אד עומד בדלת מתנשף כולו לגמרי "אד הכל בסדר?" שאלתי "איפה מריה וקולין?" שאל אד בלחש תקיף "על מה אתה מדבר? הם הרגע היו בחוץ" עניתי "אוי לא" לחש אד "מה קרה?" שאלה ג'יין "כלום קדימה בואו איתי אנחנו מפנים אתכן למשרד המנהלת" אמר אד "אני לא זזה מפה לפני שתסביר לי מה קורה כאן!" אמרתי תקיפות ואד פשוט שתק ותפס אותי בכוח בידי

"אנחנו צריכים לזוז מייס ולא אכפת לי אם את רוצה לבוא או לא" אמר אד וגרר אותי מחוץ לדירה שם עמדו שני שומרים נוספים שיער כהה עיינים חומות ובגדים שחורים "הבאת אותן?" שאל השומר הימני "כן צריך להעביר אותן מהר אני מקווה שהלן תצליח" ענה אד והם הכניסו אותנו לרכבים שחורים.
ברכב שלי נכנסה הלן שערה החום הרך היה אסוף לקוקו נמוך ולפי הרושם של הבעת פניה היא נראתה עייפה היא לבשה מכנס טייץ שחור וחולצת טריקו שחורה שעליה סימן של דרקון זהוב היא נראתה צעירה מהרגיל והייתה מאופרת באודם וורוד חלש מאוד ומסקרה איפור עדיין מאוד

"תקבלו עדכון שנגיע כרגע כל מה שעליכן לדעת זה שאתן בסכנה השומר אד יתלווה אלינו וכך גם קייל, אלכס ואריק" אמרה הלן והתחלנו לנסוע וברגע שיצאנו מתחום ההגנה איבדתי את הראיה "אני לא רואה כלום" אמרתי "גם אני לא" אמרה ג'יין "גם אני לא" אמרה שרה "היינו שלוש בנות ברכב ההוא "זה בסדר זה לחש שנועד להגן עליכן מפני שאנחנו נוסעים ללב המועצה רציתן תשובות לגבי הניקס שלכם ועכשיו תשובתכם נענתה תקבלו את המידע שדרשתן אבל אני מקווה שסוף סוף תבינו למה הרחקתי אותו ממכן ולמה לא סיפרתי לכן דבר ממה שהיה ידוע לי" אמרה הלן ולאחר חצי שעה של נסיעה הראייה שלי חזרה "איזה נוף!" אמרה ג'יין בהתפעלות

"כן מזכיר קצת את הנוף סביב…" עצרתי את עצמי מלהמשיך את המשפט כי אחרי הכל הלן והשומרים לא יודעים על בית הלבנים הלן נתנה לי מבט חושד ולאחר שניה העבירה אותו על הנוף ושינתה את הבעתה לרגועה "זה נוף יפיפה" אמרה בלחש כשלפתע הרכב עצר ומולנו ניצבה חומה גבוהה ושער ברזל שחור "ג'ון מייס" אמרה הלן והשערים נפתחו "תגידי מייס, את חושבת שתוכלי לגבור על כל אתגר לחימתי שיציבו לך?" שאלה הלן "אני חושבת שבהחלט אנסה" עניתי והלן חייכה ויצאה מהרכב היא השאירה את הדלת פתוחה וראיתי שהיא מדברת עם אדם גבוהה בעל שיער שטני עור בהיר ועיינים בצבע דבש הנחתי את ראשי על המושב והלן פתחה את הדלת שלי "כבר מותשת?" שאלה הלן "לא רק עצבנית" עניתי ושרה יצאה מהצד השני ביחד עם ג'יין כשצ'לסי ומרי ניצבו מחוץ לדלתי ועמדו שותקות

"בסדר אני יוצאת" אמרתי לבסוף " אני לא מאמינה ניטרלו את הכוחות שלנו!" אמרתי והרגשתי שכוח הכבידה לוקח ממני את כל הכוחות צ'לסי ניסתה לעוף ג'יין ניסתה לרוץ כל אחת ניסתה להפעיל את כוחותיה אך לא הצלחנו הרגשתי עצבנית וחסרת אונים ונראה שגם הבנות מרגישות כך "אני לא מאמינה! אבל זה לא הגיוני!" צעקתי ובעטתי בחוזקה בדלת הרכב "להכות את הרכב לא יעזור לך להחזיר את כוחותייך זה בית הכלא החזק ביותר שקיים" אמר אד "אתה רוצה להגיד לי שהם בנו מעל לבית הכלא את המועצה והציבו כאן את הפושעים הכי גדולים?" שאלתי "זה לא חכם אבל כן" ענה אד "אתם חייבים להוציא אותי מכאן עכשיו!" צעקתי

כשכאב חד כמו סכין תקף אותי לא מוכנה, הרגשתי כאילו הראש שלי מתפצל לשניים התחלתי לצרוח ולצרוח מכאב ולאחר כמה שניות הסכין עבר לכל גופי והרגשתי שאני לא יכולה לנשום הסתכלתי סביב כולם סביבי היו מטושטשים הסתובבתי אחורה ונפלתי על בירכי צליל גבוהה וחזק תקף את האוזניים שלי והרגשתי כאילו עור התוף שלי עומד להתפוצץ "ג'סיקה!, ג'סיקה! היא לא יכולה לשמוע אותי!" צעקה הלן (שמעתי אותה בקול חלש מאוד) ורכנה לעברי ואז איבדתי את כל חושיי ושמעתי שקט האור סביבי וכל האנשים נעלמו והשתררה אפלה שלאחר כמה רגעים ממנה ראיתי את בית הלבנים רק שסביבו היה שדה ורעש של תינוק מבפנים נכנסתי אל תוך בית הלבנים וראיתי שם אישה עם שיער חום בהיר מכנסיים שחורים חולצה לבנה ובידה תינוקת אך את הפנים לא ראיתי

אחרי נכנסה עוד אישה עם שיער חום כהה מכנסיים וחולצה שחורים ועיניים חומות "מלאני נכון שהיא יפה?" שאלה האישה עם השיער החום הבהיר הגלי "כמובן אחרי הכל היא הבת שלך, אך אני חייבת לקחת אותה לרישום" אמרה מלאני "או מלאני אני לא מסוגלת, לא בלי ג'ון" אמרה האישה השנייה והתינוקת חייכה "אני פה" אמר קול ואני הסתובבתי איש הצללים עמד מולי רק בלי הצללים שלו היה לו שיער מתולתל כמו שלי ועיניים כמו שלי "או ג'ון אני לא מאמינה שעלינו לתת אותה למועצה כדי שתהיה שומרת אור" אמרה האישה השנייה "הלן אני יודע אבל עלינו לעשות זאת כדי שהבת שלנו תהיה בטוחה" אמר איש הצללים "מלאני את יכולה לעשות לי טובה אחת?" שאלה האישה וסובבה את פניה

אני הבטתי בפניה של האישה שהחזיקה את התינוקת וישר זיהיתי אותה זו הייתה הלן רק צעירה יותר איך הלן קשורה לזה? איך היא מכירה את אבא שלי? "כמובן הלן" אמרה מלאני "תדאגי שיהיה לה טוב" אמרה הלן ובדמעות מסרה את התינוקת אני כעת הייתי מבולבלת ופציתי את פי "לא את לא יכולה למסור אותה היא הבת שלך!" אמרתי בכעס אבל אף אחד לא שמע אותי ולאחר שמלאני יצאה עם התינוקת נשמעו צעקות בחוץ שניהם יצאו ואני אחריהם קרוסים תקפו את השומרים שלקחו את התינוקת ג'ון והלן החלו להילחם בהם וכשכל הקרוסים נעלמו השומרים בדקו את איש הצללים והלן כשלפתע השומרים התרחקו מג'ון מייס יד ימין שלו הייתה שחורה "מה קרה?" הוא שאל "נדבקת במנג'ליקס השישי אני מצטער" ענה שומר אחד והתמונה נעלמה העיניים שלי נפקחו והמהלת רכנה מעלי

"ג'סיקה!… היא התעוררה!" קראה המנהלת התנשמתי בכבדות כולי הזעתי כאילו קמתי מתוך סיוט רציתי לספר לבנות הכל ניסיתי לדבר אבל המילה היחידה שיצאה מפי זו "מלאני…" אמרתי וכל הסובבים אותי היו בהלם "המנהלת הלן עלינו לקחת אותה לרופא" אמר אד "לא…" לחשה הלן ראיתי את הפחד בעיניה "שיקרת לי" אמרתי בלחש "את לא יכולה ליזכור… היית תינוקת… אסור לך ליזכור…" אמרה הלן ואלה המילים האחרונות ששמעתי כשלפתע הגיעו שני שומרים ולקחו את הלן מעלי בכוח היא ניסתה לאחוז בידי אבל הם שיחררו את אחיזתה "אני מתנצל ליידי הלן אבל חייבים להרחיק אותה ממך לפני שיגרם נזק רב יותר" אמר שומר אחר ואני פשוט שכבתי שם על הקרקע מותשת מבולבלת מתוסכלת וכעוסה והבטתי במה שקורה סביבי הרגשתי חסרת אונים וחלשה יותר מאי פעם

"מישהו יכול לעזור לי לקום?" שאלתי לאחר מספר שניות וקייל משך את ידי ועזר לי לעמוד "תודה" אמרתי "מה את מתכוונת לעשות?" שאל אד "איך אני יכולה לדעת שאפשר לסמוך עלייך?" שאלתי את אד "כי בואי נגיד שאני העזרה היחידה שיש לך" אמר אד "אוי תשתוק כבר!" אמרתי לו בכעס למרות שידעתי שזה נכון הוא העזרה היחידה שתעבוד אבל הייתי צריכה ששאר מופתע כדי שיגונן עלי אחר כך "אוקי אז הנה השאלות שלנו להיום מרי תבררי למה קראו להלן בשם התואר ליידי ג'יין תיבדקי את השמירה עד השעה 00:00 בלילה כל יום שרה את באה איתי לספריה נחש מידע על המנג'ליקס השישי ואיך אפשר להפר אותו קייל וצ'לסי אתם תלכו לחפש פריצות בחומות ניפגש כולנו בארוחת הערב" אמרתי והתפזרנו בכל השטח

אני ושרה פנינו לספריה כשאד מכוון את דרכנו
"אז בן כמה אתה אד?" שאלה שרה
"19 למה?" שאל אד
"לא למדת אצלנו" עניתי כשהבנתי את כיווני החקירה של שרה
"יש עוד בית ספר אחד ובו למדתי" ענה אד
"למי אתה נאמן?" שאלתי
"מה?" שאל אד מופתע
"שאלתי למי אתה נאמן?" חזרתי שנית
"לעצמי ולאנשים שחשובים לי" ענה אד בעודו מפרש את השאלה שוב ושוב בראשו
"אם הייתי שואלת אותך שאלות על שומרי האור היית עונה לי?" שאלתי
"לא כי המועצה אוסרת עלי כשאני בתפקיד" ענה אד ופתח דלת עץ גבוהה הבטתי בעיניו הוא הביט בי חזרה והלך

"את מחבבת אותו" אמרה שרה
"אני לא!" אמרתי בהכחשה גמורה והיא חייכה
"הו… את ממש כן חוץ מזה את יודעת שרוב המתלמדות מתאהבות בשומרים של בית הספר" אמרה שרה
"שרה אני מבטיחה שאם לא תפסיקי לדבר על זה אני אפיל עלייך את הספר העבה ביותר בספריה הזאת" אמרתי והחלתי להסתובב במדורים
"בסדר, בסדר רק ציינתי משהו" אמרה בחיוך ערמומי והסתובבה במדורים של הצד השני הסתובבנו שעוות בספריה ולא מצאנו כלום אז התחלנו לנסות נושאים מכלילים של המנג'ליקס וכל השאר אבל לא התחדש לנו דבר
"משהו במבנה הספריה הזו מוזר לי" אמרתי ורצתי לעבר הכניסה
"מה כבר מוזר? זו ספריה" אמרה שרה
"הסדר של הכונניות לא אחיד" עניתי ושרה החלה להביט סביב ונעמדה במרכז הספריה
"בשיעורי היסטוריה המורה אמר שלמועצה היו הרבה מקומות מסתור ומעברים נסתרים" אמרה שרה
"יכול להיות שגם בספריה יש מעברים נסתרים?" שאלתי
"אני חושבת שכן, אולי אמורים להסתכל על זה מלמעלה?" שאלה שרה והזיזה סולם לעברי.
טיפסתי על הסולם, הבטתי סביב אבל שום דבר לא הופיע.
"כלום זה נראה כמו בלגן אחד גדול " אמרתי וירדתי מהסולם.
"השרוכים שלך פתוחים גברת מייס" אמר קול והבטתי סביב אבל חוץ משרה לא היה אף אחד
"מי אמר את זה?" שאלה שרה
"אני!" קרא הקול באושר
"איפה אתה?" שאלתי וידי כונסו לאגרופים
"תרגעי גברת מחבבת" אמר הקול ואני הסתובבתי
מאחורי עמד חתול שחור.
"יופי עוד מזל רע" אמרתי וגירשתי אותו מהסולם
"שונאת חתולים!" קרא החתול
"אני לא שונאת חתולים, רק כאלה שמדברים!" עניתי לו והוא התקרב לשרה
"אוי איזה חתלתול חמוד!" קראה שרה באושר וליטפה אותו
"כדור פרווה!" קראתי לעברו והוא התחכך ברגלה של שרה כשלפתע נפתחה הדלת
"אוסקר עוד פעם אתה נעלם!" קרא אד ונכנס לספריה החתול רץ אליו וטיפס עד לכתפו
"אתה משגיח על נערה גסת רוח" אמר החתול ואד חייך
"בסדר, קדימה בנות מבקשים לראותכן בחדר הישיבות" אמר אד ואני חייכתי
"כדור הפרווה הזה שלך?" שאלתי לאחר שהוא סגר את דלתות הספריה
"לא טיפוס של חתולים?" שאל אד
"לא טיפוס של כאלה שמבהילים אותי" עניתי
ואד צחק
"מתרגלים אליו בסופו של דבר" הסביר אד
והמשכנו ללכת
"מה אתה מתכוון לספר לי?" שאלתי ואד הביט בי בפליאה
"מדוע שארצה לספר לך משהו?"
"אתה יודע יותר דברים על המנג'ליקס, אתה שומר, מגלים לכם יותר מידע" עניתי
"שאיני יכול לחלוק איתך כי את מתלמדת" ענה ואני הסתובבתי ונעצרתי מולו
"אתה יודע משהו שאני לא, הרעיון לא מוצא חן בעיני ובין כה אני אגלה את זה" הסברתי בתקווה שיפצה את פיו
"אם כך אין טעם שאספר לך ואסתבך בצרות" ענה ועקף אותי, שתקנו לאורך כל הדרך וג'יין שבמהלך כל הזמן הזה שתקה החלה לצעוד על ידי ותפסה אותי בידי
"אם הוא לא יוציא את המידע נצטרך לנסות להוציא משהו חיוני, אם ניקח אותו לספריה אולי הוא יראה סימנים לספר, אם לא סימן שכנראה יש חדר סודי איפה שהוא בחור הזה"
"בסדר" עניתי ואד פתר את דלתות חדר הישיבה, התיישבנו בפנים והוא יצא.
בפנים היו נוכחות כל החבורה צ'לסי מרי ג'יין ושרה וכמובן אני, ישבנו במשך חמש דקות בשקט כשלפתע נכנסו שני גברים לבושים בשחור ומשקפי שמש, הרגשתי שהם נועצים בנו מבטים וכך גם ג'יין נראה לי מאחר והיא לחצה על ידי. לאחר מספר שניות הם פתחו את הדלתות ואישה צעירה בעלת עור בהיר, משקפי ראיה אדומים וחליפת משרד כחולה נכנסה לחדר וחייכה חיוך מפחיד כזה שקניבל מחייך אליך כי הוא יודע את גורלך הקטלני לפני שהוא בולע אותך
"שלום בנות מקווה שהיה לכן נוח" אמרה והתיישבה בראש השולחן
"ממש" מלמלתי בכעס
"מה?" שאלה האישה
"למה אנחנו פה" עניתי
"אה ילדה חסרת ביטחון, אנחנו פה מאחר וגברת קלר לדעתנו חשפה מידע שלא הייתה צריכה לספר…. ואתן צריכות לספר אותו"
"גברת קלר לא סיפרה לנו כלום לעומתך" אמרתי
"מה כבר סיפרתי?" שאלה האישה בגאוותנות
"קודם כל יש לך טעם רע בבגדים" אמרה צ'לסי
"והשומרים שלך חיפשו כלי נשק" אמרה ג'יין
"את אמרת שיש מידע שאינכם רוצים לספר ואנחנו עכשיו יודעים למי לפנות" הוסיפה מרי
"את מתנהגת כאילו את נחמדה אבל את עובדת בחקירות, העט, יש הרגלים שאי אפשר להסתיר" הוסיפה שרה
"וקראת לי ילדה חסרת ביטחון, את מזלזלת בנו, וכנראה כך גם הבוסים הגדולים שלך, נכנסת איתי לקרב שלא תצליחי לצאת ממנו" הגבתי וכולנו החלפנו מבטים
"אנחנו רוצות לראות את גברת קלר או שאנחנו נפרוץ לכלא ונשחרר את כל האסירים שלכם" אמרתי
"ואיך בדיוק תעשי את זה?" שאלה האישה
"אם לא שמת לב אני לא יתומה, יש לי אבא והוא איש צללים… בנוסף, מסיבה מסוימת הכוחות שלי פועלים פה אז… הייתי מציעה לך לעשות כמבוקשנו" עניתי
"אל תשחקי איתי משחקים ילדונת את לא מכירה אותי" אמרה האישה ונעמדה בצורה מאיימת
"אני יכולה לומר לך את אותו הדבר" עניתי וכולנו נעמדנו בצורה מאיימת
"לא תגלו דבר על שומרי האור!" קראה ואני חייכתי